איך להגיב (ואיך לא) כשהילד מקלל

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

מאיפה הוא למד לדבר ככה? זה בטח לא ממני. זה מהצד של אבא שלו. או מהגן. או מהשכנה מלמעלה שצורחת על הילדים שלה. אך כשאת מוצאת את עצמך עם ילד שמפיק מפיו "מרגליות", זה לא ממש משנה מאיפה זה מגיע. אז איך מתמודדים עם התופעה המקוללת?

הפסיכלוגיות עינת הרף-כשדאי ופנינה הרץ מייעצות להורים מה לעשות ומה לא לעשות במצבים בהם הילד מנבל את הפה.

עשה

1. ניתוק קשר – כשהילד מקלל, חשוב לצמצם את תשומת הלב השלילית ולהגיב במשפט קבוע: "אינני מוכן להקשיב למילים מעליבות", ולאחר מכן לנתק את הקשר למשך שתי דקות.
2. חיזוקים – בפעם הבאה שהילד מגיב במצב של תסכול ללא קללות נלוות, חשוב לחזק אותו ולציין ששמתם לב שהוא שיתף בכעס בלי לנבל את פיו, וכן לתת דוגמאות הממחישות התנהגות חיוביות של הילד.
3. קשר עין – הקפידו על קשר עין כשאתם מדברים עם הילד על נורמות התנהגות.
4. מסר פשוט ועקבי -חשוב להעביר מסר מילולי פשוט וקצר, לשמור על תגובה עקבית לאורך זמן.
5. שפה ברורה – התאימו את השפה לרמה הקוגניטיבית והשפתית של הילד.
6. שיתוף פעולה -חשוב שיהיה שיתוף פעולה בין ההורים. הילד זקוק למסר ברור ועלול לנצל מסרים סותרים לטובתו.

אל תעשה

1. אל תקללו – לעתים נפלטת לנו מהפה קללה בנוכחות הילדים. חשוב לבחון את המינונים והתדירויות של פליטות אלה, וכן את איכות התקשורת בקרב מודלים אחרים בסביבת הילד: בני משפחה, חברים קרובים, גננות וכו'.
2. אל תקללו את הילדים בחזרה!
3. אל תצחקו – לעתים, ללא שליטה, אנו חונקים גיחוך או מגיבים בצחוק נוכח רפרטואר הפנינים שמפיקים ילדינו מפיהם. הילדים החכמים קולטים מייד את התגובה שלנו, וכך נוצר מעגל של חיזוקים בלתי מילוליים המשמרים את דפוס הקללות.
4. אל תיפגעו -אל תפעלו מתוך הצפה רגשית, כעס, אכזבה או בושה על התנהגות הילד. יש להימנע מתגובה פיזית בכלל, ובעיקר בנוכחות זרים.
5. אל תתנערו מאחריות – אל תאמרי "חכה, אבא יבוא". כל אחד מההורים מסוגל להיות מועיל ותורם בתהליך הקניית הגבולות.
6. אל תחששו -במקרה הצורך, אל תרתעו מפנייה להדרכה מקצועית אצל פסיכולוג ילדים. גם התערבות קצרת טווח עשויה לסייע.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין להיות משפחה, דצמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק