אוכל זה כן משחק!

למי שאין באלבום התמונות האישי לפחות תמונה אחת מהילדות כשהוא מרוח בקטשופ על הפנים, שיקום! אם נסקור אלבום ממוצע של פעוט, סביר להניח שנמצא בו לא מעט צילומים של מצבים שבהם הוא מרוח כולו בקוטג' או ברסק עגבניות, משחק בספגטי וצוחק מהנאה.

במפגש הראשוני עם המזון המוצק, חתיכות העגבניות והמלפפונים נערמים על השולחן כמגדל גבוה של קוביות, כל בורקס מפורק למרכיביו הראשוניים וכל ביצה מופרדת לחלבון ולחלמון, הפירות החתוכים נמעכים היטב, ואפילו המעדן מצטרף לחגיגה ונמרח על השולחן כמו יצירה ראשונית של צבעי אצבעות. השולחן דביק ומלא פירורים, ועוד לא הזכרנו את הבלגן המזעזע על הרצפה כולה.

אבל גם אם את האמא הכי סטרילית בעולם, סביר להניח שליבך יימס לנוכח הבעת פניו של העולל המבסוט. ולמרות שאנחנו יודעים שמדובר, ככל הנראה, בשלב התפתחותי טבעי (אחרת לא היו לכולנו תמונות כאלה באלבום), רבים מאיתנו תוהים מהי התרומה של המשחק באוכל להתפתחות הפעוט, והאם היא אכן שווה את כל הבלגן מסביב. ואף יותר מכך, לא פעם אנחנו משוכנעים שהילד שיחק בהנאה, אבל אנחנו בספק רב אם הוא אכל כראוי. איך נשאיר את מאבקי הכוח בחוץ ונפתח מערכת יחסים בריאה סביב ההאכלה, החל מהרגע הראשון.

פספוסים תמימים באמת

תמי סמיש-נמליך, עובדת סוציאלית שמנחה סדנאות במרכז "יחד" לטיפול בפרט ובמשפחה ברמת ישי, מאשרת כי זריקת אוכל, מעיכתו ופירוקו הם תהליך טבעי לחלוטין, כחלק משלבי ההתפתחות בדרך לרכישת מיומנויות אכילה. "זהו שלב מעבר בין השלב שבו התינוק אינו יכול לדאוג לעצמו ולכן מואכל על-ידי המבוגרים, לבין השלב של אכילה עצמאית בוגרת שבה הילד כבר אינו נזקק לעזרת מבוגר כדי לאכול. לכן, חשוב מאוד לאפשר לתינוקות להתנסות באכילה עצמאית ובמשחק בשלב ההיכרות עם האוכל המוצק".



"הלכלוך, הדביקות והבלגן הם חלק חשוב בעניין", אומרת להבי. "הקפדה יתרה על הניקיון רק תקלקל לילדינו את ה'חגיגה' ואת ההנאה שמתלווה להתנסות".

סמיש-נמליך מוסיפה כי המשחק עם אוכל בגיל לידה עד שנה הוא אמצעי חשוב ללמידה, היות ודרכו תינוקות מתנסים לא רק במרקמים השונים של האוכל, אלא גם בתחושות של חום וקור, ובהשפעה שיש לפעולותיהם על המזון. "מה קורה, לדוגמא, כשמועכים את הבטטה הרכה בכף היד? או כשמנפנפים לאחר מכן בכף היד לכיוון הרצפה? וכך הלאה". היבט נוסף הוא, כאמור, האפשרות של התינוק או הפעוט לתרגל את הבאת האוכל לפיו באמצעות ידיו, בדרכו לאכילה עצמאית."דרך ההתנסות הישירה עם מזון ועם אכילה לומדים התינוקות על הקשר בין החושים, על ההקשרים החברתיים של האוכל ועל המשמעויות הפיזיולוגיות של האכילה, דבר שמוליד העדפות נלמדות של מזון מסוים או דחייתו", אומרת להבי.

יכולות נוספות שמזמן המשחק במזון עבור התינוק הן פיתוח היצירתיות והבנת הסיבתיות. "שילוב של גירויים בצורות שונות, כמו מרקמים וצבעים שונים של מזון, מפתח את הצד היצירתי של הפעוט. יצירתיות וסיבתיות חשובות מאוד לכישורי חיים בהמשך, כמו התמודדות יצירתית עם בעיות".

