אוכל, זה כל הסיפור

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

בספרו "כימים אחדים" כותב מאיר שלֵו על ילד ששלושה גברים טוענים שהוא בנם. את סיפור המסגרת מעטרים פרטים רבים, כולל תיאורי אוכל מפורטים: "הוא קם בעמל רב והלך אל התנור השחור הגדול, שכל אותה שעה רחש לאיטו, וכשפתח את הדלת הכבדה המריאו משם הסנוניות החמות של הרוזמרין והיין, הזית והשום, כנפיהן רפרפו על אפי עד שהצטמררתי מעונג". נראה אתכם עכשיו לא רצים למקרר.

בדיוק כשם שאוכל הוא חלק עיקרי בחיים, כך הוא מהווה מרכיב חיוני ביצירות ספרותיות ממגוון ז'אנרים. דוגמאות לא חסרות: ב"אלוהים יודע" של ג'וזף הלר ממליצה בת שבע לאבישג השונמית לפתות את דוד עם דבש או שמן זית; ב"הייתי מאחוריך" של ניקולא פארג, סיפור על בגידה, קנאה ורומן בין גבר צרפתי נשוי לסטודנטית איטלקייה, מוקדשת פסקה להוכחה שמותר כל טרטורייה איטלקית על ביסטרואים צרפתיים; ובספרי המתח של פטרישיה קורנוול נוהגת הפתולוגית ד"ר סקרפטה להיכנס למטבח ולהכין תבשילים איטלקיים מסורתיים בכל פעם שהיא נתקעת בפענוח פשע.

גם הסוגה העתידנית, המדע הבדיוני, לא פוסחת על אוכל כרכיב עיקרי בהנעת העלילה. ב"סף האירוע", ספר מדע בדיוני של פרדריק פול מלפני 30 שנה, מתגלה מפעל מזון חייזרי כתקוותה האחרונה של האנושות הרעבה.

מתפוח לדג מלוח – הנקודה היהודית

אפשר לקבוע די בוודאות, שהפעם הראשונה שבה אוכל נזכר בטקסט כתוב נמצאת בתנ"ך, כשאלוהים הזהיר את אדם וחווה לא לאכול מהתפוח. העיסוק באוכל מלווה את הספרות מקדמת דנא, בין אם במרכז או בשוליים. "אלוף בצלות ואלוף שום" של חיים נחמן ביאליק, יצירה שראתה אור בסוף שנות העשרים של המאה שעברה, ו"לביבות" של שאול טשרניחובסקי הן אבני דרך בראשית הספרות העברית בעת החדשה.

ד"ר יחיל צבן, מרצה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן גוריון וחוקר אוכל בתרבות הישראלית, טוען שהעיסוק באוכל מלווה את הספרות העברית לאורך כל ההיסטוריה. לפי התיאוריה שלו, השלב הבא בהיסטוריה הקולינרית-ספרותית העברית עוסק בתהליך ההגירה מהגולה לארץ ישראל.



מנות וחומרי גלם גלותיים-מקומיים כתפוחי אדמה, שמנת, גריסים ומעיים ממולאים פינו את מקומם לזיתים, לפיתות, לחצילים ולעגבניות. "הסופר יהודה קרני מתאר מעין טקס חניכה, שבו אדם מקבל על עצמו את הזהות הישראלית החדשה רק אחרי שהתרגל למזון המקומי", מוסיף צבן.

לאכול במיטה – עידן הנהנתנות

בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים חל שינוי בדימוי האוכל בישראל. עד אז נתפש המזון כתועלתי, פשוט ורציני וכמוצר שיש לצרוך במידה. לאחר מכן הפך היחס אליו לנהנתני, וממתכוני מיחזור שאריות עברנו לספרי בישול לשם חדוות היצירה.

הספרות אימצה את השינוי אל לבה, והחלו להופיע בה תיאורי אוכל המסמלים תחושות, יצרים ותאוות בשרים. ספריו של רם אורן הם דוגמה טובה לכך בתיאורי אוכל שהם מופת לנהנתנות.

יבש או עסיסי – על יצרים של יוצרים

בכתבה הקודמת בסדרה, "אוכל מהסרטים", אחת האבחנות הייתה שתיאורי אוכל בקולנוע הם במידה רבה עניין של תרבות וגיאוגרפיה. בספרות פני הדברים שונים, ותיאורי אוכל אינם תלויי זמן או מקום. עידית שכטר-פייל, מחברת "ארוחות מהספרים", הגיעה למסקנה שהאופן שבו האוכל מוצג, הוא נגזרת של מידת היצריות של הסופר.

"ב'דונה פלור ושני בעליה', ספר חושני מאוד, יש תיאורי סקס ואוכל מפורטים לעומת עוגיות המדלן של פרוסט שמתוארות באיפוק", מוסיפה שכטר-פייל, "מבין הסופרים הישראלים, מאיר שלו לוקח בענק עם סנדוויץ' הסתתים שלו". מי שקרא את ספריו יודע שכשם שתיאורי האוכל שלוֹ מפורטים, כך גם הדמויות רב ממדיות ומערכות היחסים המורכבות שהן מנהלות מתוארות לפרטי פרטים.



הערגה לעוגייה – האוכל כזיכרון

שימוש נוסף של אוכל בספרות נוגע במקומות אחרים בדמיונו של הקורא. "אוכל הוא סמל לגעגועים ולשייכות", אומרת שכטר-פייל. "אהרון אפלפלד תיאר בספרו 'פולין ארץ ירוקה' מאכלים מבית הוריו, וכששאלתי אותו על המרק הוא ענה שהוא זוכר בבירור את הטעם אך לא את המרכיבים. עבורו המרק הוא סמל לבית ולאמא".

שכטר-פייל מאמינה שפרוסט הוא החלוץ בשימוש באוכל בהקשר נוסטלגי, שכן עוגיות המדלן עומדות בבסיס זיכרונותיו ב"בעקבות הזמן האבוד". עוגיית חמאה היא גם הזיכרון האחרון של גיבור "סוף דבר", ספרו של יעקב שבתאי, מאמו.

אם לא תאכל יבוא שוטר – אוכל בספרות ילדים

אם יצרים ונוסטלגיה עוסקים ברובד הרגשי ובנבכי נפשם של הגיבורים, הרי שעוד קודם לכן מאפשר האוכל יצירת אפיון עקיף של דמות או הצגת אופי של חברה על ידי מתיחת ביקורת על הרגלי האכילה שלה. עקב היותו מאפיין ברור ואוניברסלי כל כך, עושה ספרות ילדים באוכל שימוש נרחב.

ב"אורה הכפולה" של אריך קסטנר אחד ההבדלים המהותיים בין התאומות הוא שהראשונה אוכלת אפיפיות ושותה שוקולדה חמה במסעדה של מלון מפואר בווינה, ואילו אחותה, אורה, מבשלת לעצמה מרק בשר ואטריות בזמן שאמה בעבודה. כל ילד שקורא את הספר יכול לעמוד בקלות על הבדלי המעמדות דרך התפריט.

תפקיד נוסף לאוכל בספרות ילדים נוגע להיבט הדידקטי ולהרגלי אכילה. בסיפור "המעשה בקספר סרבן המרק" של היינריך הופמן, מאמצע המאה ה-19, מסרב הילד לאכול מרק ולבסוף מת מרעב. בנוסח העברי של אורי סלע, "ברק המפונדרק", משתכנע הסרבן, ומבין שכדאי לו לאכול. תגידו שההשוואה משקפת את ההבדל בין האופי הגרמני הנוקשה ללב היהודי הרחום? ייתכן, אבל העובדה היא שבספרות ילדים אוכל ממלא תפקיד מכריע, ומספיק אם ניזכר בתפוח המורעל של שלגייה.

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter