אילן היחסים

אמצע השנה באזור אחת מכיתות היסודי: הילדים בכיתה מחביאים לך חפצים, מקשקשים עלייך בגיר (כן, לפני שהיה לוח כיתה עם טוש מחיק) ומנסים בכל האמצעים שעומדים לרשותם בגיל הזה למשוך את תשומת לבך. התחושה המוזרה שהחבר'ה האלה מעוררים בך היא מעצימה וממכרת. הנאה מזוקקת של ההרגשה מה זה להיות "מקובלת".

אבל האם אני באמת רוצה להיות חברה של אחד מהם – או אולי אני רק נהנית מתשומת הלב המענגת? ומה יקרה אם אומר להם להפסיק "להציק"? הייתכן שאני רק נהנית מעצם החיזור האפלטוני? אז זהו, שכן. בדיעבד, לא זכורה לי התאהבות גדולה בכיתה ו' – פשוט נהניתי מעצם ההרגשה להיות מחוזרת על ידי הבנים.

כמו אותה הרגשה מעצימה של כיתה ו', נופר כנראה דואגת לשמור על גחלת בוערת ביחסיה עם ג'קי. כאילו שלא די בהתנהגות החמה שלו כלפיה, בחיזוריו הילדותיים-חמודים, היא ממש תשאב שלוקים של הנאה אם יאמר לה ברי"ש גל"י את אשר על לבו. ג'קי מצדו, הבוגר מביניהם, לא מהסס לרגע ו(לבקשתה) חושף בפניה את רגשותיו – "אני רוצה להיות איתך בקטע רומנטי". ממש אבירי מצדו, יחסית לילדה בבית ספר יסודי.

ימי התום

ההתנהלות היומיומית בין ג'קי, הג'וקר-של-הבית, לבין נופר מעלה חיוך אופטימי; היא מזכירה לנו, כצופים, מהי אהבה ללא תנאים (מצדו של ג'קי כמובן) ואילו מעשי השתטות עושים צעירים מאוהבים (ושוב הכוונה היא לג'קי), וזה ממש גורם לי להתרפק על תקופת בית הספר היסודי רוויית האדרנלין (איפה היא ואיפה מצב מאוזן על הספה עם הבעל?).

רואים שהיא גורפת גל של הנאה, החמודה. היא חוגגת יום-יום את כרכוריו סביבה. אחרת היא לא הייתה רצה לבשר לו: "תראה מה עתי עשה לי"? היא נהנית לעורר במעריץ שלה קנאה. טיזרית קטנה. ואם לא די בכך, אחרי שהמיטה עליו אסון ובישרה לו שלא יהיה ביניהם כלום, דאגה לחבק אותו מאחור ונשקה לגבו. אולי היא בעצמה נקלעה למלכוד ונותרה במבוכה?

כשאתם 15 דיירים בתחרות יומיומית על מקומכם בתכנית, כדאי לצוות אליכם חברים – כאלו שיהיו תמיד בעדכם ולא יצביעו נגדכם, ולשמור לפחות על אש קטנה בגזרה. אז מתי, לעזאזל, נופר תבין שג'קי הוא הדבר הכי טוב שקרה לה בתכנית? האם בחלוף הימים היא תבין שלהחזיק בג'קי לצדה, זה כמו להחזיק מגן אנושי בבית?

בקטנה טעון שיפור: • משקפי הראייה של ליאם. • חולצות הבטן של התאומות. • השיער של סיוון אברהמי בבוקר. • המחשופים וההליכה רבת-החזון של דנה. טעון שימור: • חולצות השבת של הגברים (לבנות-מכופתרות) בארוחת שישי. • החולצות המדליקות של יורם. • נעלי הבית בצורת הכלבלבים של אלעד. • הפריזורה החדשה של יואב: קרחת. • חליפות הטרנינג של ליהיא. • הסווטשירטים של עתי.

אולי הוא יצליח לסלול דרכו אל לבה והיא תיענה מתישהו לחיזוריו? אבל השאלה האמיתית היא האם היא תעשה זאת בתום לב ומתוך רצון אמיתי וכן לקשר איתו, או רק כדי להחזיק בו כאמצעי לשרוד בתכנית? ימים יגידו.

החיפזון מהשטן

החיבה העזה של סיוון אברהמי (זהו, נגמר ה"דאבל" עם הדחתה של דרור) לעמיר כבר ידועה לכל, אבל נדמה שבימים האחרונים בבית עולים בלבה ספקות ותהיות האם התנהגותה היתה פזיזה מדי (הנשיקה, ובכלל), ושבעצם היא הייתה צריכה לחכות ולבחון את השטח בעיניים פקוחות כאילו הייתה במעבדה? נראה שסיוון מתחילה לשלם את מחיר החיפזון. כל עוד עתי הצ'ארמר מאיר את הסביבה, נראה שהחיבור הראשוני עם עמיר היה מוטעה מיסודו. אבל ככה זה, כנראה, כשאת עם ביטחון עצמי שנושק לקרקע ומתעופפת לתנועת כל רוח (עמיר) שנושבת בעורפך (תרתי-משמע).

ואם כבר עמיר, אי אפשר שלא להזכיר את המסר שהוא – הנרקסיסט שכל-כך בטוח בעצמו ובמעשיו – דאג להעביר לנו – "נעשה להם שואו" – ובחר להתנשק עם סיוון במטבח לעיני עדשות המצלמות ואלפי עיניים בוחנות. כל-כך אופייני לטיפוס.

הקרב מתחיל

לא לקח לו הרבה זמן לבכות. נסיך הרגישות והקסם, עתי, סוף-סוף נתן דרור לרגשותיו הפנימיים כשעינייו הוצפו בדמעות בעת שהתוודה בבית האח. נדמה שהצעד הראשון לעבר היריבות המדומה בינו לבין עמיר נלקח באותו רגע; הוא מקנא. מקנא בעמיר (לא שיש לו במה…), ויותר מכך – מקנא במה שיש לעמיר עם סיוון. נראה שעוד הרבה מים גועשים צפויים להשתולל סביב צלעות המשולש הרומנטי: עמיר-סיוון-עתי.