אולם מעבר להתנסות, הלמידה והפיתוח המוטורי, להבי מצביעה על חשיבות רבה שיש במשחק במזון במהלך השנה הראשונה להרגלי אכילה נכונים ובריאים. "בשנה הראשונה, מהות היחסים בין המבוגר לילד ישפיעו משמעותית על פיתוח יכולותיו להאכלה עצמית ולהיותו חשוף למגוון מזונות בריא ומזין", היא אומרת.

לדבריה, ילדים מפנימים הרגלי אכילה מרגע לידתם, דהיינו מהיניקה הראשונה. "מערכת היחסים בין מבוגר והורה סביב האוכל היא הרבה מעבר לתזונה, זוהי דינמיקה של חלוקה בכוח", אומרת להבי. "על-כן יש לבנות גישה בריאה לאוכל מרגע הלידה, כשההורה והילד חייבים להיות שותפים ולהתחשב זה בזה. הקשבה לאיתותי רעב, עייפות או העדפות הילד חשובה לבניית מערכת יחסים של אמון ללא כוחנות משום צד. זמן הארוחה והאכלת הילד מהווה הזדמנות לתשומת לב בלעדית האחד לשני. זהו זמן ייחודי להכרת התנהגויות ומסרים, ללמידה האחד מהשני ולחיזוק האינטימיות. בזמן ההאכלה המבוגרים יכולים לגרום לילד לחוש מוגן, בטוח ואהוב – תחושות שהן ללא ספק תוסף מזון עיקרי לבריאותו של הילד".

להימנע מטעויות נפוצות

ובכל זאת, כולנו עושים טעויות. גם אם הן נובעות מהרצון העז שלנו להזנת הילד כראוי ולסיפוק כל צרכיו. סמיש-נמליך מצביעה על טעות נפוצה ביותר: "טעות מרכזית נובעת מחוסר אמון של ההורה במערכות הטבעיות שקיימות אצל כל תינוק בריא, ומעניקות לו את היכולת לחוש רעב ושובע. כתוצאה מחוסר האמון הזה, הורים מנסים לא פעם לשלוט באכילה של ילדיהם", היא אומרת. "כל אדם יודע טוב יותר מהאחרים מתי הוא חש רעב או שובע, והדבר נכון בייחוד אצל תינוקות, כל עוד המבוגרים טרם שיבשו את יכולת ההקשבה שלהם לגופם. כל שעלינו לעשות הוא לשים לב לאותות ולסימנים, לכבדם ולנהוג בהתאמה.

אם תינוק מאותת על רעב, חשוב לתת לו לאכול ולא לנסות לדחות את שעת הארוחה. בצורה כזו התינוק ילמד לקשר בין תחושת מצוקה לבין רגיעה מהירה שבאה בעקבותיה בזכות טיפולו של מבוגר. באופן כזה, התינוק ילמד לסמוך על המבוגרים סביבו כמי שדואגים לו, ויראה בעולם מקום בטוח וחיובי. זוהי המסגרת לאמון הבסיסי, אותו התינוק רוכש בשנת חייו הראשונה".

לדברי סמיש-נמליך, כאשר תינוק מושיט ידיו כדי לבקש להתנסות באכילה בעצמו וזוכה לעידוד על כך מסביבתו, הוא ילמד שהמבוגרים סומכים עליו ושהיוזמות והסקרנות שלו הן ראויות. "במצב אחר", היא מדגימה, "כאשר תינוק מאותת על רעב ופוגש מבוגרים המתעלמים מכך, או שמנגד הוא מאותת על שובע בזמן שהמבוגרים ממשיכים להאכילו – הוא עלול ללמוד שלא לסמוך על התחושות הפנימיות שלו ובהדרגה להתעלם מאותות השובע שגופו משדר לו. חוויות אלה עלולות להשפיע על האופן שבו הוא תופס את סביבתו ואת עצמו".

טעות נפוצה נוספת היא הבעת גועל או מיאוס בפני הפעוט, לנוכח הלכלוך והבלגן שנוצר בעקבות המשחק במזון. די במילה כמו "איכסה" כדי להפריע לתהליך הלימוד ולהפריע למפגש עם האוכל.

