לא מדובר בעשבים שוטים, מדובר במדיניות
הנשים בארץ נמצאות בתחתית סדר העדיפויות. זה מתבטא במיעוט נשים סביב שולחן מקבלי ההחלטות, במחסור בתקציבים למניעת אלימות וזה מתבטא גם ב-30 גברים שעל פי החשד אנסו ילדה בת 16
כמה שאלות שנאלצנו לשאול הבוקר: על מה מדברים 30 אנשים שעומדים בתור יחד, בדרך לאנוס על פי החשד נערה בת 16? הם התרגשו? אולי בכלל לא היה להם אכפת? אולי זה חלק משגרת החופשה הרגילה שלהם? איך יכול להיות שיש במדינה הזאת 30 אנשים שנראה להם לגיטימי לחרב חיים של ילדה כאטרקציה תיירותית? וגם – למה לעזאזל הסיפור הזה לא פתח מהדורות אתמול?
מאתמול בלילה ציבור שלם מוצף בסימני שאלה וסימן קריאה אחד – זאת מציאות שאנחנו לא מוכנות להכיל יותר.
כשאין חינוך מיני ומגדרי בבתי הספר, כשלא תקצבו תוכנית נגד אלימות כלפי נשים, כשאין ענישה מותאמת וכשמערכת הרווחה קורסת: 30 גברים אונסים ילדה בת 16. כשאחת מתוך אחת עברה הטרדה מינית, כשמבחירות לבחירות יש פחות ופחות חברות כנסת, כשממשבר למשבר יש פחות נשים סביב שולחן מקבלי ההחלטות. כשבממוצע כל שבועיים נרצחת אישה בישראל: 30 גברים אונסים ילדה בת 16. זה הכול אותו סיפור והסיפור הוא שנשים נמצאות בתחתית סדר העדיפויות.
הכלים האזרחיים שלנו מוגבלים אבל קיימים, ואנחנו חייבות להשתמש בהם כדי לשנות מלמטה למעלה
לא מדובר בעשבים שוטים, מדובר במדיניות. יכולה להיות גם מדיניות אחרת, מדיניות שבה לומדים מגיל 0 על זוגיות ומיניות בריאה. מדיניות שבה הממשלה שמה בראש סדר העדיפויות תקציבים לרווחה ולחינוך למניעת אלימות מינית ואלימות במשפחה. מדיניות שבה מוודאים שבכל עיר ועיר יש חדר אקוטי ועובדים סוציאליים. מדיניות שבה האנסים עומדים למשפט ומקבלים את העונש הראוי. מדיניות שבה נשים לא מפחדות להתלונן ומרגישות שיש אוזן קשבת בכל המערכות.
אנחנו בתקופה מרגשת של התעוררות. היופי הוא שאין פה היררכיה של מחאות, אין עניין של קדימות. כשאנחנו מדברות על מדיניות הכול מתחבר. הכלים האזרחיים שלנו מוגבלים אבל קיימים, ואנחנו חייבות להשתמש בהם כדי לשנות מלמטה למעלה. עומדות לשנות את סדר העדיפויות, בשביל שנערה בת 16 לא תרגיש שהיא לבד וכדי שאנחנו נזכור שאנחנו לא לבד. היום ב-20:00, יום זעם ארצי. נשים וגברים בכל הארץ עומדים יחד – זה לא עומד להיות עוד שלב בהדרדרות החברתית שלנו, אלא נקודת מפנה.