איך חבר נולד?
כל מה שצריך לדעת על חברות בגיל הגן
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה הבנתי שבני הגדול, שחר, מצא לו חברים. כבר מלאו לו שנתיים, הוא התחנך בגן פרטי עם ילדים בני גילו, וכשהגעתי לקחת אותו מהגן, ראיתי אותו משחק במטבח עם אבישג. לאחר כמה שבועות מלאי התלהבות של אמהות לילדים ראשונים, הפגשנו בין השניים אחר הצהריים בביתה של אבישג. לא אשכח את אחר הצהריים הזה – לא הצלחנו לשתות בו כוס קפה אחת. במקום זאת מילאנו את תפקיד המפעילות, היות שלא הייתה אינטראקציה רבה בין השניים.
היום, כשהוא כבר כמעט בן 5 וחצי, אין דבר שאהוב עליי, עליו ועל אחיו דרור בן ה-3 מלהזמין חברים הביתה. אני כבר החלפתי תפקיד לטבחית (כי זה הרי ברור שכל אחד מבקש משהו אחר וצריך לארח יפה), והזמן עובר על כולנו בנעימים.
איך הכול מתחיל?
רבים מההורים יודעים לשנן כי ביכולתו של הילד לרכוש חברים מגיל 3. לפני כן הוא פשוט יודע לשחק לידם. המומחים בתחום בהחלט מסכימים עם הקביעה ומאשרים כי עד שלב זה, שנע סביב גיל 3, הילד אינו רוכש את הכלים החשובים ביותר למשחק עם חברים – אמפתיה כלפי האחר ויכולת לוותר.
"תהליך החברות מתחיל כבר בחודשים הראשונים לחייו של התינוק", מסבירה דגנית בן ניסן, פסיכולוגית קלינית ורפואית ראשית במכון להתפתחות הילד במרכז "שניידר" לרפואת ילדים. "סוכני החברות הראשונים הם ההורים, ולאט-לאט התינוק נפתח לקשרים עם אנשים אחרים. הקשר הממשי עם ילדים בני אותו גיל בא לידי ביטוי בצורה משמעותית רק בשנה השנייה ובשנה השלישית לחיים. בשלב זה, הילד מפתח יכולת לאמפתיה ומצליח לראות את הדברים מנקודת מבטו של האחר, מה שתורם ליכולתו להתחבר. עד לשלב זה הילד חווה יחסים א-סימטריים, חד כיווניים, עם הוריו, יחסים שבהם הם סיפקו לו את כל צרכיו. עכשיו הוא מגלה שלשם משחק עם בני גילו הוא צריך לדעת לוותר ולחלוק, כיוון שמדובר ביחסים בין שווים. הוא מבין שהוא לא המרכז ושהוא צריך להתחשב ברצון של חבריו".
"חברות בין ילדים מתפתחת רק כאשר ישנה הבשלה קוגניטיבית מפותחת דיה ליצירת אינטראקציה", מוסיפה יונה א', גננת ותיקה ובעלת תואר בחינוך מיוחד. "לכן פעוטות משחקים זה ליד זה, אולם לא נוצר ביניהם מצב של אינטראקציה וחברות. בגיל 3 לערך מתחילים קשרי חברות בין ילדים. עם זאת, המושג 'חבר' נתפש בשלב זה כמישהו שכיף לשחק איתו, מישהו שחולק איתי במשחקים, ולא במובן העמוק של המילה".
חברים טובים נהיה
"חברות בין ילדים מתהווה בדרך ספונטנית", אומרת יונה. "אין להם מחסומים כמו למבוגרים. כבר מתחילת השנה הגננת שרה לילדים שירי חברות, משחקת איתם במשחקי חברות ומספרת להם סיפורים על חברות טובה, לא פעם בדרך של האנשה על חיות שחוו קשיים שונים במצבי חברות והתמודדו איתם. אנחנו גם יוצרים תיאטרון שבו עולות בעיות. כל הדברים האלו עוזרים ליצור חברות. אולם יש ילדים בעלי קשיים רגשיים המתקשים ליצור קשר. ילדים אלה אינם מסוגלים להתמודד עם קשיים ולפתור בעיות המתעוררות בחברות".
מהו תפקידם של ההורים בתהליך יצירת יחסי חברות?
בן ניסן: "ההורים משמשים מודל להזדהות ולחיקוי. הורים חברותיים המנהלים בית פתוח לחברים שלהם מהווים מודל טוב לילד. הוא רואה אותם באינטראקציות חברתיות, מזדהה איתם ומחקה אותם. בצורה כזו הוא לומד. אלמנטים נוספים הם איך חיים עם בן/ת הזוג, היחסים בין האחים עצמם, איך מקבלים במשפחה החלטות, איך פותרים בעיות, מתי מוותרים וכדומה".