להבי מציינת טעות נפוצה נוספת: "האכלה תוך כדי הסטת תשומת הלב של התינוק מהאכילה, למשל כשנגיד לו: 'תראה, הנה ציפור', או ביצוע 'סחיטה רגשית' בנוסח: 'תאכל עוד ביס בשביל אבא', כמו גם הפעלת לחץ על הפעוט לאכול על-ידי עידוד מילולי מוגזם, כמו: 'גמור את כל מה שיש בבקבוק', או 'נקה את הצלחת' – כל אלה מלמדים את הילדים להיות גם הם סחטנים ומניפולטיביים, על-פי המודל שמציג ההורה".

מהו המודל ההורי שעלינו לסגל לעצמנו כדי לפתח מערכת יחסים בריאה סביב האכלת הפעוט?
"אוכל טעים, צבעוני ומזין, המוגש באווירה נינוחה, מגביר את תחושת שביעות הרצון והרווחה של הפעוט. היות וילדים מפתחים דפוסי אכילה וייחוס לאוכל בהשפעת התנסויות מוקדמות בגיל הרך, הימנעו ככל האפשר ממאבקי כוח והביאו בחשבון שזוהי תקופה שבה הילד מגבש לעצמו העדפות ויחס כלפי אוכל באופן כללי, ולמזונות בודדים באופן פרטני. גישה חיובית ואוהדת למאמצי הילד לאכול באופן עצמאי בחברת המשפחה, מהווה מצע טוב לאכילה בריאה ולבריאות".



חלוקת תפקידים רצויה

סמיש-נמליך מציינת את עקרונות התיאוריה "חלוקת האחריות", שפיתחה חוקרת בשם איילין סאטר, חלוצת התפישה בנוגע ליחסי המאכיל והאוכל. סאטר הגדירה חלוקת תפקידים שנשמעת הוגנת בהחלט: "למבוגרים יש אחריות על מה שיוגש בארוחה, על מועד קיומה ומקום התרחשותה, בעוד שלילדים יש אחריות על האם לאכול או לא ובאיזו כמות", מתארת סמיש-נמליך, הסבורה כי חלוקה זו היא בבחינת עיקרון חשוב וחיוני למערכת יחסים בריאה סביב האכילה. "הקשיים מתחילים פעמים רבות ברגע שהורים חורגים מתחום אחריותם ומנסים לשלוט בתחום האחריות של הילדים. במצבים כאלה ניתקל במאבקי כוח ובקונפליקטים בין הורים לילדים, הבאים לביטוי בהערות על כמויות האוכל, על העדפות למזונות מסוימים, וכן בהגבלה של אכילתם או בניסיון להאביסם, מניעה של התנסות באכילה עצמאית וערעור ביטחונם העצמי והיוזמות של הילדים".

ולהבי מוסיפה: "כדי לעודד מיומנויות אכילה בריאות, על המבוגרים לזהות ולהגיב כראוי לרמזי הרעב המילוליים והלא מילוליים של הילד, כמו חוסר מנוחה או עצבנות, ולרמזי שובע, כמו הפניית הראש, הירדמות, או משחק".

האם יש לאפשר לתינוק לשחק במזון כאוות נפשו או להגדיר גבולות מסוימים?
סמיש-נמליך: "בשנה הראשונה מומלץ בהחלט לאפשר לתינוקות להתנסות באכילה עצמאית, שמשמעה גם משחק עם האוכל, התמרחות בו ופיזור שלו, תוך הקצאת זמן ארוך יותר לארוחה. יש להביא בחשבון את גיל הילד ואת השלב ההתפתחותי שלו – מה שנכון לשנת החיים הראשונה לא בהכרח מתאים לגיל שנתיים או יותר".

היות ושלב המשחק באוכל דורש הרבה עבודת ניקיון לאחר הארוחה, כדאי לבדוק מהם הגבולות האישיים שבהם ההורים יכולים לעמוד. כך למשל, להורים שמתקשים מאוד להתמודד עם אוכל המתפזר על הרצפה ולנקותו פעם אחר פעם מומלץ לפרוש מתחת לאזור האכילה יריעת פלסטיק עבה, שקל להרימה ולשטוף אותה באמבט. כמו כן, רצוי להגדיר בבית מקום מצומצם שבו בלבד תתקיים הארוחה, כדי להגדיר גם את אזור הניקיון.

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה