אז מה זאת אהבה?
מה גורם לנו להתאהב, על סמך מה אנו בוחרים את מושא אהבתנו ומהם הקריטריונים להצלחה באהבה? מומחים בתחומי הפיזיולוגיה, הפסיכולוגיה והרוח מדברים אהבה
על פי המיתולוגיה היוונית, בתחילת ההתפתחות האנושית היו בני האדם עגולים; היו להם שני זוגות ידיים, שני זוגות רגליים, וראשיהם הורכבו משתי פנים שהסתכלו בכיוונים מנוגדים. כשהאלים לא היו מוכנים לשאת עוד את חוצפתם ועזות מצחם של בני האדם, החליט זאוס להענישם באמצעות חצייתם לשניים. על פי מיתוס זה נגזר על בני האדם חיפוש נצחי – זה אחר חציו של זה, וכשהם נפגשים – הופכת התמזגות זו לגוף אחד ומבטאת את הצורך הקדמון. הדחף לרדוף אחר אותו שלם שהיינו הוא האהבה.
לאהבה תפקידים רבים בחיינו וקיימות אינסוף דרכים להתייחס לרעיון שהיא מייצגת, כך שכל ניסיון להגדיר אותה הוא מורכב לאין שיעור ומכיל בתוכו מושגים מעולמות תוכן משלימים: פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ורוחניים. החיבור בין גוף ונפש, בין אנרגיה ונשמה, בין תכתיבים תרבותיים לנורמות חברתיות, יוצר תחושה של רגש עז ועוצמתי, שמלווה לעתים בבלבול.
פיזיולוגיה: ארבע שנות התאהבות
"רגש האהבה", אומר פרופ' צבי נאור, חוקר ומורה במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, "מתחיל במולקולה קטנה הנקראת פנילאתיל אמין (pea), כאשר אליה חוברים שני מוליכים עצביים נוספים: דופמין ונוראפינפרין – 'בן דודו' של האדרנלין. רמתם הגבוהה של הורמונים אלה במוח יוצרת תחושה של התרוממות רוח ושיכרון חושים, ותחושת האהבה מוקנית בעקבות ההתקשרות של שלושת החומרים האלה לקולטנים במערכת הלימבית שבמוח, האחראית על הרגשות".
מה ההסבר המדעי לירידת רמת הורמוני האהבה במוח?
"לדעת חוקרים הסיבה לכך היא לחץ אבולוציוני של פיזור הגנים. תקופה של ארבע שנים מאפשרת לזוג להקים צאצאים, ומשעשו זאת ומילאו את חובתם הביולוגית – הם יכולים להיפרד, לצאת לדרך חדשה ולפזר שוב את הגנים".
אהבה מוכתבת
בספרה "אוטופיה רומנטית, בין אהבה לצרכנות" (הוצאת מודן), טוענת ד"ר אווה אילוז, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, כי הרגעים הרומנטיים ביותר בחיינו מעוצבים על פי ייצוגים של אהבה כפי שהם באים לידי ביטוי בקולנוע ובטלוויזיה. לטענתה, כל סמל של אהבה – החל בארוחה אינטימית וכלה בזר שושנים – מובנה על ידי דימויים מעולם הפרסום ותקשורת ההמונים, המטיפים לאתוס דמוקרטי של צריכה: סחורות גשמיות ואושר נגישים לכול.
על פי גישתך, הרגש הוא מוצר צריכה?
"באידיאולוגיה של הקפיטליזם הצרכני, האינדיבידואל צריך לספק את הצרכים שלו. פרויקט החיים הוא מילוי הצרכים. לכן ברגע שבן הזוג לא מספק את הצרכים שלי, אין לי שום סיבה להמשיך לחיות איתו. המשפחה הופכת לעוד זירה של מילוי צרכים, של צרכנות, וזה לא מתיישב עם האידיאה הבורגנית הקלאסית של משפחתיות אלטרואיסטית, שראתה את הנישואים כחובה חברתית ולא כאמצעי למציאת הנאה ועניין. הקפיטליזם שיחרר את הנישואים מאילוצים כלכליים ואפשר התפתחות של אהבה. אבל התרבות הצרכנית מקשה כיום מאוד על קיום קשר ארוך טווח שדורש מחויבות".
מה זאת אומרת?
