אימאל'ה, גן!

אז זהו זה, נפל דבר בישראל: אחרי לא מעט לבטים, ספקות והתלבטויות רשמתי את בר לגן הילדים. "בגיל שנתיים וחצי", כך אמרו כולם, "הילדה צריכה חברה". לזכותי ייאמר שהצלחתי להדוף את 'המקהלה היוונית' המאולתרת שהורכבה מאוסף של חברות ומכרות במשך זמן רב, בטענה שהילדה צריכה את אמא שלה. נקודה.

בהתחשב בעובדה שאמא שלה היא אם עובדת, היה קשה עד בלתי אפשרי לשמור על "עקרון הרצף", זאת אומרת להיות עם הילדה 24 שעות ביממה. אי לכך ובהתאם לזאת, פקדו את ביתנו סדרת מטפלות שונות ומשונות, החל מהמטפלת שלא מטפלת – "אני לא עושה אמבטיות, לא לוקחת לרופא ולא לטיפת חלב" – וכלה במטפלת מסורה, חמה ואוהבת מהזן שכל אם חולמת עליה, שהקפידה לפקוד את ביתנו יומיים וחצי בשבוע בממוצע. בשאר הזמן היא הייתה חולה, הילדים שלה היו חולים וגם בעלה לא טמן את ידו בצלחת, וכך שילמתי ממיטב כספי על מטפלת שרוב הזמן הייתה בבית. שלה.

כמעט שהחלטתי להתפטר סופית ולטפל בעצמי בבר עד שהיא תלך לצבא/תסיים אותו/תלך לאוניברסיטה או תתחתן, אבל בחישוב פשוט ולא מסובך הבנתי שפנטזיית החופש הנצחי אינה עולה בקנה אחד עם חשבון הבנק שלי, שגם ככה נמצא בחסך מתמיד. אי לכך ובהתאם לזאת רשמתי את הילדה לגן.

אם יש גן עדן

בשלב זה אני רואה אתכם מגלגלים עיניים לשמיים ומנסים להבין על מה כל הרעש. ובכן, ידידיי, דווקא יש רעש. נכון שהוא בעיקר בראש שלי המלא בפחדים ובחרדות, אבל למה להיתפס לקטנות. העיקר שהוא קיים ומציק במידה בלתי סבירה בעליל.

כחלק מפרויקט "לאיזה גן ילדים לרשום את יורשת העצר", החלטתי לעשות סקר מקיף שכלל אוסף מקרי של שכנות ושל סתם עוברות אורח שאיתרע מזלן לגור בסמוך אליי, וכך מבלי שהתכוונו, הפכו לכלי נוח לחקירות השב"כ שלי: "איך הגן? והגננת? כמה מטפלות יש? איך האוכל שם? איך היחס?", ועוד כהנה וכהנה קושיות שונות ומשונות מהסוג שאפילו ההגדה של פסח לא שמעה עליהן.

בסוף, אחרי סקר שווקים מעמיק הגיעו לקו הגמר שלושה פיינליסטים: גן קרוב, גן רחוק אבל טוב, ואחד גן היי טק עם מצלמות אינטרנט שבאמצעותן, כך נאמר לי, אוכל לעקוב אחרי בר מכל מקום."הממ".. חשבתי לעצמי "יכול להיות נחמד לדעת מה עושה הקטנה בכל רגע נתון".

יש לכם שאלה? היכנסו לפורום ייעוץ להורים והתייעצו עם המומחית

אלא שבמחשבה שנייה הבנתי שכאן בדיוק טמונה הבעיה, ולא ממש מתחשק לי לראות איך מישהו מציק לקטנה, איך היא נופלת כי איזה ילד מופרע שם לה רגל, ואיך היא לא נרדמת בזמן שכולם ישנים. נכון שבכל פעם שאראה שמישהו נתן לה איזה כאפה אני יכולה לצרוח על הגננת או לחילופין להתייצב בגן, אך מצד שני בהתחשב בעובדה שאני בעבודה, זה קצת קשה עד לא אפשרי.

הפור נפל בסופו של דבר על גן קל"ב, ממש מתחת לאף עם גננת מקסימה וחמה וצוות מטפלות שמבטיחות הרים וגבעות. עכשיו נותר רק לחכות ולראות אם אכן ההבטחות ימומשו ואם מצאתי את גן העדן.