איים אבודים

"איפה זה בכלל? מה יש לעשות שם?". תגובות כאלה ודומות קיבלנו בן זוגי ואני מכל מי ששמע שאנחנו נוסעים לאורקני (Orkney). כתשובה הסברנו שכבר היינו באי סקיי (Skye), בגרמפיאן ובהיילנדס, מאזורי ייצור הוויסקי הכי נחשבים בסקוטלנד, ועכשיו הגיע תורו של מחוז נידח יותר. ואולם, הוויסקי הוא רק תירוץ. סקוטלנד הקשוחה, הכפרית והנידחת שבתה את דמיוננו. איי שטלנד (Shetland) וההיברידיים (The Hebrides) רחוקים מדי ולכן התפשרנו על אורקני. בעצם, לא התפשרנו – זכינו.

[tobutton text="%22%u05DC%u05D4%u05D6%u05DE%u05E0%u05EA%20%u05DE%u05DC%u05D5%u05DF%20%u05D1%u05D0%u05D9%u05D9%20%u05D0%u05D5%u05E8%u05E7%u05E0%u05D9%22" link="%22http%3A//www.booking.com/searchresults.he.html%3Fsrc%3Dindex%26nflt%3D%26ss_raw%3Dorkn%26error_url%3Dhttp%253A%252F%252Fwww.booking.com%252Findex.he.html%253Faid%253D395994%253Bsid%253Dc33828859c236727433dfe24983b8d82%253Bdcid%253D1%253Bbb_ltbi%253D0%2526%253B%26aid%3D395994%26dcid%3D1%26lang%3Dhe%26sid%3Dc33828859c236727433dfe24983b8d82%26si%3Dai%252Cco%252Cci%252Cre%252Cdi%26ss%3DOrkney+Islands%252C+United+Kingdom%26idf%3Don%26no_rooms%3D1%26group_adults%3D2%26group_children%3D0%26dest_type%3Dregion%26dest_id%3D2637%26ac_pageview_id%3D194f4fd46dd600a6%26ac_position%3D1%26ac_langcode%3Den%26ac_suggestion_list_length%3D5%22" theme="pink" target="blank" ]

אורקני הוא למעשה ארכיפלג שמורכב מ-70 איים, מהם 20 מיושבים. מכיוון שבשבוע וקצת אי אפשר לראות הכול התמקדנו באי המרכזי, שנקרא בפשטות "אורקני" או "מיינלנד" (Mainland). אחרי עצירת ביניים קצרה ונוחה בפרנקפורט נחתנו בעיר אברדין (Aberdeen). באורקני יש שדה תעופה קטן אבל בשבילנו גם לדרך יש משמעות, ולא רק ליעד, ולכן שכרנו רכב והתחלנו לנסוע לכיוון צפון-מערב דרך ערים קטנות כמו אינוורורי (Inverurie) ואברלור (Aberlour). באחרונה עצרנו לביקור במזקקה, שבסופו בקבקנו במו ידינו ויסקי בן 16 שנה בחוזק חבית )לפני דילול במים) עם ארומה נפלאה של דובדבנים. עד עכשיו, חצי שנה אחרי, אנחנו שותים אותו לאט לאט ונזכרים בכיף שהיה. בלילה ישנו בכפר קטן, בבית שהזמנו מבעוד מועד ב-Airbnb. את הקפה של הבוקר שתינו מול נוף ירוק ועדר פרות, ולאחר מכן התארגנו והתחלנו לנווט לכיוון נמל גילס (Gills). בשעות הערב עלינו עם הרכב על מעבורת ואחרי קצת פחות משעה הגענו לכפר בעל השם הציורי סנט מרגרטס הופ St. Margaret's Hope)). השקיעה צבעה את הבתים הקטנים בגוני ורוד וסגול ופני המים נראו חלקים כראי (מה שלא רמז כלל על הימים הבאים). מתוך חשש שכפרים קטנים יהיו קצת שקטים מדי לעכברי עיר שכמונו, הזמנו מלון (tinyurl.com/p58l2lc) בבירה קירקוול (Kirkwall), אלא שזו התגלתה כעיירה מנומנמת למדי – עם חנויות שנסגרות בחמש, מסעדות שעומדות בשיממונן כבר בתשע ואקשן שמסתכם בשניים-שלושה ברים. בעלי המלון, זוג צעיר עם ילדים קטנים שגר בקומת הקרקע, קיבלו את פנינו ושיכנו אותנו בקומה השנייה, בחדר קטן ונעים. הצצנו בטלוויזיה וראינו כי מוקרן בה סרט תיעודי מרתק על תולדות להקת ג'נסיס. הקביעה של חנוך לוין (בביצוע של חוה אלברשטיין) ש"בלונדון יש טלוויזיה מצוינת" תקפה כנראה לכל בריטניה.

סקארה בריי
צילום: shutterstock

אבני דרך היסטוריות

האתר הכי מפורסם ומסקרן באורקני הוא סקארה בריי (Skara Brae), שרידי כפר ניאוליתי מהאלף השלישי לפנה"ס. האתר נחשף במקרה בסערה בשנת 1850, וכיום הוא נחשב לכפר הניאוליתי השמור ביותר באירופה. גילו, המוערך בכ-5,000 שנה, הופך אותו לאתר עתיק בהרבה מסטונהנג' ומהפירמידות, כפי שמראה סרגל זמן בכניסה. עוד לפני שמגיעים לדבר האמיתי עוברים במבנה ניאוליתי משוחזר שמראה איך חיו כאן פעם: מעין אשכול משפחות תחת גג אחד. לכל משפחה היה חדר משלה ובמרכז הוקמה מדורה. השחזור מקל את ההבנה, כי השלמת התמונה מחייבת מידה לא מבוטלת של דמיון. השרידים פזורים במרחק כמה מטרים זה מזה, חפורים חלקית באדמה המכוסה עשב ירוק. מיעוטם נשמר במצב טוב יחסית, באחרים נותרו רק קירות חיצוניים. שבעה מהבתים דומים זה לזה: המיטות היו ממוקמות באותו מקום וארון אחסון עמד מול הדלת, כנראה כדי לחסום קור ורוח. בית מס' 8 שונה מהשאר: הוא ממוקם בנפרד מעל האדמה, הארון המסורתי חסר, ובמקום המבנה המקובל הוא מחולק לתאים קטנים. בזמן החפירות נמצאו כאן שרידי עצמות, אבנים וסלעים וולקניים מעוותים, שהובילו חוקרים להאמין כי המבנה שימש כבית מלאכה. שרידי כלים שנמצאו באתר הועברו למוזיאון קטן, כולל כדורי אבן מסותתים שמטרתם אינה ברורה, אך משערים כי שימשו ככלי נשק או ככלים לעיבוד עורות. כשסיימנו להסתובב בכפר המשוחזר ירדנו לחוף הסמוך. סלעים שהטבע צייר בהם פסים בגוונים שונים כיסו חצי מרצועת החוף הרחבה, עוד אחת מתופעות הטבע המרהיבות שאורקני התברך בהן.

טבעת ברודגאר
צילום: shutterstock

האי שטוח ברובו ומכוסה בעשב נמוך שמצליח להתמודד עם הרוחות העזות. עצים כמעט אין, עובדה שתורמת לתעלומה שאופפת את טבעת ברודגאר (Ring Of Brodgar), מעגל אבנים ניאוליתי אף הוא. השאלה שמעסיקה חוקרים רבים היא איך הובאו לאתר, אלפי שנים לפני הספירה, 60 אבנים ענקיות (מהן נותרו כיום רק 27) – כל אחת בגובה של שניים-חמישה מטרים – והוצבו במעגל שקוטרו כמאה מטר, בלי להיעזר בבולי עץ לשינוע ולהרמה. המעגל נמצא על רצועת אדמה צרה בין שני אגמים, ומעריכים שהוקם בתקופה הניאוליתית בשנת 3,300 לפני הספירה. לא נערכו בו חפירות ולכן לא ידוע מה יש במרכזו, אך האנרגיה ששוררת במקום מחשמלת. אפילו אנחנו, שאיננו מחזיקים מעצמנו רוחניקים, התקשינו להתעלם מעוצמתה של טבעת האבנים, כאילו כל רוחות העבר עדיין מרחפות בסביבה. לא הרחק משם נמצא הנס של ברודגאר (Ness of Brodgar), עוד אתר ארכיאולוגי מהתקופה הניאוליתית שנחפר לפני כעשור. על פני שטח של כרבע קילומטר מרובע פזורים שרידי קירות עבים שכנראה הקיפו את המתחם והיתמרו לגובה ארבעה מטרים. שרידי אחד המבנים נקרא "הקתדרלה", וחוקרים משערים שסביבו עמדו כתריסר מבנים נוספים במתחם ששימש מקדש. עצמות בעלי חיים שהוקרבו לעולה, שרידי כדים ושברי קרמיקה צבועה הובילו להערכה שהמתחם נבנה לפני כ-5,000 שנה. קפיצה קטנה הובילה להמשך הסיור הניאוליתי בסביבה אל האבנים הניצבות של סטנס (The Standing Stones of Stenness) – עוד מעגל אבנים. בנורדית עתיקה פירוש השם "סטנס" הוא "אבן ראש היבשה", והוא מעיד על מיקומו בקצה לשון יבשה. מספר האבנים שבו קטן יותר מאשר בטבעת ברודגאר אך הן מרשימות מאוד. גובהן מגיע לחמישה מטרים ועוביין – ל-30 סנטימטר. קוטר המעגל כ-32 מטר וגם הוא מוקף בחפיר אופייני. המסתורין האופף את האתרים הניאוליתיים מסקרן ומרגש בהרבה מכפי שאפשר לדמיין. סקארה בריי, טבעת ברודגאר, הנס של ברודגאר והאבנים הניצבות בסטנס הוכרזו כולם כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. נכון שמדובר בסך הכול באבנים, אבל יותר משמץ מהרוח העתיקה נותר בהן ומסעיר את הדמיון עד היום.

ואם כבר הגעתם עד כאן, הנה עוד אתר קטן ששווה ביקור. תל מֵיס האו (Maes Howe) הוא אתר קבורה שנמצא תחת גבעה נמוכה מכוסה דשא בלב אורקני. מסדרון צר ונמוך מגושי אבן מסיביים מוביל לחדר ובו גומחות ששימשו כקברים. ביום הקצר ביותר בשנה השמש שוקעת דרך חריץ צר ומאירה את החלל באופן ייחודי. במאה ה-12 גילו את הקבר לוחמים נורבגים (בשנת 875 סופחו האיים לנורבגיה) שחרתו על קירותיו רונות (Runes, סימני כתב שהיו בשימוש עמי צפון אירופה וסקנדינביה) עלומות שנשמרו עד היום.

בעקבות מגנוס הקדוש

למחרת החלטנו שהספיק לנו עם אבנים, לפחות לימים הקרובים, ופתחנו את הבוקר בשיטוט בקירקוול. לב העיר המודרני הוא הנמל, והלב העתיק נמצא בקתדרלת סן מגנוס (St. Magnus Cathedral). הקתדרלה היפה בנויה מלבנים חומות ומרוצפת באריחי קרמיקה המעוטרים בדמויות מפחידות ומצחיקות. האריחים הונחו בשיפוץ שנערך בשנות ה-20 של המאה שעברה, אך הכנסייה עצמה הוקמה בשנת 1137 והשתייכה לארכידוכסות נורבגית. מי שהקים אותה היה אחיינו של מגנוס הקדוש שליט אורקני, אז מגנוס ארלנדסון. ארלנדסון חלק את השלטון עם בן דודו הוקון, אך בין השניים שררה יריבות שהקשתה את התנהלות החיים באי. כדי לגשר על הפערים קבעו השניים פגישה, אך הוקון הפר את ההסכם שנקבע והגיע חמוש בספינות קרב. ארלנדסון נרצח בעודו מתפלל ונקבר בבירסיי (Birsay) שבצפון האי. תושבי האי הגיעו לקברו להתפלל ובעקבות סיפורי נסים הפך הקבר למוקד עלייה לרגל ומגנוס עצמו הוכרז כקדוש. כשאחיינו הגיע מנורבגיה לקבל שליטה על אורקני הוא הבטיח לתושבים להקים כנסייה שתשמש מקום מנוחה אחרון לעצמותיו של הקדוש. אפשר להצטרף לסיור מודרך בקתדרלה או להסתפק בעלון שמסביר על תולדותיה ועל הפריטים המיוחדים שבה.

מרכז אורקני קטן ונחמד. ברחוב אלברט (Albert Street) יש חנויות מזכרות רבות, ובאחת מהן – אורורה (Aurora , 69 Albert St.) שמנו עין על צעיף צמר גדול בגוני אפור ושחור. המוכרת הסבירה שדוגמה זו נמכרת רק באי ושהאמנית שעיצבה אותה שאבה השראה מאבן הצפחה הפזורה כמעט בכל מקום. מאוחר יותר בדקנו באתר רשם הטרטנים (האריגים הסקוטיים המשובצים) הסקוטי – יש דבר כזה – וגילינו שהדוגמה הזאת אכן נקראת "צפחת אורקני" (Orkney Slate). פריט נוסף שמשך את תשומת לבנו היה כיסא קש הארוג בצורת קונכייה. קפצנו לסקפה קראפטס (Scapa Crafts, scapacrafts.co.uk), בית מלאכה משפחתי לייצור כיסאות אורקני, והתחלנו לתחקר את הבעלים. מתברר שהכיסאות נטועים עמוק במסורת של האי, ושה"קירות" וה"גג" העשויים קש עזרו לשמור על חום הגוף בבתים שטרם צוידו בהסקה מרכזית. את רגלי העץ ואת משענות הידיים נהגו להכין מעץ שנסחף לחוף, והקש נאסף מפסולת שיבולת שועל. להכנת כל כיסא נדרשים כמה שבועות של עבודת יד וכמה ערמות קש, דבר שבא לידי ביטוי במחיר. אז כיסא לא קנינו אבל הצפייה במלאכת האריגה היא בהחלט חוויה מעניינת.

על הוויסקי לבדו

בריטניה בכלל וסקוטלנד בפרט אינן מופת לקולינריה, אבל באלכוהול הן מגיעות לשיאים ברמה עולמית. מבשלת אורקני (sinclairbreweries.co.uk) נמצאת מחוץ לעיר במבנה שפעם שימש כבית ספר כפרי. צילומי מורים ותלמידים בשחור-לבן עדיין תלויים על קירות מרכז המבקרים, ומחברות ישנות מספרות את סיפור המוסד. שילמנו חמישה פאונד, קיבלנו טעימות משלושה סוגי בירה והצטרפנו לסיור כדי להכיר עוד יותר מקרוב את הליכי הייצור. הבירה טעימה, אבל אם עשינו את כל הדרך עד הלום לא נשתה ויסקי? באורקני נמצאת מזקקת היילנד פארק (highlandpark.co.uk/about/the-distillery), המזקקה הצפונית ביותר בסקוטלנד ואחת הידועות ביותר במדינה. שבעה פאונד וחצי קנו לנו מקום בסיור מודרך וטעימה מהיילנד פארק בן 12 שנה, הוויסקי הכי "פשוט" שמייצרים פה. באמירה הזאת אין חלילה זלזול כי הוויסקי נחשב למשובח. צבעו ענברי, טעמו מתקתק ויש בו ארומות מעושנות שאי אפשר לטעות בהן.

ובחזרה לאוכל. כפי שציינו, האוכל בסקוטלנד לא משהו. למעשה הוא די גרוע ומסתכם בירקות שבושלו במים עד צאת נשמתם, בסטייקים בטקסטורת סוליה ובעוגות צבעוניות גבוהות בסגנון שנות ה-80. ההימור הבטוח היחיד לאורך כל הטיול היה קאלן סקינק (Cullen skink), מרק דגים ותפוחי אדמה שמנתי, אבל כמה אפשר לאכול אותו דבר? המלצות שקיבלנו הובילו כולן לאותו מלון "מפואר" שאכזב, עד שגברת קשישה במעדנייה מקומית אמרה: "אם מתחשק לכם לצאת מהעיר, יש מסעדה שיכול להיות שתאהבו". בשלב הזה כבר הסכמנו לנסוע עד קצה האי, ולמען האמת בנסיעה בחושך אחרי התברברות קלה הייתה תחושה שעוד רגע ניפול לים. בפרסומים, הפובראן (The Foveran, (thefoveran.com מוגדרת כ"מסעדה עם חדרים". כשהגענו מצאנו פנסיון קטן ולידו מסעדה נעימה עם אח מבוערת. כישרון הבישול של השף פול דול (Paul Doull) כנראה הולך לפניו, כי כל השולחנות היו תפוסים. אפשר לומר שהפובראן אינה עומדת ברמת כוכבי מישלן, אבל האוכל פשוט, טרי וטוב, למעשה הכי טוב שטעמנו באי. חומרי הגלם זוכים להתייחסות מכבדת ומוגשים בהקשר מקומי. הצליחו במיוחד סלמון מעושן בצ'טני סלק לפתיחה וסטייק פילה (שהוגש מדיום, תודה לאל) בבצלים מקורמלים וברוטב על בסיס ויסקי היילנד פארק. המחיר אינו זול (כשישה פאונד למנה ראשונה ו-20 פאונד לעיקרית) אך מצדיק את ההשקעה.

הטיול לאורקני לא הרגיע את התשוקה שלנו לסקוטלנד. להפך, מאז אנחנו רק חולמים לחזור ולהגיע למקומות נידחים כמו האי איילה (Islay), שנאלצנו לוותר עליו בגלל סערה שפקדה את אורקני, עצרה את כל המעבורות וגרמה לאבדן יום טיול. לא שהצטערנו מאוד, כי כשיש לימונים עושים לימונדה וכשיש ויסקי קונים ושותים, אבל הבטחנו לעצמנו שיבוא יום – די בקרוב – ונשלים את החסר.

מידע שימושי

טיסות: יש באורקני שדה תעופה שאליו מגיעות טיסות מאברדין, מאינוורנס, מגלזגו ומאדינבורו. כדאי להזמין מקום מראש כי המטוסים קטנים ולהתעדכן במזג האוויר מכיוון שכשסוער מבטלים טיסות.

מעבורות: רצוי להזמין מראש, בעיקר בעונת הקיץ, כדי להבטיח מקום (במיוחד אם מעלים רכב על המעבורת). חברת מעבורות פנטלנד (pentlandferries.co.uk) מציעה מסלול ממפרץ ג'יל לסנט מרגרטס הופ (Gill's Bay-St. Margaret's Hope) וחברת מעבורות נורת' לינק (northlinkferries.co.uk) מציעה מסלול מסקרבסטר לסטרומנס (Scrabster-Stromness).

המסלול השני קצת יותר ארוך אבל כבונוס אפשר לראות בדרך את הצוק המפורסם המכונה "האיש הזקן מהוי" (Old Man of Hoy).