אוכלים מהרגש
הילד מסרב לאכול? אולי זה עניין רגשי. איך נצמצם את המאבק הבין-דורי באמצעות האוכל?
הורים רבים חשים שחלק גדול מההתנהלות מול הילדים מתבצע דרך האוכל והאכילה. במקרים מסוימים גם אנו המבוגרים, כדי להימנע מרגש, ממחשבה או מזיכרון, אוכלים או מעבירים מסרים דרך האוכל במקום בצורה ישירה.
כך נתמודד עם סרבני האכילה
רוני מייזליש, עובד סוציאלי קליני MA, מנחה סדנאות בתחום האכילה הרגשית והמודעת מסביר איך מצמצמים את המאבק הבין-דורי באמצעות האוכל.
ביטוי של סרבנות: האם הילד "מחליף" סרבנות מסוימת בסרבנות אכילה? אולי יש תחומים מסוימים בחייו שאינם נעימים לו והוא מבטא את תסכוליו דרך מערכת היחסים שלו עם האוכל?
להחזיר לידיו את השליטה: הסרבנות מגיעה לרוב ממקום של שליטה, לכן צריך להחזיר לילד את השליטה במקומות שאפשר ולהציע לו לאכול בשעות אחרות, במקומות אחרים, או להכין ביחד את האוכל.
אוכל אינו פרס: לא להפוך מאכל מסוים לפרס, לפיצוי, ליקר ערך יותר ממזונות אחרים. כך הילד לא ירצה לאכול מזונות ש"שווים פחות" והוא ירגיש אהוב/ חשוב/ בעל ערך יותר אם יאכל מזונות ש"שווים יותר".
עבודה משפחתית: כדאי לבדוק מה מפחיד אותנו בסרבנות שלו. לעיתים התשובות יכולות להפתיע אותנו, כמו הפחד שהוא יהיה כמונו (הרבה אמהות היו ועדיין "סרבניות אכילה"), ואז לברר: מה יותר מפחיד אותנו מזה שהילד סרבן אכילה? התשובות יוכלו לתת כיוון לעבודה משפחתית בנושא האוכל.