איך שעובר מסתובב לו

כשאנחנו היינו עוברים במצג עכוז, האמהות שלנו ילדו אותנו בלידה נרתיקית. אבל מאז סוף שנות ה-90, מרבית העוברים הנמצאים במצג זה (שלושה עד חמישה אחוזים מכלל העוברים) נולדים בארץ בניתוח קיסרי. כדי לסייע לעוברים להתהפך, הרפואה מציעה לבצע היפוך חיצוני, פעולה המתבצעת בין השבוע השמיני ל-37, תחת אולטרה סאונד ובחדר ניתוח או בסמוך לו, מחשש לסיבוך.

ההצלחה של ההיפוך החיצוני היא 60-40 אחוזים. מכיוון שהפעולה משלבת הפעלת כוח פיזי על העובר ועל דופן הבטן והרחם, יש מי שסבור שהיא אינה קשובה לצורכי היולדת והעובר, ולכן נשים רבות נמנעות ממנה.

מיקרוקוסמוס של היקום

רות פדידה, אחות מוסמכת מזה 30 שנה ומתוכן מיילדת מוסמכת בבתי חולים ובבית כבר 20 שנה, רכשה עם השנים הכשרות רבות, ביניהן ייעוץ זוגי ומשפחתי, ארומתרפיה, צמחים, דמיון מודרך, פסיכולוגיה נאונאטלית בעוברים ועוד. במהלך השנים היא ניסתה לעזור לעוברים להתהפך באמצעות רפואה משלימה בדרכים עדינות, כגון: טיפולים במוקסה, אור, דמיון מודרך ותנוחות שבהן האגן גבוה מבית החזה (למשל, עמידת נר), אך התוצאות לא היו גבוהות במיוחד.

לפני כחמש שנים עזבה את בית החולים שבו עבדה והקימה את מכללת אמבריו – מכללה נשית למיילדות ולהורות משלימה להכשרת נשים במקצועות הלידה, הזוגיות, ההורות והרפואה הנשית המשלימה. בנוסף, היא פיתחה את שיטת embriyobirth, שיטה טיפולית המתבצעת בבריכה ייעודית מחוממת. היום היא היחידה בארץ ובעולם העוסקת בהיפוך עובר במים, ובכווונתה להכשיר אנשי מקצוע בשיטתה.

"השיטה מטפלת בהריון, בלידה ולאחריה ובתינוק, וגם נותנת מענה למגוון דברים, כגון: חיזוק רצפת האגן, שחרור פחדים וחרדות, לימוד והקשבה לגוף, הנעה מכוונת וממוקדת, היפוך עובר, ריפוי לידה, עבודה עם התינוק על טראומת לידה, טונוס שרירים, חיזוק הקשר בין ההורים לתינוק ועוד", מסבירה פדידה.

לדבריה, לטיפול במים יש יתרונות רבים. מעבר לכך שאנחנו למעשה מיקרוקוסמוס של היקום, כלומר מורכבים מ-75 אחוזים מים, התפתחות העובר היא בשק מי השפיר, ולכן תנועה עדינה שיוצרים מבחוץ מסייעת לעובר לנוע. "המערכת הווסטיבולרית מתפתחת בחודש השישי להריון ומופעלת בעזרת גירוי המושפע מכוח המשיכה", היא מסבירה.

"בשק מי השפיר קל יותר לעובר להיענות לגירוי זה, הנוצר בסיוע תנועות גופה של האם. בבריכה נוצרת מעטפת לחץ הידרוסטטי על הגוף, ונוצר לחץ של 60 אחוזים יותר מאשר בסביבה יבשתית. לכן, מצד אחד מתאפשרת ציפה, ומצד שני נוצר לחץ בלתי מורגש שאותו אפשר לנצל למטרות שונות, בהן היפוך עובר".

השחרור מתחיל בתוכי

לדברי פדידה, המים יוצרים הרפיה וריחוף שלא ייתכנו ביבשה: "עבודת ההרפיה, טמפרטורת המים, התנועה, הריתמוס, הציפה ותחושת הריחוף שאני מכניסה אליה את היולדת, גורמים לאיבוד תחושת זמן ומקום ומסייעים בשחרור חומרים כימיים והורמונים מסוימים המסייעים לעובר להתהפך".