"שכבר בתהליך המפגש הראשוני בין בני זוג קיים נוהל צרכני. על מנת לקיים את פגישתם ולהכיר זה את זה, צריכים שני האהובים לצרוך משהו ביחד – לבלות בחופשה רומנטית באי אקזוטי, להעביר ערב עם בקבוק יין משובח, לצאת למועדון ריקודים נחשב. כל אלו מוצרים שצורכים אותם בכסף. לדעתי אנחנו נמצאים כיום במצב פרדוקסלי. מצד אחד, אף פעם לא היינו כל כך אובססיביים לגבי האהבה; החיים הקהילתיים התפוררו, ויש כמיהה עזה לאהבה. אבל אותה תרבות שיוצרת את הכמיהה הזו, הופכת את מימושה לכמעט בלתי אפשרי, וזאת בשל העובדה שהצרכנות יצרה מגוון עצום של מוצרים, שנלווים גם לבחירת בן הזוג ולמילוי הזמן המשותף איתו. כל כך התרגלנו למכלול שלם של דרישות מהמוצרים שאנחנו צורכים, שהדבר חלחל לאופן שבו אנו בוחרים בן זוג, לדרך בה אנו בוחרים לבלות במחיצתם ולאופן בו קשה לנו יותר לעמוד בפיתויי השוק".
פסיכולוגיה: איך בוחרים אהבה?
בספרה "התאהבות – איך אנו בוחרים במי להתאהב" (הוצאת מודן), מפריכה פרופ' איילה מלאך-פיינס את הטענה הרווחת כי ההתאהבות היא עיוורת, חוויה חולפת וחסרת הגיון. לטענתה במהלך תהליך ההתאהבות אנו מתייחסים לאלמנטים שונים בקפידה ותבונה רבות, אם במודע ואם שלא במודע, המשפיעים עלינו בבחירת מושא אהבתנו:
קירבה גיאוגרפית. ככל שהמרחק הגיאוגרפי המפריד בין בני זוג פוטנציאליים קטן יותר, כך גדלה ההסתברות שהקשר ייגמר בנישואים.
עוררות רגשית. לטענת פיינס, כאשר אדם עובר חוויה דרמטית המשפיעה על מצבו (אושר גדול או דכדוך כבד), או כשהוא נמצא בעיצומו של שינוי משמעותי בחייו, הוא שרוי במצב של עוררות רגשית גבוהה המגדילה באופן משמעותי את הסיכוי להתאהבות.
מצב רוח לאהבה. מצב הרוח משפיע גם על המשיכה הרומנטית. כשאנו מרגישים טוב עם עצמנו, חשים מאושרים, מרוצים, נרגשים וסקרנים, אנו מגלים עניין רב יותר באנשים ונוטים להיות ידידותיים ופתוחים יותר כלפי האנשים שסביבנו.
הציפיות לאהבה רומנטית. אנו חיים בתרבות אנושית המעוררת בנו ציפייה להתאהב ומחדירה בנו ציפיות גבוהות מאוד מאהבה רומנטית. תכתיבים אלו טבועים בנו מילדות ו"מחייבים" אותנו למצוא אהבה ובכך למלא את המשימה החברתית שהוטלה עלינו מעצם היותנו יצורים חברתיים החיים בחברה האנושית.
יופי. הודות לתפקיד הסינון שממלאת ההופעה החיצונית, יש לה השפעה חזקה בעיקר בתחילת הקשר הרומנטי – אנשים שהיו יכולים להיות בני זוג אידיאליים מנופים החוצה בשל הופעתם הלא מושכת. הסיבה לכך קשורה בחלקה לחיבור שאנחנו עושים, במודע או שלא במודע, בין יופי לאהבה.
אופי. במאות מחקרים שנעשו בתחום עולה כי תכונות האופי החשובות ביותר שדורשים אנשים מבני זוגם הן כנות, חברותיות, אנרגיה, אנושיות, נחמדות, חוש הומור, חום, אמינות, רגישות ואופי יציב.
משיכה כלפי הדומה והשונה. רבים מחפשים בבן זוגם דמיון לעצמם מבחינת תכונות אישיות, דעות, מבנה גוף ופנים, תחומי עניין, אורח חיים דומה וכו'. אי אפשר אמנם להתעלם מהטענה הרווחת כי ניגודים משלימים, אולם רוב המחקרים מראים כי דווקא הדמיון בין השניים הוא מקור משיכה גדול יותר.
סיפוק צרכים והדדיות. מחקרים שבחנו מי מתאהב במי, זיהו את חשיבותו של מילוי הצרכים ואת ההשפעה המשכרת של הידיעה שמישהו נמשך אליהם. שני אלו משחקים תפקיד חשוב בתהליך ההתאהבות. ככל שמערכת היחסים נותנת תגמולים רבים יותר (אהבה, תמיכה, מין) וגובה מחיר נמוך יותר, כך היא תהיה מספקת יותר ותשרוד זמן רב יותר.
