אחת-שתיים-שלוש!

לפני כמה ימים הייתי עם הללי בקניון. מכיוון שאני גרה בעיר קטנה, אין לנו ממש משחקייה, אלא מעין מתקן פלסטיק שעומד ליד הכניסה לסופר ועליו באים לטפס כל זאטוטי העיר. הלל טיפס לראש המגלשה הגבוהה, ובלי לחשוב פעמיים דחף בגסות את הילדונת שישבה שם לפניו. נזפתי בו. בתגובה הוא גלש למטה, הלך ובעט בה בשוק השמאלית. נזפתי שוב, וכעסתי, ואמרתי לו שככה לא מתנהגים, ושאני אקח אותו מהמגלשה אם הוא לא יתנהג יפה.

הסבתא של הילדה, שצפתה בנו עד אותה נקודה בעיניים מצומצמות, פנתה אלי לפתע: "זה ילד ראשון שלך, נכון?", היא שאלה. "לא", אמרתי בחיוך רחב. "שלישי. אבל אצלי כולם מפונקים".

אבל לא הפינוק החשיד אותנו, אלא עצם העובדה שאנו משוחחים. יד על הלב, ככל שהילד מתקדם במספרו, כך מדברים איתו פחות, לא? ובאותה הרוח, בטור שלפניכן מסתתרות שלוש אמהות: אמא לאחד, אמא לשניים, אמא לשלושה. למרות שהן במקור אישה אחת, אין הרבה קשר ביניהן. קוראים יקרים, נא מיצאו את האמהות, הקיפו אותן בעיגול, ואחר כך שלחו אותן דחוף לישון.

אמא – מצב הגזרה לאחר הלידה

לידה מס' 1: 9 חודשים עולה? 9 חודשים יורד.

לידה מס' 2: 9 חודשים עולה? 19 חודשים יורד.

לידה מס' 3: 9 חודשים עולה? 90 חודשים יורד – גג!

ילדים – תחזוקה כללית וניקיון

ילד מס' 1: הילד צח ככיור לאחר אקונומיקה. את מניחה אותו רק במקומות סטריליים לחלוטין.

ילד מס' 2: סביר פלוס. עדיין נקי, אבל לא כל כך מסודר.

ילד מס' 3: סביר מינוס. בהחלט יכול להיות מצב שבו מתעסקים עם התינוק, ובאותו הזמן הילד השני משתין על הרצפה, והראשון עסוק במריחת שוקולד על כל המטבח. זהו עידן המגבונים והניקיון הפולני: מורחים, מורחים, ומחליטים שזה נקי.

הלבשה לפעוטות

ילד מס' 1: חנויות מותגים בלבד, והקפדה יתרה על התאמת צבעים. יד שנייה? הס מלהזכיר. אם זו בת, המחלה קשה אף יותר, והאם הטרייה מקדישה יותר זמן למחשבה מה הילדה תלבש, מאשר מה היא עצמה לובשת. אני מכירה אמא אחת, בלי שמות, שעברה חצי עיר כדי להחליף את נעלי הצעד הראשון שקנתה לבת שלה מסתם אדום רגיל לבורדו מיוחד, שיצא כמובן יום לאחר שהנעליים האדומות נקנו. בסוף הצלחתי, כלומר, היא הצליחה.

ילד מס' 2: הילד הגדול פוגש לראשונה את חנויות ההלבשה לכל המשפחה, ובמילים אחרות, אתם עוברים לטריינינגים ב- 30 שקלים. הילד הקטן לובש את מה שהגדול הוריש לו. בנים לבושים בסגול ובנות בתכלת ובחקי צצות כפטריות לאחר הגשם.

ילד מס' 3: הילד הראשון כבר מתלבש לבד. אין לך זמן להסביר לו שחולצה אדומה, מכנסיים צהובים ונעליים ירוקות גורמים לו להיראות כמו רמזור. כולם לובשים את הבגדים של כולם. כשאתם יוצאים מהבית, את סוחבת איתך חצי ארון, אבל אף פעם אין לך את המידה המתאימה.

