סיפורו של הזהב הנאצי בארגנטינה
דומה שמאז תום מלחמת העולם השנייה הוא תמיד היה שם, מאיים, אגדי בהיקפו, רוחש רעה
תמונת הדמיון שנוצרה סביב הזהב שהנאצים הבריחו לאמריקה הדרומית, ובעיקר לארגנטינה, כוללת מרגלים, נחיתות בחופים נידחים בלילות בלי ירח, מפגשים מסתוריים בלב ים, חדירה של נאצים לכל רמות הממשל המקומי ואת צוללות ה-U (שבאנגלית קראו להן U-boats ) המאיימות, הנושאות בבטנן ארגזים מלאים במטילי זהב.
יש מקום לדבר על תמונת דמיון לא רק מכיוון שזו אכן נוצרה ונותרה פועמת בקרב הציבור, אלא מפני שהיא משקפת חשש ארוך שנים מכך שהנאצים ניסו ואולי הצליחו להקים לעצמם בסיס לצורך החייאת המאמץ שלהם לקדם את האידיאלים הנאציים ולשוב ולהיות כוח עולמי פעיל.
אהדת הנאציזם בקרב הארגנטינאים
לפי התיאוריה הזאת, פרויקט מעין זה זקוק לשלושה יסודות: לנאצים מקוריים, לסביבה תומכת ולממון רב. נאצים מקוריים אכן הגיעו לאמריקה הדרומית ככל שהמלחמה התקדמה לקראת התבוסה הצפויה של גרמניה. סביבה תומכת נמצאה להם בלא ספק בארגנטינה תחת משטרו של חואן פרון, שהיתה לו הערצה גדולה לאיטליה של מוסוליני ולגרמניה של היטלר, לפחות בראשית דרכן. בתסריט הזה שאלת המימון נפתרת בנקל: הנאצים הבריחו זהב לאמריקה הדרומית. וכך קרה שמטילי זהב רדפו אותנו במשך עשרות שנים, מטילים על מטילים, סם החיים של הנשר הנאצי העתיד לנסות לקום מן האפר.
האמת פשוטה ובנאלית יותר מהתסריט הדמיוני, וגם חמורה יותר. הנאצים היו אהודים מאוד בארגנטינה עוד לפני שהחלו במלחמת העולם השנייה, בסוף קיץ 1939. קשרים פיננסיים ענפים התקיימו בין ארגנטינה לגרמניה הנאצית. בארגנטינה היתה נוכחות רשמית וגם חשאית של גורמים נאצים הרבה לפני שבכירי המשטר המתמוטט של היטלר החלו לחשוב על מילוט למקום מקלט. סניפים של בנקים, חברות מסחריות פעילות, הסכמי סחר ואפילו חברות ביטוח ארגנטינאיות ששימשו מבטחי-משנה של חברות ביטוח גרמניות, סללו שפע של כבישים מהירים להעברת הון בהיקפים גדולים, גם בשעת ההצלחה הגדולה של הנאצים ובוודאי בעת מצוקתם לקראת התבוסה ב-1945.
כיצד הועברו הזהב והכספים?
המודיעין הגרמני היה פעיל מאוד בארגנטינה עוד משנות ה-30, ובין הבכירים שהקיפו את היטלר היו לא מעט אנשים בעלי קשרים אישיים עמוקים בארגנטינה. לפי העיתונאי וההיסטוריון הארגנטינאי אוּקי גוֹנְיִי, שכתב ספר מופתי בשם "אודסה האמיתית" (La Auténtica Odessa) על הגעת הנאצים לארגנטינה של פרון, הערוצים היו מוכנים ומזומנים הרבה לפני שקיעת המשטר של היטלר.
קרלוס פוּלְדנר, גרמני יליד ארגנטינה שנסע לגרמניה והיה לקצין אס.אס בשנות ה-30, עסק בהעברת כספים נאציים דרך ספרד במשך כל ימות המלחמה. ערוץ זמין אחר היה הערוץ השווייצרי, בתמיכת הממשלה ובגיבוי הסקטור הבנקאי השווייצרי.
אלא שכל זה אינו שולל את האפשרות שהיה גם זהב, במטילים, שהגיע לארגנטינה בצוללות של הנאצים. היה גם היה. בספר אחר של גוניי, "פרון והגרמנים", מראה המחבר שלקראת סוף המלחמה אכן הגיעו צוללות של הצי הנאצי לפטגוניה, בדרומה של ארגנטינה, שבה היה מרכז הפעילות של הביון הנאצי בארגנטינה.
הצוללות פרקו ציוד רב עבור בכירים באס.אס ובמשטר של היטלר, וגם זהב בכמויות גדולות. הזהב הזה נועד לאפשר את מעברם של אותם בכירים לארגנטינה, בשני אופנים: ראשית, לממן את השתקעות הפושעים הנאצים בארצם החדשה ולהיות להם קרן לשימושם בעתיד; שנית, "לשמן" את פרון ואת מקורביו כך שמעבר להזדהות האידיאולוגית יהיה להם פשוט כדאי מבחינה כלכלית לקבל כמות שמוערכת ב-250 בכירים נאצים וגם אלפי רוצחים גרמנים, קרואטים ואחרים שביקשו להימלט ממשפט ולפתוח חיים חדשים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארגנטינה. הכל נעשה לא רק בידיעתו של פרון אלא גם בסיועם של מקורביו, אנשי שלטון ארגנטינאים שהיו קשורים לנאצים בגרמניה, למודיעין הגרמני בארגנטינה ולקהילה הגרמנית בארצם.
וכך אירע שהזהב הנאצי שהגיע לארגנטינה כמתכת ממש או כהעברה בנקאית היה גם מקור להון גדול של חואן פרון. חלק מההון הזה הגיע בחזרה לאירופה, ככספים שפרון שמר לעצמו לעת צרה, כשזו אכן באה. התוצאה ההיסטורית היא שמסלול ההון הנאצי, דרכי העברתו והסתרתו והשימושים שנועדו לו, סללו למעשה רבות מהדרכים המשמשות היום רודנים אפלים השודדים את ארצותיהם ומסתירים כספי שוחד ברחבי העולם.