איך אספר לילד?

הקראת סיפור לילד מאפשרת זמן איכות איתו, ופותחת פתח לשיחות מעניינות, לצחוק, לשאלות מפתיעות ולהבעת רגשות. אולם לעיתים, בזמן שאנו מקריאים את הסיפור, משהו צורם באוזנינו. לעיתים זהו מסר בעייתי, מילה לא במקום, או סתם תחושה לא טובה שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך. מה עושים כשנתקלים בתכנים שהם בעייתיים בעינינו בספרי ילדים? האם לשנות את העלילה, להשמיט את המילה, או פשוט לתרום את הסיפור לצדקה, רק כי הוא לא מוצא חן בעינינו? או שאולי זה דווקא חשוב לחשוף את הילד למגוון של דעות, מילים ועלילות?

ילדים רוצים לפחד

האם כל הספרי הילדים טובים?
"חס וחלילה!", מזדעזעת פרופ' מירי ברוך, חוקרת ספרות ומרצה במכללת לוינסקי ובאוניברסיטה העברית. "אמנם כל פסיכולוג יגיד שכל סיפור טוב וגם לקרוא ספר טלפונים זה טוב, כי חום הגוף של ההורה והיחס האישי שווה הכל, אבל זה נכון רק אם לא מתייחסים לטקסט. אני באה מתוך הטקסט, ואני חושבת שספר טלפונים זה לא משהו שצריך להקריא לילד.

"זה נכון גם לגבי ספר ארוך מדי. ספר ילדים צריך להיות באורך סביר, כך שלילד יהיה מספיק קשב כדי לשמוע אותו. סיפור טוב לילד הוא סיפור שיש בו דרמטיזציה, וההורה תוך כדי קריאה מגוון בקולו ומחקה קולות של בעלי חיים שונים, של אנשים שונים, דבר שיוצר איזושהי דרמה קטנה שהילד נכנס לתוכה. וכאשר הסיפורים הם בעלי פזמון חוזר, כדאי לתת לילד להשתתף אם הוא מעוניין".

גם ד"ר יעל דר, מרצה במסלול לתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב, חושבת שלא כל ספרי הילדים טובים. אבל בניגוד לעמיתיה, היא לא ממש נבהלת מזה. "ברור שלא כל ספרי הילדים טובים. השאלה היא מה המקום שלנו כצנזורים, כמי שמחליטים עבור הילדים שלנו מה ייכנס הביתה ומה לא. האם אנו צריכים להביא רק עילית, או גם עממי, כדי שהילדים יפתחו טעמים? מפגש עם כל הרמות חשוב כדי לפתח את טעם הילד. רצוי להיות כמה שפחות צנזורים, להביא כמה שיותר סוגים, ולא להיבהל מטקסט שהוא פחות איכותי, כי יש גם וגם. פעם הילד יפגוש יצירת מופת, ופעם ספרות פופולרית".

כיצד עלינו לנהוג כשאנו נתקלים בספר בעל מסר או תוכן בעייתי בעינינו?
פרופ' ברוך: "כהורה יש לך אחריות, ואם אתה חושב שהסיפור לא מתאים, אל תקריא אותו לילד. בשלב שבו ההורה בוחר לילדים יצירות, הוא צריך לחשוב על ספר שהילד יאהב וספר שהוא עצמו שלם איתו. עם זאת, צריך לזכור כי אין 'ילדים' ברבים, כל ילד שונה – אחד אוהב סיפורי זוועה וזה מביא אותו לקתרזיס, ואילו לשני זה גורם לפחדים. לכן בסופו של דבר צריכים להיות קשובים לילד ולראות מה הוא מסוגל להכיל ומה הוא לא. והרי יכול להיות גם מקרה הפוך, שבעינינו ספר הוא בעל מסר מצוין, אבל הילד לא רוצה לשמוע אותו. אז לא להכריח, כי אנו לא יודעים בדיוק מה מפריע לו. הקראת סיפור צריכה להיות חוויה נעימה עבור הילד, ולא טראומתית".

ד"ר דר מכניסה את הדברים לפרופורציות: "לדעתי אנחנו מגזימים ביכולת של ספרות ילדים להזיק. יש מעט ספרות ילדים שממש יכולה להזיק. הנזקים האמיתיים קורים במחוזות אחרים. למשל, יש לנו כהורים נטייה להיבהל מהבהלה של הילדים שלנו. אנו נורא פוחדים לעורר פחדים, אנו כל כך מונעים מילדים מפגשים עם מגוון דברים, וכתוצאה מכך אנו מגישים להם פודינג די דל. כמובן שצריך להבדיל בין ספרות בינונית לבין ספרות לא אחראית בעליל. יש ספרות מבעיתה, גזענית ומעוררת אלימות, אבל היא מאוד מעטה, ולדעתי אנחנו עוצרים הרבה לפני הזמן.

"יש שלבים שילדים רוצים לפחד. הפחדים הם שלבים בהתפתחות. לעבור לשלב התפתחותי אחר זה מאתגר ומושך. פחד הוא מאוד מורכב, ואנו חוששים מהפחד מבלי להבין שיש בו אלמנטים נהדרים. יש פה אומץ להרגיש משהו אחר, להבין משהו אחר. לכן כדאי לבחון את עצמנו ולראות האם אלה פחדים שלנו, או באמת פחדים שהילדים לא יוכלו להתמודד איתם".

הקראת סיפור לילד היא הזדמנות לדבר ולצחוק יחד. אילוסטרציה: photos to go

יש מקום לשיקול דעת

"את החשש מהשפעת הספרות על הילד ניתן למזער על ידי הבנה של תפקידנו כהורים", מרגיעה ד"ר דר. "אנו הרי מתווכים בין הילד לספר בהרבה אספקטים: אנו בוחרים את הספרים שנכנסים הביתה, אנו לוקחים את הילד לספרייה לשמוע שעת סיפור, ואנו גם מפרשים את הספר – הרי הקראה היא פרשנות. כשאת מדגישה מילה או משפט, זו אמירה. בנוסף, הרבה פעמים אנו מעודדים שיחה ומובילים אותה להיכן שנראה לנו שהיא צריכה להגיע.

"אנחנו כהורים צריכים להיות מודעים לכוח הזה שלנו מצד אחד, ומצד שני גם לאפשר לילד לעשות חלק מתהליך הפרשנות של הסיפור בעצמו, למשל על ידי שמיעה של הסיפור מפיו, לתת לו להתעכב על איור שמדבר אליו או לחזור על קטע שעניין אותו. ההפנמה של הילד שונה. הילדים קוראים אחרת ומפנימים אחרת, וכדאי להיות קשובים לזה".

כשאנו נתקלים במילים גבוהות ומסובכות בסיפור, או לחילופין בשפה רדודה ואפילו בקללות, האם לשנות את הטקסט המקורי?
ד"ר דר: "אני חושבת שלא צריך לשנות מילים. זה הזמן של הילד להכיר כל מיני רמות של שפה. הילדים רגילים לא להבין מילים, והקושי מול המילה הוא בעצם שלנו ולא שלהם. מילה גבוהה בתוך שיר או סיפור היא רווח לילד. לגבי מילים 'נמוכות' או קללות, צריך לבדוק האם הן משרתות נכון את הסיפור. אם המילה הנמוכה משרתת את הסיפור והיא ממש חלק מהעלילה, כמו בסיפור 'הילד הרע' של לאה גולדברג, חייבים להשאיר. אבל יש פה מקום לשיקול דעת. הורים צריכים לסמוך על האינטואיציות שלהם".

דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, סבורה כי ניתן לשנות פרטים מסוימים בסיפור, אם הם נראים להורה לא מתאימים. "בהחלט ניתן לשנות מילה מסובכת, גבוהה מדי או לא מובנת, למילה פשוטה יותר. ניתן גם להשמיט קללות או התנהגויות שנוגדות את הערכים המוסריים של ההורה. במקרה שקוראים אגדה מפחידה ניתן לשנותה, למשל לומר 'שלגייה התעלפה'.

"אפשרות נוספת היא להקריא את הסיפור כמו שהוא ולדבר על הנושא – להביע את דעתנו בפני הילד שלא מתאים לדבר או להתנהג כך. אולם קחו בחשבון שבכל זאת ייתכן שגיבור הספר יהווה מודל לילד. ככל שהילד גדל, ונחשף במילא להתנהגויות מסוימות שלא נראות לנו ולמילים שלא היינו משתמשים בהן, דווקא הופעתן בספר יכולה להיות הזדמנות לשוחח על כך, וגם על ההבדלים בתפיסה שלנו לעומת תפיסת הילד. למשל, הילד חושב שמותר להרביץ ואנחנו חושבים שלא.

"חשוב לשים לב גם לעולם הערכים העולה מן הספר והאם הוא תואם לערכים המשפחתיים. למשל, ישנם ספרים המתארים ערכי משפחה מסורתיים, כמו אמא שמבשלת ואבא בעבודה. משפחות עם ערכים פמיניסטיים אולי יעדיפו ספר אחר. לכן, הכרחי שההורה יקרא בעצמו את הספר לפני שהוא מקריא לילד, ולאחר מכן לבדוק בהקראה הראשונה האם הוא מתאים לילד".