הסיבות למצג עכוז יכולות לנבוע מבעיות פיזיולוגיות של האם (כמו רחם דו קרני, מחיצה ועוד) או של העובר (חבל טבור קצר או כרוך, עובר גדול ועוד), אבל גם מסיבות רגשיות. "תוך כדי עבודה במים עם נשים בהריון, הבנתי שחלק גדול מהעוברים נמצאים במצג עכוז אף על פי שאין סיבה נראית לעין. אצל קרוב ל-90 אחוזים מהנשים שהגיעו אלי להיפוך במים נמצא שיש קושי רגשי הנובע מפחד, מחרדה, מפוסט טראומה, מלידה קודמת מוקדמת, מתוצאות חשודות בבדיקות עובר ועוד", אומרת פדידה.

לשיטתה, חלק חשוב בהיפוך הוא התהליך שהאם עוברת עם עצמה. "נשים מספרות לי שהן היו בהיפוך חיצוני אצל רופא שלא הצליח, וזה לא מפתיע אותי, מכיוון שצריך לעבור תהליך. אחרי שהיולדת עושה עבודה מקדימה, פתאום העובר מתהפך. צריך לעשות עבודה מקדימה ואת זה הרפואה לא ממש הפנימה", היא מסבירה.

חלק חשוב בהיפוך הוא התהליך שהאם עוברת עם עצמה. צילום באדיבות רות פדידה

מדברים אל הבטן

ד"ר קרלוס רוזנברג, רופא נשים מומחה ומיילד בכיר, מייסד "הרחם" – מרכז לליווי משפחות בהריון ומחבר הספר "מהבטן באהבה", מספר שמניסיונו מספר לא מבוטל של עוברים אינו מתהפך כתוצאה מטונוס מוגבר של שריר הרחם, דבר שיכול לנבוע מפחדים ומדאגות של האם. בנוסף, הוא מזכיר שעוברים יכולים להתהפך בכל רגע (גם ממש לפני הלידה), אבל ככל שההריון מתקדם הסיכוי להיפוך ספונטני יורד.

ד"ר רוזנברג משתמש בהפטונומיה – מדע הרגשות המתבסס על מגע, גישה המלווה עוברים כבני אנוש בהתחשב ברצונותיהם. באמצעות הפטונומיה נוצרות תקשורת והיכרות הדדית בין העובר להוריו. "הליווי ההפטנומי מוריד את טונוס שריר הרחם, והשילוב של התקשורת עם העובר והיכולת להזמינו לנוע בכיוונים מסוימים ברחם רפוי בנפח מקסימלי, הם מעין רפואה מונעת למצג עכוז", הוא מסביר, ומסכם: "הליווי ההפטונומי ממקסם את הפוטנציאל להיפוך ספונטני של עובר ממצג עכוז למצג ראש".

מה דעתך על היפוך במים?
"לא מצאתי בספרות הרפואית התייחסות לכך. ברור שכדי שהשיטה תתקבל כמועילה, צריך לבחון אותה בדרך מדעית. יש צורך בבניית מחקר מסודר עם קבוצת ביקורת מתאימה, ולבדוק אותה מול שיטות היפוך אחרות וגם מול האפשרות של לא להפוך בכלל ולהמתין עד הלידה. על פניו, לא נראה שהשיטה יכולה להזיק, ואף נראה שההיפך הוא הנכון.

"אין ספק שמים גורמים להרפיה, וייתכן שתנועות מסוימות במים עשויות להועיל לעובר להתמקם אחרת ברחם. עובר שהסיבה למצג עכוז אצלו היא, למשל, חבל טבור קצר או מחיצה ברחם, כנראה לא יתהפך וגם לא יינזק מהניסיון, אבל עובר שהיה 'תפוס' עקב מצב של מתח אימהי, עשוי למצוא שחרור בשיטה זו".