אותיות וחלומות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

אותיות הולכות לים

כתיבה: סמי מיכאל, איורים: שחר קובר, הוצאת דביר, 68 שקלים

גילי לא אוהב ספרים, והאותיות המשועממות שבחדרו מחליטות לצאת לבלות בים בלעדיו. בדרך לשם הן פוגשות את חברתו, קסם וגם את כלבו האהוב, בוז', ויחד הם יכינו לגילי הפתעה, שתשכנע אפילו אותו לקרוא.

"אותיות הולכות לים" הוא ספר הילדים הראשון של סמי מיכאל, מחברם עטור הפרסים של "חצוצרה בוואדי", "סופה בין הדקלים", "עאידה" ועוד. האותיות בסיפור, המאוירות בצבעים וקמות לתחייה בין השורות, בוודאי יקסמו במיוחד לילדי כיתה א', הנמצאים בראשית הקריאה.

אני הקראתי את הספר לילדיי בני החמש והשבע בהמשכים, ואני בטוחה כי בעתיד הלא רחוק הם ייהנו ממנו שוב, כאשר יוכלו לקרוא אותו בעצמם. אז הם בוודאי יבחינו למשל כי כל אות מתוארת באמצעות תכונות המתחילות באותה אות: ה-ע' עדינה, ה-פ' פחדנית, ה-ז' הולכת בזיגזג ומה-ו' נודף ריח ורדים.

הספר הוא חגיגה של אותיות, מילים וצבעים, ואם יש לכם בבית גילי שלא כל כך אוהב לקרוא, או קסם שדווקא אוהבת אותיות במיוחד – סביר להניח ששניהם ייהנו מאוד ללכת אחר האותיות במסען המפתיע אל הים.
ריקי רות-גרין

מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?

כתיבה: ע. הלל, איורים: סיגל משל, קלסיקלטת, 80 שקלים

אני אוהבת ספרים עם ערך מוסף. ספר שהוא גם שיר, גם משחק, וגם קלאסיקה עם זווית חדשה – עושה לי את זה, וגם לילדים. "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" הקלאסי של ע. הלל, שזכה בנעורינו לפרשנות המוזיקלית של משינה, זוכה עכשיו לפרשנות ויזואלית חדשה של המאיירת סיגל משל.

הזברה החביבה קמה בכל בוקר ומפנזטת מה תלבש ומה תעשה היום, אך לבסוף נשארת לרבוץ בפיג'מה. ה-שוס של הספר הוא המשחקיות שלו: לספר מצורפים במגירה נשלפת כל מלבושיה של הזברה לכל אחד מימי השבוע (כולל נעליים ואביזרים נלווים), כולם מתמגנטים לדפי הספר, ועל הילדים להלביש את הזברה, שעדיין מתפנקת לה בפיג'מה – בבגדים המתאימים.

כמובן שהילדים רבו ביניהם מי ילביש את הזברה בכל יום, ובעוד הקטנצ'יק ניסה להלביש את הזברה שכבר לבושה בציור, התעקש אחיו הגדול ללמד אותו איך לעשות זאת נכון. רעיון מקסים וביצוע נפלא, ומובטח כי זה רק ספר ראשון בסדרה.
רותם שביט



מי יותר גבוה

כתיבה: יונה טפר, איורים: ליאורה גרוסמן, ספריית הפועלים,
64 שקלים

בתקופה האחרונה הבית שלי הפך לסוג של כפר אולימפי: כל היום נערכות בו תחרויות שונות. מי נועל הכי מהר נעליים, מי מצחצח ראשון שיניים, מי מסתרק ראשון, מי מתיישב ראשון ליד השולחן, מי נכנס ראשון למקלחת וכן הלאה. בהתחלה שמחתי שיש לי כלי נוסף לדרבן את הילדים לבצע את פעולות היומיום. בהמשך זה הפך למפלצת איומה, כי התחרות לעולם לא נגמרת: המפסיד תמיד דורש מקצה נוסף.

לכן, כשקיבלתי לידיי את הספר "מי יותר גבוה?", הבנתי שנקרתה בפניי הזדמנות פז. הילדים הקשיבו בשמחה לסיפור על הדס ואיל, המתחרים מי יותר גבוה – הדס הקופצת בטרמפולינה או איל המתנדנד בנדנדה. מהר מאוד התחרות עוברת לעולם הדמיון, עד לטיסה בחללית לירח. בשלב הזה אמא מגיעה ומורידה אותם לקרקע המציאות, עם מתנה המעניקה להם פרופורציות שונות ונקודת מבט חדשה.

הספר כתוב נהדר, לקוח מעולמם של הילדים מבלי להיות דידקטי או מתאמץ מדי. האיורים מעניקים הבחנה מוחשית בין המציאות לדמיון באופן כמעט גאוני. עכשיו יש לנו בבית תחרות חדשה: מי מביא ראשון את הספר החדש להקראה?
עינת שגיא אלפסה

החלום של עידן

כתיבה: רינה גרינשטין-ויט, איורים: אורי בן יהודה, הוצאת רימונים, 54 שקלים

עידן הוא ילד חייכן בן שמונה, שאוהב לשחק כדורגל ומחבואים ולטפס על עצים. יש לו חברים איתם הוא משחק ולפעמים רב. לפעמים יש ריבים בשכונה, ואחר כך כולם מתפייסים. יש לו ימים שמחים וימים עצובים. לפעמים הוא עוזר לערוך את השולחן ולשטוף כלים – בקיצור, כמו כל ילד. כמעט. יש לו אמא ואבא ואח קטן, אבל הבית שלו מרוחק. הוא גר בכפר מיוחד לילדים שגדלים בו ללא הורים. יש לו פינה משלו על הקיר, ומקום להחביא את הסודות שלו. ויש לו חלום שהוא גר בבית שיהיה שלו לתמיד, עם אמא ואבא ואחיו, וגור כלבים קטן.

סיפור מקסים המוגש בגובה העיניים, ללא ביקורת וללא התיפייפות מאולצת. הסיפור מודפס בכתב גדול שילד בן שמונה יכול בקלות לקרוא, והשימוש בהבלטה, בצבעים ובאותיות מוגדלות מדגיש את הסיפור במקומות המתאימים. הציורים מלווים את העלילה ומשלימים אותה, ובקווים פשוטים מעבירים את הרגשות המדוברים. כאשר הקראנו את הסיפור ליורש, הוא הקשיב בשקט, עקב אחרי הסיפור, ולבסוף אמר: "החלום של עידן זה בדיוק מה שיש לי!".

מרוגש מהאבחנה החדה עד דקירה, לקחתי את הסיפור לפנימייה בה אני מתנדב, והקראתי את הסיפור לקבוצה של ילדים. לאחר שסיימתי, אחד הילדים אמר משהו בשקט. "מה?", שאלתי אותו, והוא חזר: "זה היה מדהים!". "אתה אוהב את הסיפור?", שאלתי, והוא ענה: "זה הסיפור הכי יפה ששמעתי בחיים שלי". לא יכולתי לקבל מתנה גדולה יותר מהילדים הללו באותו היום.
אילן קירשנבאום



סבתאלה / סבאלה

כתבה: סנונית בנט, איורים: שלומית יוסיפוב, הוצאת בייבי סמרט,
78 שקלים

כשסבא מגיע לסביבה – כל נכד צוהל, קופץ ומחבק. לסבא תמיד יש נשיקות בשפע, זמן לספר סיפור וסבלנות לקחת את הנכדים למוזיאון. וכשסבתא מגיעה – מייד עולה מצב הרוח כי הכי כיף לקבל סבתא שמחייכת וצוחקת ומביאה תמיד, אבל תמיד – הפתעה. היא שרה ומשחקת, מלטפת ומנשקת, בדרך כלל היא מרשה הכל, כי היא סבתא, אתם יודעים…

בשני הספרים "סבתאלה" ו"סבאלה" מתארת סנונית בנט בצורה הכי פשוטה והכי אמיתית מה קורה כשסבתא מגיעה או כשסבא מבקר. בעמוד הראשון אפשר להדביק תמונה של סבא/ סבתא והנכד מהאלבום המשפחתי, לדפדף, להביט בציורים היפים והצבעוניים של שלומית יוסיפוב ולהרגיש חמימות בלב.

למי שמתגעגע למראה של סבתא של פעם – יש הזדמנות להיזכר: סבתאלה עם שיער אפור, אסוף, שביל באמצע ומשקפיים על קצה האף (יכול להיות שזה ייראה לילדים קצת מוזר מול הסבתות של היום…). ספר חמוד שמתאים לסבים וסבתות ולנכדים. חבל שהמחיר גבוה יחסית לספר ילדים.
מירי בן דוד-ליוי

הכתבה התפרסמה במגזין להיות משפחה, דצמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק