אולי תאכל משהו?

1. "יש בזה ויטמין שמחזק את ה…"

ילדים צריכים סיבות קונקרטיות שיוצרות מוטיבציה כדי לשתף פעולה. ברגע שהם יידעו שהם תורמים לחיזוק מרכיב מסוים בגופם, הם יתפתו לנסות. זה יכול להיות ויטמין או אחד מאבות המזון (כמו חלבונים, פחמימות וכו').

2. "נראה אותך אוכל את המלפפון, בלי לקלקל את הפרצוף שהכנתי"

יצירתיות בהגשת האוכל – עריכת האוכל בצלחת בצורת פרצוף/לב/מלבן/משולש עשויה ליצור מוטיבציה אצל הילד לאכול. בנוסף, ילדים מוּנעים על ידי אתגרים ואוהבים להראות כמה הם חכמים, אז ספקו להם עניין חדש באכילה. בצורה כזו האכילה הופכת להיות משנית.

3. "אני יכול לסיים את הכריך שלך?"

לילדים יש מוטיבציה לפעול באופן אוטונומי והם מצוידים בחיישנים משוכללים שנועדו לזהות במהירות חדירה למרחב שלהם, ואז הם מתנגדים אוטומטית. לכן, בהנחה שהילד רוצה לסיים את הכריך, משפט כזה ישחרר את ההורה מלבקש ממנו לסיים את הכריך. הוראה שתנחת עליו בדמות "אני רוצה שתסיים את הכריך שביקשת שאכין לך" עלולה לגרום לו להתנגדות, על אף שברצונו להמשיך ולאכול.

4. "תתעלם ממה שנפל, אחר כך ננקה"

הורים, כשהילדים אוכלים – הניחו להם. את השולחן ננקה אחרי הארוחה, בין אם יהיו בו מעט פירורי לחם ובין אם יהיו בו קצת יותר. לעומת זאת, הילד ירצה לאכול ככל שיראה בסיטואציה חוויה פחות מלחיצה ותובענית.

5. "אתה אוהב לנסות דברים חדשים, בוא נראה מה דעתך על זה"

מחמאה לילד וחיבור של תווית חיובית רלוונטית, עשויה לעזור לו להתנהג בהתאם לתווית זו. אם הילד שלכם לא מעז לנסות מאכלים חדשים אבל "תפסתם" אותו מנסה משהו חדש אחר – אל תפספסו את המומנטום ותחזקו אותו מייד באמירה כמו "כל הכבוד שאתה מנסה דברים חדשים!". זה יכול להיות אפילו כשהוא מעז ללכת לחבר חדש ולשהות שם לבד, או עולה על מתקן בגינה שעד עכשיו הוא פחד לעלות עליו. כך הוא יבין שהיכולת לנסות דברים חדשים חשובה וטובה בעיניכם, וזה בהחלט יכול לעודד אותו לעשות זאת שוב, אולי גם בתחום האוכל.

6. "וואו, כמה שזה טעים… יש עוד מישהו שרוצה לטעום?"

עצם הידיעה שהאוכל אינו נכפה עליו והוא יכול לבחור אם לאכול או להימנע, היא שנותנת לילד את האמונה שהוא נועד לטובתו, ושאוכל הוא זכות ולא חובה. יתרה מכך, ילדים יאמינו לנו שהאוכל טעים ככל שנחשוב בקול רם כאשר אנחנו נהנים ממנו, וככל שנימנע מלהחליט עבורם מה טעים ומה לא. את האמירה שלעיל אנחנו משחררים לחלל האוויר כאמירה אגבית או אפילו בפנייה למישהו אחר, כי אחרת המניפולציה תהיה שקופה ותעורר דווקא התנגדות.

7. "תאכל כמה שאתה רוצה, אין קשר לקינוח"

מוטב שלא לקשר בין אוכל לקינוח, אבל אם כבר בחרתם לשמח את הילדים במשהו מתוק לאחר הארוחה, מוטב שתמנעו מהם את יצירת המשוואה הבעייתית משהו: אני אוכל יפה = אני מקבל פרס. ילד יפנים את העובדה שאוכל הוא טוב עבורו ככל שניתן לו לבחור בו וככל שנפחית לחזק בפרסים למיניהם.

8. "יש על השולחן מאכלים שונים ואתה מוזמן לקחת מה שבא לך"

דווקא כשאנחנו "משחררים", כלומר מספקים את המרחב, ילדים מרגישים נוח יותר להתנסות. הם יבחרו את הזמן והמקום לאזור אומץ ולנסות משהו חדש. לאו דווקא כשאנחנו לוחצים ומחכים שזה יקרה. אם מתווספת לזה גם דוגמה אישית, זה אפילו חזק יותר. במקביל בדקו עם עצמכם: עד כמה אתם מעזים להכניס לתפריט מזונות שלא מוכרים לכם? עד כמה אתם פתוחים או שמרניים כשמדובר בטעמים שזרים לכם? זיכרו, אתם המודל והילדים רואים ומחקים.

9. "אתם חייבים לשמוע מה קרה לי היום בעבודה"

לא רק שיש משיחין בשעת הסעודה, אלא שזו בדיוק ההזדמנות לשתף את הילדים ביום שעבר עלינו וכך להוריד את המתח, להפוך את הארוחה לחוויה משפחתית מהנה ולאפשר לילדים להיות מרוכזים במתרחש סביב השולחן ולא בגירויים שמסביב.

10. "בוא נבשל היום יחד משהו טעים"

רוב הילדים אוהבים לעסוק בבישול – בתנאי שאנחנו מצליחים להיות סבלניים ובאמת מאפשרים להם להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם. בישול הוא חוויה רבת חושים ומענגת עד מאוד, הכוללת טעמים וריחות, יצירה, על הדרך גם שכלול מיומנויות חשובות וכמובן התנסות עם מרקמים וטעמים חדשים. כשהילד אחראי על היצירה הוא יגיש אותה בגאווה גדולה לשולחן, וכך גם תעלה המוטיבציה שלו להתנסות בטעמים חדשים.

ייעוץ מקצועי:
* ד"ר אלי שגיא – פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן).
* דני גיל – מנהל הפורום באתר סופר-דדי ומאמן אישי להורים.
* אלי זוהר ניב – יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים.