אוויר-רם

לא תנאף

"לא תחמוד אשת רעך", הדיבר האחרון בעשרת הדיברות, מבטא את היצר הסורר שמתעורר לעתים בין זוגות חברים. כמה פעמים יצא לכם לקרוא או לשמוע על בגידות בין בני זוג, כשהצלע השלישית ברומן היא החבר/ה הכי טוב/ה? או במקרה החמור יותר – האח/ות?

אל תלכו רחוק מדי. הציגו לנו את מרקם הבגידה בסדרה "מחוברים", המבוססת על תרחישים אותנטיים בלייב. רן שריג עזב את אשתו בשביל דנה ספקטור, "מחוברת" לשעבר.

התורה מגישה לנו גם איסור הניאוף, המבזה את יסוד הבגידה בין בני זוג. אבל כשמעורב צד שלישי מוכר (וקרוב), הסטירה מצלצלת וכואבת עוד יותר. הרי ידוע שאמון הוא הבסיס החשוב ביותר למערכת יחסים, ובהיעדרו אין כל טעם להמשיך להחזיק את הקשר, לא?

נראה שבמוקדם או במאוחר, ליהיא הייתה מפרקת את הקשר עם אבירם. ככה לפחות היא טוענת. עתי, לדבריה, רק היה שם בזמן הנכון, מעין קטליזטור להחלטה שקיבלה עוד קודם. ממש. קשה לנו לקבל את הפסיקה הזאת, בהתחשב בעובדה שהיא נכנסה נרגשת ומתלהבת עם טבעת על היד. ועוד בשיא חוצפתה, זרקה לכולם שהסיבה היחידה שהיא נשארה איתו היא חוש ההומור שלו. יא רייט!

אפילו בן-הזוג שלי העלה אפשרות שאולי היא בגדה בארוס, ההרוס שלה, עוד קודם. כי בחורה לא יכולה להישען על מערכת יחסים שמבוססת על הומור ותו לא. בחורה צריכה פרגון, חום, הקשבה ותקשורת טובה. ולמה לעזאזל היא חיכתה כל-כך הרבה זמן? ממה בדיוק היא פחדה (כדבריה)? האם רק סביבת החממה בבית האח הייתה קרקע נוחה מספיק כדי לירות את כדור האש? (ועוד בשידור חי לעיניו ולעיני האומה?) כנראה שהיא הפחדנית הגדולה פה.

ונכון שהצלע השלישית בסיפור היא לא חבר קרוב. אבל לכו תנסו להסביר את זה לאבירם. הרי המעקב היומיומי אחרי הנפשות הפועלות במרחב הבית, גורם לנו להכיר את כולם טוב כל כך, ממש כמו חברים. ועצם הרעיון לראות את הצ'ארמר (כלשונה של ליהיא) סולל לאט-לאט את דרכו ללבה של ליהיא ארוסתו, מכאיבה עד מאד.

תתמודדי!

אבל עלם החמודות הזה, אבירם, עם כל שני המטרים שלו והחזות הענקית, התגלה כיצור אנושי, רך ורגיש. מה זה רגיש? מזמן לא ראיתי גבר שמזיל כל-כך הרבה דמעות בכל-כך מעט זמן. ויש לו את הסיבות לכך. אני רק יכולה לשער לעצמי כמה לילות של התייפחות בודדה עבר העצום הזה, עם היוודע הבשורה הנוראה מכל, כשהרגיש שעולמו חרב עליו, פעם אחר פעם.

המפגש הראשוני בינו לבין ליהיא דרך החלון ודמעות הזכוכית שהחלו להציף את עיניו, קרעו את הלב שלי ("אני מסתכל על משהו שהיה שייך לי והוא כבר לא". נכון שבדרך כלל הייתי נרתעת מהדימוי לחפץ שהוא בעליו, אבל במקרה הזה אני לגמרי איתו. בכל זאת, השניים בילו יחד שש שנים). ומה עשתה ליהיא? החלה לשאוג לדיירי הבית, לשותפי "המכה" שנחתה עליה: "שיבכה קצת, אני בכיתי שנתיים". ופרידה מיד ניגשה ותמכה בה: "את לא חייבת לנו דין וחשבון". אז זהו, שמגיע לנו קצת. אל תשכחי שעשית את זה מול כולם בפריים-טיים. בחרת להכניס את כולנו לתבשיל המר שבישלת. אז עכשיו את צריכה להתמודד עם תופעות הלוואי, מבחילות ככל שיהיו, בפריים טיים.

לב אמיץ, ראש פחדן

רואים שלעתי לא קל עם הנוכחות של אבירם וגם דברי התוכחה של הילה לא היטיבו איתו, בלשון המעטה. אבל ברגע שלבו כאב את הכאב של אבירם מבעד לחלון, הוא לא יכול היה להתמודד עם הפרצוף של האחד שגנב ממנו את האישה, והלך לחדר, לבכות. רק שם הוא מסוגל. בחדרי חדרים (גם בבית האח), כשהוא לבד עם עצמו ומחשבותיו, הוא מתייפח על הטעות הנוראה שעשה. אך בחוץ, אל מול הדיירים וליהיא, הוא ממשיך את המשחק של "אני גבר, ואני עושה מה שאני רוצה".

שכחת שרואים אותך כל הזמן? כל המדינה צופה בך מתייסר עם עצמך. מזל שצוות הדיירים החדש העיר את המצפון שלך, וגרם לך להבין איך אתה נראה מבחוץ, ולבסוף גרם לך לתפוס מרחק מליהיא ("אני רוצה לאהוב אותך, אבל לא כבת-זוג"). הו, בוקר טוב, לאבר-בוי. מחזיקה אצבעות שתהיה מספיק חזק כדי לקיים את המילה שלך (כבר שמענו את פעם אחת) ולא תיגרר אחר הלביאה הבלונדינית.

הרוסה על הארוס

בקטנה טעון שיפור • הגלח של אלעד • ג'קי מסתכל על פניה של נופר עם כניסתו של תומר (רמז לבאות?) • אכזבה מההפקה שאיפשרה לדיירים לבחור מי יודח: לעולם לא נדע מה היה קורה עם אבירם היה נשאר בבית (ליהיא הייתה המודחת הראשונה?) טעון שימור • אסי וארז לבושים במן משחק צבעים יפה של אפור-שחור (מכנס של אסי, ז'קט של ארז) • טוניקה מנומרת-שובבה על נופר • הלוק האלגנטי של ג'קי: צווארון של חולצה גברית מבצבץ מסריג V • הפריזורה החדשה של דנה (ח"ח לעמיר שפתח מספרה בבית: סיפר אותה וחפף לה)

אם היה לי ספק לגבי הטיפוס של אבירם, במפגש עם עתי התחוור לי: אבירם הוא מסוג הגברים האצילים. כמו גבר הוא לחץ את ידו של האחד ששכב לצד ארוסתו בלילות. כמו מלך הוא חיבק אותו כדי לשבור את הקרח. ומעל לכל הציפיות, אבירם התייחס אליו באמפטיה מעוררת השראה. כמה הגון ואצילי יכול להתנהג בן-אדם?

כנראה שגם לדבריו של עתי ולעיניו הדומעות יש חלק בזה. הוא התנצל מהנשמה, הצטער על שפגע, כי זו לבטח לא הייתה הכוונה, ובחר להפיל את האשמה על הבלונדה, שחזרה והתוודתה בפניו על כמה שרע לה, כמו מנטרה. ולבסוף, אבירם איחל להם, ממש כמו בסרט עלילתי עם סוף טוב, "שיהיה לכם בהצלחה, מכל הלב".

בעוד שחלק מהצופים חיכו לדם, כלומר – לצעקות והתקוטטויות נוסח "איך עשית דבר כזה?" (כלפי ליהיא, עתי או שניהם יחד), אבירם יוצא גדול מכולם (תרתי משמע), ומוכיח שלאנשים מגיעה הזדמנות שנייה בחיים. משיא ההשפלה ורמיסת הכבוד העצמי (על לא עוול בכפו), אבירם יוצא נשכר.

נשים כבר יעוטו עליו (כפי שגם אסי אמר), ואין לי ספק שהוא ישתקם מהר מאד (והרבה בזכות שלושת ימי הריאליטי, שבהם הוא הצליח לגייס רבבות אוהדים). לפעמים סטירה בחיים מולידה מטעמים. יש כאלה שצריכים לחוות על בשרם את הנורא מכל, כדי שיבינו את גודל הברוך שהם נמצאים בו (ומוטב עכשיו מאשר נישואים לא בריאים לליהיא).