תזונה

ילד מס' 1: אמא ל-1 קונה ספר לתזונת ילדים מאוזנת, קוראת בו ומבצעת מתכון לעוגיות קוואקר. הארוחות מאוזנות, למרות שהיא נסמכת על בישולי הסבתא או חברת גרבר. ממתקים? מה זה?

ילד מס' 2: אוכל של ילדים מתחיל להתבסס בבית. אם הילד הראשון אכל מה שההורים אכלו, הרי ששני ילדים כבר מביאים אותך לבשל שניצל ופסטה, או קציצות ואורז. את לומדת לחבב פסטה ברוטב כלום.

ילד מס' 3: הילד הראשון שונא עוף. השני שונא קציצות, השלישי שונא שניצל. או שאת מבשלת כפול, או שבכל ארוחה נתונה מישהו לא אוכל. ממתקים הולכים ומתגנבים לסדר היום שלך, כי ממתק שווה שקט. עד שאת מלמדת את כולם לאכול בארוחה עצמה, ולא חצי שעה אחרי שהיא נגמרת, את מחזיקה מטבח מסביב לשעון. ואז נמאס לך, והם אוכלים קורנפלקס ותפוח לארוחת ערב.

שעת האמבט

ילד מס' 1: כל ערב, מדידת טמפרטורה מדויקת למים ולאוויר. שכשוכים ענוגים לקול תקתוק המצלמה. 80 תמונות של פץ' פץ' במים, ו"איפה הברווז?". ניגוב עדין במגבת עבה. רבע שעה קרמים ומשחות, ומסאז'ים, כמובן.

ילד מס' 2: אמבטיה היא דרך מצוינת לקירוב לבבות בין שני הילדים. המצרכים: אמבט אחד, מספר צעצועים, שני ילדים וקצף. התערבו רק אם הגדול מנסה להטביע את הקטן.

ילד מס' 3: אמבטיה ניתנת בסופי שבוע בלבד. בימות החול את מעמידה את שלושתם בשורה, ורוחצת בסרט נע. לפעמים, לא נעים, גם מגבת אחת לשלושתם. בדיקה זריזה בכיסים מעניקה רובד נוסף למושג ימות החול.

עושים כביסה

ילד מס' 1: את מכבסת כל מה שאת מצליחה לשים עליו את היד: חולצה שנזל עליה ריר, מכנסיים שזחלו בהם (על רצפה לאחר השטיפה), מגבת שטיפת מים נפלה עליה. את מתאמצת נורא ובסוף מגיעה למכונה ביומיים. כשאת מביטה על הבגדים הקטנטנים שתלויים על החבל (ניקית את החבל קודם, ברור) את מרגישה הכי אמא בעולם.

ילד מס' 2: מכונה כל יום וחצי. את עדיין מכבסת לאחר כל שימוש, אבל מתחיל להישבר לך מזה.

ילד מס' 3: בכל יום- מכונה. בכל יום – תלייה- הורדה- קיפול- פיזור. כל מקלחת משמעותה החלפת בגדים. כל החלפת בגדים, משמעותה חצי מכונה. לראשונה בחייך האימהיים את מהרהרת באפשרות להחזיר בגדים לארון, לסיבוב נוסף.

השכבה

ילד מס' 1: הטלפונים מנותקים. מדברים בלחש. סיפור ושיר. ועוד שיר. מוזיקה ברקע.

ילד מס' 2: סיפור לפני השינה לגדול. הקטן מקשיב לקול שלך וזה מה שחשוב.

ילד מס' 3: "ילדים, כולם למיטות! עכשיו! אמרתי עכשיו! לא, אני לא יכולה לבוא לכסות אותך. טוב, אני אבוא עוד מעט. לא, היום אין סיפור, תקרא לבד. מחר. מחר. מחר. ילדים! לישון! עכשיו! לאמא נגמרה כל הסבלנות של היום. זהו זה. עכשיו זה הזמן של המבוגרים, שלום!"

מוזיקה

ילד מס' 1: מוצרט. מפתח את המוח ובעיקר את ג'ולי קלארק, מייסדת "בייבי איינשטיין".

ילד מס' 2: כל מה שהגדול אוהב. מסתבר שתינוקות שגדלים על "פים פם פה", גם כן מתפתחים בכלל לא רע.

ילד מס' 3: פס קול של טלוויזיה. ערוץ הילדים מעורב בהופ!. לפעמים נזכרים ושומעים דיסק. לא ניכנס לטעמנו המוזיקלי, אבל מוצרט זה לא. פסטיגל? הולך.

הגן הראשון

ילד מס' 1: הילד הראשון נשאר יותר זמן מהאחים שלו בבית. כשהוא כבר הולך לגן, מדובר בפרויקט: עוברים על כל הגנים באזור, פולשים לשכונות אחרות. בודקים בשבע עיניים ויושבים שבועיים בגן עד שהילד מתאקלם.

ילד מס' 2: אותו גן שאחיו הלך. אין כוח לחפש שוב, ו"אין גן מושלם!"

ילד מס' 3: הגן שהכי קרוב לבית, ולשעות האיסוף/ פיזור של הגדולים. כל עוד הוא סביר, כמובן.

אחר צהריים לדוגמא

ילד מס' 1: בחרי לפחות שלוש מהפעולות הבאות: גינה, ספרייה, ג'ימבורי, ביקור חברים, אירוח חברים, יצירה בצבעי גואש, איסוף עלי שלכת, טיול בבימבה/ אופניים, ארוחה בחוץ.

ילד מס' 2: גינה. ואחר כך עושים ביחד אמבטיה וגם זו הפעלה, לא?

ילד מס' 3: טיול למתנ"ס, לקחת את האח לחוג. טיול לבריכה, לקחת את האחות לחוג. סופר/ בנק/ דואר. דורה. איסוף חוגים.

טון חינוכי נפוץ

ילד מס' 1: "מתוקה, תראי איזה כלב נחמד. בואי נלך ללטף אותו. חמודה, לא מושכים לכלב בזנב, זה לא נעים לו!"

ילד מס' 2: "לא מרביצים לילדים יותר קטנים ממך! עזוב את אחיך בשקט!"

ילד מס' 3: "ש ק ט ! !!"

אג'נדה חינוכית

ילד מס' 1: "הכל בשביל הילד שלי. הכי טוב בשביל הילד שלי". ובהיפוך לוגי קל: "הילד שלי הכי טוב, הילד שלי הוא הכל".

ילד מס' 2: "הילדים שלי מקסימים, אבל גומרים אותי. שילכו כבר לישון".

ילד מס' 3: אג'נדה מתחלפת. נוטה לשרת את מטרת העל: לעבור את היום בשלום.

מוטו

ילד מס' 1: "למדתי לעשות הכל כשהילד ישן".

ילד מס' 2: "למדתי לעשות הכל כשהילד ער".

ילד מס' 3: "עכשיו הילדים הם הרוב. אם אנחנו רוצים לשרוד, אנחנו חייבים לדבוק זו בזה". תאמינו או לא, אין כמו הילד השלישי לחיזוק הרומנטיקה והמחויבות ההדדית.

והכי חשוב, כמעט שכחתי: אהבה

ילד מס' 1: את לא מאמינה, אבל הלב שלך גדל פי שניים לאחר שהוא נולד. ואז הוא ממשיך ומכפיל את נפחו, בטור הנדסי לגמרי לא צפוי או קבוע, בכל יום מחדש.

ילד מס' 2: והוא עוד ממשיך. הלב. והאהבה. את חושבת שמתישהו את הולכת להתפוצץ מרוב אהבה.

ילד מס' 3: אף פעם לא חשבת שאת יכולה לאהוב כל כך. או כל כך הרבה. את מבינה שאת חיה את החיים הכי אמיתיים שיש. שככה בדיוק הלב של כולם צריך להיות. את כבר יודעת שאף פעם לא תתפוצצי מרוב אהבה. את פשוט תגדלי איתה, עוד ועוד.