מצוי אך לא רצוי
קיימות בעיות רבות הקשורות ליצירת יחסי חברות. למשל, ילד שמתקשה להתחבר עם בני גילו או ילד שמתחבר עם ילד המהווה עבורו השפעה רעה (לפחות לדעת ההורים). הורים רבים נותרים חסרי אונים כשהם נתקלים במצבים כגון אלו ומעדיפים שלא להתערב. אחרים בוחרים לפעול בדרך ההפוכה ולהודיע לילד כי הוא אינו רשאי לשחק עם החבר שבחר. אז מהי הדרך הטובה ביותר לפעול?
"בהחלט יש מקום לעודד ילדים לסוג יחסים מסוים", אומרת בן ניסן. "כשאנחנו חושבים שהילד שלנו מושפע לרעה מילד אחר, זהו חשש מובן. זה לא משהו שאנחנו צריכים לתת לו לקרות, אבל אנחנו גם לא צריכים למנוע ממנו לשחק עם החבר, כיוון שזוהי חדירה בוטה לחיים ולבחירות שלו. בנוסף לכך, קשה מאוד לכפות על ילד להיות חבר של מישהו אחר".
לא רק בגן
מפגשים אחר הצהריים מהווים קרקע מצוינת ליצירת יחסי חברות בין ילדים. למרות זאת, כיום הנושא אינו נפוץ כפי שהיה פעם בגלל סיבות שונות: ההורים עובדים עד שעה מאוחרת, הילדים מתגוררים רחוק או הולכים לחוגים הממלאים את כל שעות אחר הצהריים שלהם. בן ניסן מדגישה את החשיבות הרבה שיש במפגש מסוג זה עבור ילדים.
"בגילאים הצעירים המפגשים הללו נקבעים בלעדית על ידי ההורים, וחשוב שהם יהיו מודעים לדבר", היא מסבירה. "יש הורים שלא יוזמים מפגשי חברים מסיבות שונות: הם עייפים, לא קל להם לארח, האחים או בני הדודים מהווים תחליף נהדר לקשרי החברות האלה, או שפשוט הילדים לא דורשים את המפגשים האלה. לא חשוב מהי הסיבה, מומלץ מאוד לארח ילדים מהגן כדי לבסס לילדנו מקום בבוקר בגן. הילד בא למחרת עם החבר שהתארח אצלו ויש להם חוויות משותפות. ילד שלא נפגש עם חבר יכול להרגיש מחוץ למסגרת".
בן ניסן מציינת סיבה חשובה נוספת שלשמה יש לעודד ילדים להיפגש אחר הצהריים. "במפגשים האלו אנחנו יכולים לראות איך הילד מקיים אינטראקציות חברתיות, ואף יש לנו אפשרות ללמד אותו לעשות כן. אנו יכולים לשמש כמתווכים, לעזור לילדים לפתור קונפליקטים בצורה נכונה, ללמד אותם לשחק יחד, ואף להציע להם משחקים שהם אינם יודעים לשחק בהם ובכך לגרות אותם ולהוציא אותם מהמחשב או מהטלוויזיה".
חברות לדורי דורות?
כולנו מכירים את המצב הבא: אנחנו נפגשים עם זוגות חברים בעלי ילדים בני אותו גיל כמו ילדינו. ההורים יושבים בכיף ביחד, והילדים, שאמורים לשחק יפה בחדר, נדבקים כל אחד לאמא ולאבא שלו. כמה שלא מנסים לגרום להם לשחק ביחד, הם מסרבים בתוקף. בסופו של דבר כולם יוצאים מתוסכלים, ועתידם של המפגשים הבאים עם הילדים נתון בספק גדול. מה עושים במקרה כזה? האם אפשר בכלל לגרום לשני ילדים להתחבר?
"יש השפעה לכך שההורים הם חברים, ובהחלט ניתן לנסות לעודד את הילדים ולהלהיב אותם במשחקים", אומרת בן ניסן, "אבל אם הם לא מוצאים שפה משותפת, אם הם לא באותו ראש, זה לא יעזור. במקרה כזה, עלינו להבין זאת ולתת לכך לגיטימציה. גם אותנו לא יכולים להכריח להתחבר עם מישהו".
למרות זאת, בן ניסן מציינת כי לא כדאי להפסיק את המפגשים רק משום שהילדים לא התחברו. "מפגשים של ההורים וחוויות משותפות יכולים לעודד את הילדים ולגרום להם לגלות את המכנה המשותף ביניהם", היא מסבירה. "כדאי לעשות איתם דברים חווייתיים ששניהם אוהבים וכך לפתח את הקשר ביניהם".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה