איאן נתן עבודה

האנגר 11, שמונה וחצי בערב לח על נמל תל אביב. קילוח רגוע של אנשים מתחיל לזרום אל המתחם לחזות בהופעה של אחד המוסיקאים היותר מעניינים בסביבה.

כשאיאן בראון עולה לבמה, ההאנגר כבר מלא בקהל שמקבל אותו באהבה בלתי מותנית.

איאן שואל את הקהל "מה נשמע?" במבטא מנצ'סטרי כבד, הקהל באקסטזה, מחכה לאקורד הראשון, למכת הבייס דרם שתשחרר אותו מהלחות הצפופה.

מגובה בחטיבת קצב מהאגדות – מתופף העונה לשם מקסים שעבד כמו מכונה ופרקשניסט ('Gold Finger', כפי שכינה אותו איאן), תרבוש לראשו ושפם מסתלסל, שעטף את הכל בביטים משלימים – רץ איאן על הבמה מצד לצד ללא הפסקה, ותקשר עם הקהל בתנועות הידיים הקופיות שלו. כשהתחיל לשיר את "I Wanna Be Adored" כולם כבר היו באוויר, ההופעה החלה.

הרפרטואר כלל את החומר החדש של איאן ואת הקטעים היותר מוכרים (,F.E.A.R Time Is My Everything Keep What Ya Got,), שבהם עשה הקלידן טים ווילס עבודה מדהימה בפרישת משטחי הצלילים הבראונים האופייניים. על משטחים אלו פתח הגיטריסט אקורדים.



כאשר נוגנו קטעים של ה- Stone Roses, עבר הגיטריסט לנגן על מגבר ה- Fender מנורות, על מנת לשמר את הסאונד שלא ניתן לטעות בו: הגיטרה הרזה-שמנה של ה- Stone Roses. התפקידים והריפים היו מדויקים ומלאי רלוונטיות.

עם כל שיר של ה- Stone Roses מקבל איאן פידבק ענק מהקהל: "תמשיך". איאן נראה מרוצה ממרומי ה- high, מפזר חיוכים, מניח את המיקרופון על הצוואר, מרים את הידיים למעלה ומבקש מהקהל לרקוד איתו.

אחד השיאים של ההופעה היה הקטע F.E.A.R, שסגר את ההופעה והשאיר אותנו עם טעם של עוד, הרבה עוד.