איים בזבל

1. הר הזבל

כשהפלגנו אל תוך הלגונה של האטול פונאפוטי (Funafuti) שבמדינת טובאלו (Tuvalu), נחשפה לעינינו תמונה אופיינית של אי באוקיינוס השקט: מי טורקיז נושקים לחופי חול מוזהבים, המעוטרים בדקלים שמניעים את כפותיהם לפי גחמות הרוח. עם זאת, כשעלינו לחוף הבחנו במהרה שלמרות המראה הראשוני, החליפו תושבי האי את אורח חייהם המסורתי בחיים מודרניים. בעבר הלא רחוק, הים ודקל הקוקוס, הקרוי בפי תושבי האוקיינוס השקט "עץ החיים", סיפקו מענה לכל צורכי הקיום. כיום, עורק החיים הראשי הוא ספינות האספקה. תושבי האי הפכו מחברה אוטרקית, המתבססת על משאבי הסביבה, לחברה המייבאת מוצרים מודרניים מאוסטרליה, מארצות הברית, מטיוואן ועוד ובתמורה מעניקה למדינות אלה זכויות דיג (הים באזור זה עשיר בדגה). המקומיים מספרים שהשינוי שחל באורח חייהם הוביל למשבר זהות והביא עמו גם תופעה שלא הייתה מוכרת בעבר – זבל. כך עלי הבננה ששימשו לעטיפת דברי מאכל הוחלפו בשקיות סנדוויץ', סלים קלועים פינו את מקומם לארגזי פלסטיק ופחיות קוקה-קולה דחקו את מקומו של אגוז הקוקוס. במבט ראשון לא קל להבחין במשבר הפוקד את המקום, אך ניתן להבחין בקלות בערמות האשפה הנערמות בקצה האי. המעבר המהיר לחיים המודרניים הותיר את התושבים חסרי יכולת להתמודד עם ההשלכות הנלוות וגבעות הזבל עומדות כעדות אילמת לכך.

בשולי אתר האשפה הנראה בתמונה נתקלנו בבחור צעיר שסיפר לנו, בגאווה מסוימת, שהר הזבל שמול עינינו הוא הנקודה הגבוהה ביותר באי – שבעה מטרים, פחות או יותר. "לאן מפנים את כל הזבל הזה?", שאלנו, "שהרי בסופו של דבר יתכסה כל האי באשפה".

"אל דאגה", הוא ענה בביטול. "הרוח והגלים מפנים את הזבל לים, ככה שאין בעיה".

פריט האשפה השכיח ביותר הוא כפכפים. צילום: טניה רמניק ואורן טל

2. כפכפים על החוף

אחד הדברים הנפלאים שאפשר לעשות עם יאכטה הוא לשוט בין מאות האיים הפזורים באוקיינוס השקט. עם זאת, גם כשיוצאים למסע מעין זה נכונות אכזבות, ואחת מהן היא העובדה שחופיו של כל אי, אפילו אם הוא אינו מיושב ואפילו אם הוא מרוחק אלפי קילומטרים מנקודת התיישבות כלשהי, מעוטרים בערמות של זבל. כך למשל, פסענו לאורך האי אולימראו (Olimarao) שבמיקרונזיה ובהינו באוסף אקלקטי של חפצים שהביא עמו הים אל החוף: שברי ג'ריקנים, בקבוקי פלסטיק, נעליים (בעיקר כפכפים), מברשות שיניים, גביעי יוגורט, צעצועים ואף נורה שעברה אלפי קילומטרים של ים וריף משונן והגיעה בשלמותה. הסתכלנו על הפריטים המסודרים לאורך קו הגאות האחרון ולא יכולנו שלא לתהות על מקורם. האם מדובר בזבל שמושלך מסירות דיג? האם גלשו מערמות אשפה דוגמת זו שבאטול פונאפוטי? אולי מדובר בתכולת מכולה שנפלה לים בעת סערה? ואולם, השאלה שעניינה אותנו יותר מכול הייתה מיהם הבעלים של כל אותם אלפי כפכפים, פריט האשפה השכיח ביותר שבו נתקלנו במהלך שלוש שנות מסענו באוקיינוס השקט. האם אלה רוחצים בחוף בקליפורניה, שגל שובב חמד את נעליהם? או שמא תושבי הכפרים הפזורים לאורך החוף של אקוודור נוהגים לזרוק את כפכפיהם לים לאחר שמאסו בהם? את התשובה האמיתית לא נדע לעולם. מה שבטוח הוא שכל פריט שמושלך או נופל בטעות לים מוצא את דרכו לחוף, שיכול היה להיות יפה יותר לולא ערמות הזבל.

בקתה שקירותיה עשויים מלוחות קלקר שנסחפו אל החוף. צילום: טניה רמניק ואורן טל

3. דייגים-לקטים

עגנו מול האי אֶנֶאֶן-אמאן (Eneen-Emman), אחד מהאיים הפזורים לאורך הריף של האטול איילוק (Ailuk) השייך לאיי מרשל (Marshall Islands). השמש שקעה במהירות, כפי שקורה באזור קו המשווה, וחושך כיסה את הלגונה השלווה. בבוקר התעוררנו לקול נקישה מהוססת. כשיצאנו ראינו איש בסירת קאנו האוחז בדופן היאכטה. עד מהרה ישבנו יחדיו ושתינו קפה עם תומאס, שהציג עצמו כבעליו של האי שמולו עגנו ושל כמה מהאיים הסמוכים. גם הבוקר, כמו בכל בוקר, הוא הגיע לסרוק את חופיו של האי כדי לראות "מה הביא איתו הים".

תומאס סיפר שביתו מאובזר בשלמות מחפצים שמצא במהלך סריקותיו היומיות. כך למשל, הצלחות והכוסות נבחרו בקפידה מבין שלל כלי האוכל שנסחפו לחוף, שרפרפי הישיבה עשויים ממצופי ענק והערסלים נגזרו מרשת דיג. נוסף על כך, כל החבלים המשמשים אותו, כולל החבל שקשר את סירת הקאנו שלו ליאכטה, הם פרי ליקוט חופי שכזה.

מאז ומתמיד השתמשו תושבי האטולים שבאוקיינוס השקט בחומרים שנסחפו לחופיהם. היו אלה בעיקר עצים – שגולפו מהם סירות קאנו, ואבנים – שנתקעו בשורשיהם של העצים הללו ושימשו ליצירת כלי עבודה. גולת הכותרת של המתנות מהים, שלה זוכים המקומיים רק פעם בכמה דורות, היא גופת לווייתן ממין ראשתן, ששיניו נחשבות לבעלות ערך טקסי רב. כיום, למרבה האירוניה, למדו תושבי המקום לנצל את ה"משאב החדש" שעומד לרשותם – האשפה שמגיעה לחוף. באותו בוקר קיווה תומאס למצוא כמה מצתי פלסטיק צבעוניים שמהם הוא מכין מצופי דיג.

טניה רמניק ואורן טל –  בשבע השנים האחרונות מפליגים יחד עם החתול שלהם ביאכטת מפרש במסגרת מסע ימי ארוך