"אנחנו מתדרדרים למעמקי התהום, אבל אני משתדלת לשמור על אופטימיות"

אילנה זפרן (53), קומיקסאית ומאיירת, לאחרונה הוציאה את ספרה "רע בלי מלרע – יומן אבל". רווקה פלוס חתולה, מתגוררת בתל אביב

>> תומר קאפון בגילוי מפתיע: "מעולם לא צפיתי בסדרת טלוויזיה"
>> יש לה הכל? זה הדבר שחסר כרגע לדפנה לוסטיג בחיים
>> חצופה, אחרת ומאוד מוכשרת: מה הסיפור של יערה שאוליאן?

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"נשארתי חברה מאוד טובה של האקסית שלי, זו שמוכרת מהקומיקס שלי כ'אמא 2'. כשנפרדנו, אחרי 13 שנה, סיפרתי על הפרידה לקוראים בפינה השבועית שלי ב'מוסף הארץ', אבל לא ידעתי מה לעשות מבחינה חתולית. רפי, החתול שלנו שהאריך ימים אחרי אחותו ספגטי, עבר לגור עם אמא 2 ואני אימצתי את מלעיל ומלרע, ורציתי שהוא ימשיך להשתתף בפינה לצד החתולות החדשות. בסוף החלטתי להמשיך לצייר אותו כאילו שהוא עדיין בבית, יחד עם מלעיל ומלרע, למרות שבמציאות הם מעולם לא נפגשו. את רפי המשכתי לפגוש לעתים מאוד קרובות, כי כאמור אמא 2 ואני נותרנו חברות קרובות, אז הסטייה מהאמת, שבדרך כלל אני מאוד נאמנה לה, הייתה יחסית קטנה".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"מאז ה-7 באוקטובר אני אומרת את זה כמעט בכל יום ממעמקי התהום שאנחנו מתדרדרים לתוכה, אבל משתדלת לשמור על אופטימיות. לאחרונה, כשהעצרת בכיכר החטופים אחרי הפיצוץ בקטאר התנהלה בנימוס הרגיל שלה, התקשיתי לשמור על האופטימיות כשאמרתי את זה".

מה הקללה האהובה עליך? מתי את משתמשת בה?
"אין לי כזו, כולן מכוערות בעיני. ואני לא מרבה לקלל, אם כי בשנתיים האחרונות אני מקללת יותר, אפשר לנחש את מי".

מתי בכית בפעם האחרונה? למה?
"היום. וזה נכון ליום בו אני עונה על השאלון וגם ליום בו הוא יתפרסם. אני בוכה כל הזמן, גם מעצב (מאז ה-7 באוקטובר מדובר בנהרות) וגם מהתרגשות. למשל, מהישגים של ספורטאים, כשבעל חיים מת בסרט, בהפגנות, ממוזיקה. זה לא אומר שאני לא חזקה. כמה שאני בוכה, ככה אני חזקה".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"בתחילת דרכי פחות או יותר כל מפגש שלי עם קהל היה מביך מראשיתו ועד סופו כי היה לי פחד קהל עצום והרגשתי שאני עומדת להתעלף לפני ותוך כדי המפגש. פעם אחת בירושלים הבנתי תוך כדי ההרצאה שהיא קצרה מדי, אחרי כמה דקות כבר לא היה לי מה לומר, אולי זה היה המקרה הכי מביך שקרה. עם השנים פחד הקהל נעלם כלא היה".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"בדרך כלל המוות, שלי ושל אנשים שאני אוהבת. מאז ה-7 באוקטובר מפחידה אותי האפשרות שהחטופים לא יחזרו ושלא נספיק לתקן לפני שהכול ייהרס".

מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"'הכול לטובה'. צמד מילים שמוכיח את עצמו תמיד, גם כשהכול נראה אבוד. דרושה רק סבלנות".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"שיר ראובן, בתקווה שמשהו מהאינטליגנציה, נקודת המבט וההומור שלה יעברו למסך וידבקו בי".

מי בעינייך הגבר/האישה הכי לוהט/ת על הפלנטה? מי היה גורם/ת לך לעבור צד?
"קשה לבחור, יש אינסוף נשים לוהטות. כנראה הלוהטת ביותר מביניהן בעיני זו טיג נוטארו – קומיקאית, שחקנית ותסריטאית אמריקאית לסבית. את סדרת הטלוויזיה שלה 'One Missipi' שמבוססת על סיפורה האישי, כל כך אהבתי, שכשסיימתי לצפות בה צפיתי בה מיד שוב. לוהט זה גם עניין של הומור, תבונה ורגישות ובזה נשים בדרך כלל מובילות, אז אני לא בטוחה שיש מישהו שהיה גורם לי לעבור צד".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"איפה להתחיל? הייתי רוצה שהרגעים בהם אני מרגישה טוב עם עצמי ושמחה בחלקי יתארכו, לא להיות תלויה בפידבק חיצוני, להיפטר מהנטייה לשפוט את עצמי, להפסיק לקנא באחרים ולהצליח להיאחז בהצלחות לזמן ארוך מדקה. כל הדברים האלה כיביכול משתפרים עם השנים, אבל לא באמת".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על רגעי שמחה, צחוק ומוזיקה בזמן שהחטופים עדיין בעזה".

מה חסר לך בחיים?
"בת זוג. אני לבדי בשנים האחרונות, זה גם מבחירה, אז זה חסר ולא חסר. הייתי שמחה גם ליותר שעות אור ולזמן ללכת לים".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"לפני שנה כשהייתי יקירת אנימיקס, צוות הפסטיבל הציע לי להזמין קומיקסאית מחו״ל כאורחת. הזמנתי את אליסון בכדל, קומיקסאית אמריקאית סופר סטארית ואהובה עליי במיוחד. היא רצתה לבוא, אבל לא הייתה פנויה. אם היא הייתה מגיעה, זה אולי לא היה ממנף את הקריירה שלי, אבל לחסות בצילה של ענקית כזו במשך כמה ימים היה יכול להיות מעורר השראה באופן מיוחד".

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"רגע אחד הוא כשיצא ספרי הראשון 'סיפור ורוד' ב-2005. זה היה הפרוייקט הראשון הגדול שלי ולמרות שהייתי קלולסית בקומיקס וחסרת ניסיון, גם היום הוא טוב בעיני. זה ספר שעוסק בהיסטוריה של הקהילה הלהט״בית בארץ והיה משמעותי עבור הרבה אנשים והוא גם אחד הרומנים הגרפיים הראשונים שיצאו בארץ. ורגע אחר, מהזמן האחרון, הוא כשראיתי את חברת הכנסת נעמה לזימי לובשת חולצה עם איור שלי בכנסת ואת עופר קלדרון וחן ארד, אחיו של הנווט השבוי רון ארד, מתראיינים עם חולצות כאלו".

>> שורדת השבי סהר קלדרון מדגמנת לראשונה: "רוצה לצמוח מהכאב"

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לסער ליבן, מוזיקאית נהדרת עם טביעת אצבע מוזיקלית אישית וברורה. אני עוקבת אחרי העשייה שלה בשנים האחרונות וסקרנית לקראת מה שהיא תעשה בעתיד. להשקה של 'רע בלי מלרע' היא הגיעה במיוחד מביתה בעוטף עזה וזה ריגש אותי מאוד".