איך אומרים חמאם ברוסית?

בתום שיט של שלושה ימים על אגם בייקל (Baikal) בסיביר, עגנה הספינה שלנו במפרץ מונחובו (Monakhovo) שבחצי האי סוויאטוי נוס (Svyatoy Nos, "האף הקדוש"), ממנו יצאנו לטרק מאומץ במעלה יער טייגה, בין עצי לבנה, תרזה ואורן. כמה שעות אחרי כן נכנסנו עייפים ומיוזעים לג'יפים, ובתוך זמן מה מצאנו את עצמנו בכפר אוסט ברגוזין (Ust Barguzin), מתארחים אצל סשה וגלינה. סשה, הריינג'ר של שמורת ברגוזינסקי (Barguzinsky), עישן מעל מדורה דגי אומול (Omul, דג אנדמי לבייקל, ממשפחת הסלמון) ושלח אותנו להתרחץ בבאניה (Banya) שבחצר.

שמחת בית השואבה

ברוסיה הגברים והנשים מבלים יחד בבאניות פרטיות כמו זו שהיינו בה. אנחנו, קבוצה של ישראלים חסודים, נכנסנו גברים לחוד ונשים לחוד, ומי יודע מה פספסנו. ובכל זאת הרווחנו חוויה רוסית אמיתית: נכנסנו, ראשונות הנשים, לבקתה מבולי עץ, מחולקת לשלושה חדרים ומחוממת לדרגה של כבשן באמצעות תנור מברזל יצוק, מוסק בעצים, שניצב על גבי לבנים. את הבגדים תלינו על מסמרים שנקבעו בקירות בתור מתלים, ומיד עברנו לחדרון הבא, שבו עמד מכל עם מים רותחים.

בעזרת סיר מתכת עם ידית עץ ארוכה במיוחד, מזגנו מהמים הרותחים לתוך גיגית עץ עמוקה. הוספנו מים קרים מתוך חבית שניצבה בפינה, וחזרנו על הפעולה עד שהמים בגיגית היו בטמפרטורה נעימה להפליא. בעזרת הסיר שפכנו זו על זו מים מהגיגית, בעוד המים מתנקזים דרך הרווחים הצרים שברצפת העץ.

הסתבנּו, חפפנו את השיער, שוב מילאנו מים חמים וקרים בגיגית, ובתוך כמה דקות נהייתה שם שמחת בית השואבה ממש, עד כדי כך שהגברים צעקו לנו מבחוץ שהם רוצים להצטרף. בחדרון השלישי שפכנו מים על לבנים לוהטות, עד שהחדר היה אפוף לגמרי באדים. שם גם הצלפנו כמובן זו לזו בחוזקה על הגב בענפי לבנה רעננים.

קשה ואף מסוכן לשהות יותר מ-12 דקות בחום האדיר ובלחות של הבאניה, וממילא הגברים כבר חיכו בחוץ. התנגבנו, התלבשנו ויצאנו במצב רוח מרומם להפליא לאוויר הצונן של אמצע הקיץ. אילו היה חורף, אולי היינו מתגלגלות קצת בשלג, לפי מיטב המסורת הרוסית.

הבאניה מחוממת לדרגה של כבשן באמצעות תנור מברזל יצוק, מוסק בעצים, שניצב על גבי לבנים. צילום: Lacey Bediz

קודם כל בילוי חברתי

כמו הפירושקי (כיסוני הבצק הממולאים) והבללייקה (כלי המיתר המשולש), הבאניה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הרוסית, ויש הרואים בה שילוב בין הסאונה הפינית היבשה לחמאם התורכי הלח. כל מיני אמונות נקשרו בשיטה הרוסית העתיקה הזאת לניקוי הגוף. אומרים שהיא מסייעת לחילוף החומרים, לזרימת הדם לכל תאי הגוף, לבעיות מפרקים ולסילוק רעלים מן הגוף, וכי העצים המוסקים מפיצים יונים שליליים התורמים למצב הרוח.

מידע מעשי ברחבי רוסיה, בחצרות של בתי איכרים וכמעט ליד כל דאצ'ה (בית נופש) יש באניה פרטית. בערים הגדולות פועלות באניות מפוארות, שהפכו עם הזמן למוסדות. רשימת באניות במוסקבה ובסנקט פטרבורג תוכלו למצוא כאן וכאן

אבל יותר מכל זה מקום של בילוי חברתי, ובחנויות ברוסיה אפשר למצוא כפות, דליי עץ, שמנים ארומטיים וגם זרים של ענפי לבנה או אלון המשמשים לפיזור המים והשמנים על הגוף ולערבול האוויר החם. בבאניות יוקרתיות אפשר לשכור שירותי בלנות, ובערים אף חוגגים בהן ימי הולדת או מסיבות רווקים. אני הייתי מאושרת דווקא בבאניית האיכרים הפשוטה של סשה. אחרי שיצאנו גלינה השקתה אותנו בתה צמחים עם דבש, אכלנו את הדגים שסשה עישן לכבודנו, זללנו בלינצ'ס מצוינים עם ריבת אוכמניות ביתית, ואני הרגשתי כמו באגדה רוסית.

גליה גוטמן היא עיתונאית וטיילת