אורות קטנים

תעודת זהות

 

שם: ראם איל

מגורים: תל אביב

לימודים: אדריכלות בבצלאל

עיסוק: אדריכל ומעצב תעשייתי

אתר: www.studioryx.com

על אף שהתקבל ללימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ובמכון הטכנולוגי בחולון, החליט ראם איל (33) לבחור באדריכלות. את מרבית השבוע הוא מעביר כשכיר במשרד שמתמחה באדריכלות של מבני ציבור, וייצור גופי תאורה ורהיטים הוא התרפיה שלו. את גופי התאורה שלו הוא מבסס על פריטי וינטג' ומשלב בבנייתם עיצוב, אמנות ואוּמנות. כשהשתתף בתכנית לחילופי סטודנטים בגרמניה התוודע לשוקי הפשפשים המקומיים ומצא בהם כר בלתי נדלה ליצירה. "למדתי באוניברסיטת הבאוהאוס בוויימאר ואחר כך גרתי בברלין כמה חודשים. בשני המקומות נחשפתי להמון שוקי פשפשים. לפני נסיעתי לגרמניה ייצרתי כמה גופי תאורה לבית ובשלב מסוים החלטתי להמשיך הלאה ולנסות לעשות מזה עסק". הוא קנה כמות גדולה של אימומי נעליים ישנים, כלי אמייל, צנצנות זכוכית עתיקות, מגלשי עץ ישנים ושלח אותם לארץ. "הגעתי לבית של ההורים, סידרתי הכול בחצר ובמשך כמה שבועות ייצרתי כל יום מנורות. הסיפור הקלאסי של גראז'", הוא מחייך.

אומנות הליקוט

אירוע "בתים מבפנים" שנערך ברמת השרון סיפק לאיל הזדמנות להציג את עבודותיו לקהל והתגובות הטובות עודדו אותו להמשיך. לאחר שנה פתח סטודיו בתל אביב ומאז הוא מקדיש יום בשבוע לייצור גופי תאורה. הוא מתמקד בגופי תאורה קטנים מכיוון שהם קלים יותר לשילוח. לדבריו השוק בארץ מצומצם ולכן הוא מעדיף להשקיע את המרץ בפנייה לחו"ל – לארצות הברית, ליוון, לאנגליה, לספרד, לאוסטרליה וכדומה. המכירות מתבצעות דרך האינטרנט וזה הליך מאוד פשוט. "אני עושה הכול לבד – ליקוט החומרים, עיצוב, ייצור, צילום ושילוח. לאחרונה הצטרפה אליי אשת שיווק שמקדמת את העסק בארץ ובחו"ל". את הפריטים הוא מוצא בשוקי פשפשים ביפו ובחיפה ומדי פעם נוסע לחרוש שוקי פשפשים באירופה. "אני קונה בעיקר בחו"ל כי המבחר גדול והמחירים זולים יותר. בגרמניה הייתי מסתובב עם סלים ענקיים של איקאה, רץ משוק לשוק – כי השווקים פתוחים רק בשבת ובראשון – ומלקט. הייתי מוצא מוצר, עומד לידו שתיים־שלוש דקות כדי להבין איך אני יכול לעבוד איתו, קונה וממשיך הלאה". בקרוב הוא מתכנן לנסוע לגרוזיה ולחפש בשווקים בטביליסי פריטים מתקופת ברית המועצות.

מחזיר עטרה ליושנה

על השאלה מדוע בחר להתמקד דווקא בעתיקות הוא עונה כי הוא מאוד אוהב פריטים ישנים, לעומת כאלה שקונים היום וזורקים אחרי כמה שנים. "לפריטים ישנים יש אופי ואסתטיקה ייחודית. אנשים היו מחזיקים בהם שנים. אני אוהב לראות את הבלייה ואת האופי שנוצרים לאורך הזמן. במציאות אלה פריטים שאנשים לא קונים. הם חושבים שאלה חפצים יפים אבל לא מוצאים להם יותר מדי שימוש. אני רוצה להחזיר עטרה ליושנה – להביא את הזבל שלנו חזרה הביתה גם מתוך השפה האסתטית של הווינטג' וגם מתוך מחשבה עמוקה על כדור הארץ. כשאדם קונה גוף תאורה שלי, שעולה יותר מגוף תאורה באיקאה, נוצר אצלו קשר רגשי למוצר שיתקיים גם בעוד עשרות שנים", הוא אומר. תהליך היצירה קורה לדבריו מהר מאוד: מקור ההשראה הוא המוצרים עצמם, ולכן התהליך הפוך מהתהליך שעוברים מעצבים שמנסים ליצור מוצר שיתאים ללקוח. "בדרך כלל מעצב מקבל בריף מהלקוח ומתחיל לייצר על פי דרישה. אני עובד עם מה שיש וממנו יוצר מוצר חדש. זה מאוד מאתגר כי כל גוף הוא אתגר חדש. בכל פעם צריך למצוא פתרון אחר. בגופי הסקטים, למשל, כל אימום מתנהג קצת אחרת ומתחבר לסקט בצורה שונה. כל פעם צריך להבין איך החומרים עובדים כי לעבודה חובבנית אין שום הצדקה". הוא משקיע זמן רב בבדיקת המוצר – בין שעות לימים – ואם התוצאה אינה מושלמת הוא חוזר לשולחן השרטוט. הסדרות הנמכרות ביותר שלו מבוססות על אימומים וסקטים, סיפולוקסים ומקצועי עץ ישנים. הוא לא שוקט על השמרים, ממשיך להתפתח ולחפש פריטים נוספים כמו משפך וחצובה של מצלמה.

רגל פה, רגל שם

השאיפה לייצור בר קיימא מנחה את איל בגופי התאורה שהוא מייצר וגם באדריכלות. אכפתיות ודאגה לגורל כדור הארץ מלווים אותו עוד מתקופת הלימודים, שבהם עסק רבות בבנייה ירוקה ובמחזור מים. השימוש שלו בחומרי גלם שסיימו את תפקידם המקורי נובע בחלקו הגדול מרצון לצמצם את זיהום הסביבה. "חשוב לי מאוד לקדם את האג'נדה של המחזור – להשתמש במה שיש ולא לייצר עוד זבל. זו לא קלישאה. אפילו המים שאני משקה בהם את העציצים בבית הם מים שאני אוגר וממחזר. הגופים שלי לא יקרים כל כך יחסית לעלות החומרים ואני מוודא שהמחיר יהיה נגיש כי חשוב לי שאנשים ישתמשו בדברים שכבר קיימים וישמרו על כדור הארץ". על אף כל זאת העתיד עדיין מעורפל מבחינתו, שכן הוא מתלבט אם להישאר בישראל. הוא מרגיש שהקהל בחו"ל מקבל את העבודות שלו יותר מאשר הקהל כאן. "לאנשים בארץ קשה להעריך אמנות וקראפט. הם לא רואים את המחשבה מאחורי המוצר ואת המאמץ שמושקע בו. רואים רק את המוצר הסופי ולא את התהליך כולו – מליקוט חומרי הגלם, דרך העבודה הפיזית ועד הצגת המוצר .זה תהליך ארוך שלאו תמיד רואים במוצר הסופי".

קצרים

מוטו לפני שממציאים את הגלגל שווה להשתמש בו שוב. במקום ליצור מחדש שווה לעצור ולראות מה כבר קיים ולהשתמש במה שיש.

המוצר הראשון שלי גוף תאורה מסקטים שקניתי בשוק פשפשים בגרמניה.

מעצב מוערך אינגו מאואר – מעצב תאורה גרמני שמשלב פיסול, עיצוב ופרקטיות.

עוד עשר שנים במשרד שלי, משלב אדריכלות בקנה מידה קטן ועיצוב מוצר, גופי תאורה וריהוט.

טיפ למעצב מתחיל התמדה. אמן שמפתח שפה לאורך זמן גורם לקהל להבין את האמנות שלו. מעצב צריך אורך רוח כי לשפה שנבנית יש משקל רב וערך מוסף גבוה.

איפה אפשר להשיג את המוצרים אתר המעצב, etsy, גבריאל – נווה צדק