"כמה פישוק צריך כדי לרכוב על חמור?" זה הדבר האחרון שאיה זהבי פייגלין חיפשה בגוגל
המוזיקאית איה זהבי פייגלין משיקה אלבום חדש ועונה על השאלון שלנו. המשפט שבכותרת הוא לא הדבר הכי מוזר שגילינו עליה
איה זהבי פייגלין, זמרת, כותבת, מלחינה, גיטריסטית ומורה. ב- 14/4 תופיע בצוללת הצהובה בירושלים ובמהלך מאי תופיע ברחבי הארץ
תעודת זהות בבקשה.
"בת 34, רווקה, מתגוררת בתל אביב, חובבת כלבים, אוכל וטלוויזיה".
איפה אנחנו תופסות אותך?
"מסיימת לתאם צילומי קליפ במצפה רמון".
מאיפה את במקור?
"אני מחדרה, עברתי אחרי הצבא לרמת השרון כשלמדתי ברימון, אחר כך להרצליה, אחר כך לתל אביב, אחר כך חזרה לחדרה – כי אני מתה על העיר, ואחר כך שוב לתל אביב – ומאז אני פה".
מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"שכשמתרכזים ב'יש' אז ה'יש' גדל".
מה הדבר שהכי מטריד אותך ברגע זה?
"בתור אדם מוטרד רוב הזמן, זאת שאלה מאתגרת כי מאיפה להתחיל. אתן כמה דוגמאות: מטריד אותי כרגע להצליח לעמוד בדד-ליינים צפופים שיש לי בשבועיים הקרובים ואני איכשהו תמיד מוצאת את הכל מתנקז וקורס עליי בדקה התשעים. מטריד אותי שאני כבר לא צעירה בכלל ושהזמן עובר מהר מדי. מטריד אותי שהכלבה שלי לאה כבר בת 9 וזה אומר שאין לה עוד מיליון שנים לבלות איתי. לסיכום, דברים שקשורים בזמן כנראה".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"כמה פישוק צריך ברגליים כדי לרכוב על חמור. בחיי נו". (רמזים למקור השאלה, בקליפ הרצ"ב:)
לאיזו מוזיקה את מאזינה?
"מאזינה כעת לאלבום של YEBBA, זמרת ששמעתי לראשונה אצל מארק רונסון ולאחרונה היא הוציאה אלבום סולו שאני אוהבת מאוד. כמו כן, לזמרת ישראלית שאני שרופה עליה כבר זמן מה – אודיה".
מה הספר האחרון שקראת?
"התחלתי לקרוא את "הבשורה על פי ישו" אבל הפסקתי כי אני לא מצליחה להתרכז כל כך לאחרונה ולכן לא קוראת בינתיים".
מי היא הסול מייט התרבותית שלך?
"פרידה קאלו. אני מאוד אוהבת את הסיפור חיים שלה. היא סבלה מאוד ובסוף גם נפטרה מנכות קשה בגב וברגליים בעקבות תאונת דרכים קטלנית שעברה ושבעקבותיה כל הגוף שלה היה ברזלים. אני אוהבת את איך שהדבר הזה – הכאב והברזל – הניעו את היצירה שלה, ואני אוהבת גם את החיים המאוד ססגוניים וצבעוניים שהיא חיה לצד הכאב והנכות. אני מתחברת לזה מאוד. אני אוהבת לדמיין שהיינו יכולות להיות חברות טובות".
מי או מה מצחיק אותך?
"אחותי הקטנה ספיר ארזי".
מה הקללה האהובה עלייך?
"חרא. זה גם שתי ההברות הכי ישראליות, גרוניות חזקות ח' ו-ר' – בקמץ פתח. מילה מדהימה".
מתי בכית בפעם האחרונה ולמה?
"אני בוכה די הרבה אז אני לא זוכרת אירוע ספציפי שקרה לאחרונה, כי בתכל'ס זה קורה די הרבה כמעט על בסיס יומי. אני מתרגשת בקלות, מתעצבנת בקלות, מתעצבת בקלות, ושמחה בקלות ולכל אלה לעתים מלווה בכי".
למה או למי את מתגעגעת?
"אני לא מתגעגעת לתקופות אחרות בחיים, על אף שיש לי נטייה לצבוע את העבר באווירה הכי נוסטלגית שיש, כולל תקופות שממש סבלתי בהן בזמן הווה. איכשהו, ברגע שזה הופך להיות עבר זה מתויק אצלי נוסטלגי וקסום. ועם זאת, אני מרגישה שבאופן כללי החיים הולכים ומשתפרים בסך הכל, אז אין לי איזו תחושת 'וואי הלוואי שהייתי חוזרת לשם ולשם'. בקיצור, אני לא מתגעגעת לתקופות, אבל כן מתגעגעת מאוד לסבתא ראמה ולסבא צ'וצ'יק".
מה השריטה שלך?
"כל מיני דברים שקשורים לדייסון והשתיקה יפה להם. ואם רגע יותר ברצינות ולעומקו של עניין אז נראה לי שאני אדם אובססיבי וזה לעתים מעיק עליי ועל הסביבה, בעיקר עליי".
מה ההרגל המגונה שלך?
"מקדונלדס".
מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"רגע מאוד משמעותי היה סדרת הופעות שעשיתי לפני שלוש שנים בערך, שהמטרה שלהן הייתה לבדוק מלא מלא שירים חדשים על קהל. זה היה נורא זרוק, לא מהודק, לא מתאמץ, ונורא נורא אמיתי בחיבור בין אמן לקהל, שפשוט בא להקשיב בלי לדעת אפילו מה הוא עומד לקבל. משהו בחוויה הזאת סידר לי את המוח בנוגע למה אני עושה, מה המקום שלי במקצוע המוזיקה, מה חשוב באמת ומה רעשי רקע שמבלבלים ומסיחים את הדעת. זה לא שאני כבר לא מוטרדת רוב הזמן, לא מסופקת, רוצה יותר (יותר לייקים, יותר צפיות, יותר כרטיסים), מרגישה במרדף בלתי פוסק וכו' וכו', אבל אני יודעת שיש לי את המצפן הזה לחזור אליו ולהיזכר בו".
מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"כל פעם כשאני אומרת מה אני מרגישה או מה אני רוצה ומתעקשת לא לוותר על עצמי – זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי".
על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אוכל, וולט, מקדונלדס".
מי האדם הכי סקסי בעולם בעינייך?
"כרגע – זנדיה!".
מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"מופע ההשקה של האלבום החדש שלי "הארץ המובטחת", שאותו הפיק גילי מאיר שהיה איתי בלהקת כל החתיכים. זה אלבום שכתבתי בזמן הסגרים הראשונים של הקורונה ואני מרגישה שבמכלול הוא מעביר משהו מהתקופה ההזויה הזאת של 'לאן העולם הולך ומה המקום שלנו/שלי בו'. במהלך אותה תקופה גם עבדנו עליו, גילי ואני, והקלטנו אותו. היינו מנגנים אצלו בבית שעות, כשבחוץ מרגיש שהעולם הגיע לקיצו, וזאת באמת הייתה נחמה ענקית. תקופה מיוחדת אין מה להגיד. בקיצור, זה אלבום הקורונה שלי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות יותר זורמת, יותר חרוצה, פחות מוטרדת, יותר שמחה על מה שיש. לדעת לבשל מדהים וגם לאהוב את זה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"כשאני לא נחמדה למשפחה לפעמים. חסרת סבלנות".
מה חסר לך בחיים?
"הייתי שמחה אם חיי כלב היו ארוכים פי שלושה".