מוכנות לאהבה. יש המתאהבים בקלות ובעוצמה שוב ושוב, ויש שמעולם לא אהבו או שנמנעים מלאהוב כתוצאה מחשש ופחד מאינטימיות. הסבר אחד לעניין: מערכת היחסים עם האם בילדות. כאשר טיפול האם היה יציב, אמין ורגיש לצרכים, יפתח האדם ביטחון באהבה, יחוש בנוח ביחסי אהבה ויחוש כי הוא זכאי להיות נאהב. כאשר נמנע מהאדם טיפול נאות בילדותו, הוא יפתח בבגרותו חרדה ביחס לאהבה וימנע מעצמו התנסות באהבה. לטענת פיינס, חשוב לבדוק איזה יחס אנו נותנים לאהבה, האם הקשרים הרומנטיים שהיו לנו עד היום מספקים וטובים, האם נמנענו מאהבה, האם אנו מבריחים בני זוג פוטנציאליים.
אהבה רוחנית: חילופי אנרגיות
בעיני עו"ד יואב ברנזון, יועץ זוגי ומטפל רוחני, הסוד ביצירת אהבה הוא איזון אנרגטי ולטענתו, הטבע פועל בשאיפה לאיזון מתמיד, בדומה לחוק הכלים השלובים.
"התהליך שקורה הוא חילופי אנרגיות ראשוניות בין בני הזוג, וחוק הכלים השלובים אחראי קודם כל למשיכה הבסיסית בין בני זוג. מתוך הצורך המתמיד באיזון בין אנשים שונים – נוצרת משיכה בין בני זוג על בסיס 'פערים' מסוימים אשר 'דורשים' כביכול איזון. החיפוש אחר בן זוג שונה מאתנו, הוא צורך טבעי שלנו על מנת ליצור בתוכנו איזון פנימי. כך למשל, גבר סגור וציני יימשך לאישה רגשנית וחברותית. היא יחשוק בה משום שבאמצעותה הוא יוכל לאזן את עצמו ולהיפתח לעולם. היא תבחר בו על מנת לאזן את פנימיותה ולהוסיף משקל רציונלי ויציב יותר לחייה."
לטענת ברנזון, חוק האנרגיה הזוגית המתחלפת הוא תופעה בעלת משמעות אדירה על מערכות יחסים. "חוק זה קובע את 'התן והקח' של מערכת היחסים. הוא מעצב את אישיותנו ואת התנהגותנו ואף עלול לקבוע את עתידנו. משום כך יש לשים לב היטב לסכנות הטמונות בחוק זה ולהשפעותיו ארוכות הטווח עלינו ועל חיינו".
מה הן למשל?
"הסכנה הראשונה והבסיסית היא 'גניבת אנרגיות'. כך למשל, אישה סגורה ואצורה רגשית, תתחבר באופן לא מודע לגברים רגשיים ופתוחים כדי לאזן את חוסר האיזון שקיים בתוכה. בכל פעם מחדש היא 'תזלול' את האנרגיה הפתוחה והרגשית של אותם גברים, ותיתן להם בתמורה את האנרגיה האטומה, הסקפטית וחשדנית שלה. כאשר היא תחוש שלא נותר בגברים שלה עוד רגש – היא תמשיך הלאה לבן זוג הבא.
"סכנה גדולה לא פחות היא תופעת 'הטלטול'. אם למשל בחורה יוצאת עם בחור שמעריץ אותה ואחרי תקופה ארוכה נמאס לה ממנו והיא זורקת אותו – הסיכוי שבקשר הזוגי הבא היא תתחבר לגבר שאותו היא תעריץ ושהוא יזרוק אותה – גדול יותר. הסיבה לכך היא האופי המאזן של העולם".
כיצד ניתן להבטיח שימוש נכון בחוק האנרגיה הזוגית המתחלפת?
"העיקרון הבסיסי בנושא חוק האנרגיה הזוגית המתחלפת היא להקפיד להיות בקשר זוגי עם אנשים העונים לשני קריטריונים: אחד, הם אנשים חיוביים, טובים ובריאים נפשית. השני, הם דומים לנו ואינם מייצגים פער גדול מדי. הסיבה לכך היא שאם נצא עם אנשים לא ראויים – תכונותיהם השליליות עלולות לדבוק בנו, ויהיה לנו קשה להתנער מהן. בנוסף, ברגע שאנו מתחברים לאנשים חיוביים אנו יוצרים מסביבנו אנרגיה חיובית הדומה לאנרגיה הבסיסית שלנו, מה שמאפשר קשר נכון וחיובי, היוצר אהבה וחיבור אנרגטי גבוה ומוצלח".