אוהבת להרגיש בבית

לפני הכל:

שם: קרני פוסטל | גיל: 40 | עיסוק: צ'לנית וזמרת | מצב משפחתי: נשואה + 2 | מגורים: תל אביב

תיאור הפינה

פוסטל, תל אביבית בנשמתה, נולדה בתל אביב ונשארה לגור בה לאורך כל חייה. היא מעדיפה את הבתים הישנים והנוסטלגיים של העיר, ובנייה חדשה וסטרילית לא מרגשת אותה. המשפחה גרה 13 שנה בדירה בבניין שנמצא בתהליך של תמ"ה 38 ותעבור בקרוב לדירת גג מרווחת. כל הרהיטים הם מיד שנייה ופריטי האמנות בבית התקבלו במתנה מבני משפחה או מחברים. הפינה האהובה עליה בבית היא פינת האוכל שסמוכה למטבח ומהווה חלק מחלל הסלון. אור טבעי מציף את הפינה ובמרכז השולחן ניצב אגרטל עם פרחים.

את קונה לעצמך פרחים?
"כן. עד לפני שנה היה לנו חתול שאכל את כל העציצים והפרחים. עכשיו נותר חתול בן 21 שלא אכפת לו מהפרחים".

מה זה בית בשבילך?
"בית זה האנשים שגרים בו והתחושה שהם מעניקים לאורח. אני מכירה משפחות עשירות מאוד שמשקיעות הון בבית, אך כשנכנסים אליו אין מושג כמה נפשות גרות בו ומה הן אוהבות. אולי הסטריליות הזו מצביעה על כך שהדיירים בבית לא באמת רוצים שיידעו מיהם. מודרניות וחדשנות לא מדברות אליי. אני אוהבת לחוש את האופי ואת הנוכחות של דיירי הבית. כשמתארחים בבתים כאלו יותר נוח להתבטא. כשאין ביטוי של האישיות של האנשים בבית, גם לך אין מקום".

איך היה נראה חדר ילדותך?
"הוא היה פצפון וגרתי בו עם אחי. באיזשהו שלב בנינו שם קיר גבס כדי ליצור הפרדה. לכל אורך הקיר היה לוח שהיה אפשר לצייר עליו עם גיר. מאוד אהבתי את הקיר הזה".

על הקיר ציור של גיגי אופיר, ועל המדפים – עטיפות תקליטים ופריטים נוסטלגיים

חייבת להרגיש בבית בכל מקום

נוח לכם בדירה הנוכחית?
"אנחנו עכשיו בתהליך של תמ"ה 38 שבסיומו תהיה לנו דירה על הגג. טוב לי בדירה הזאת, אבל נעשה כאן קצת צפוף. אנחנו לא אגרנים, אבל ארבע נפשות גרות כאן כבר 13 שנה, אז ציוד נאגר. אנחנו מאוד אוהבים את השכונה הזו. היא מין קיבוץ קטן אבל לא מעיק. יש כאן יחסי שכנות טובים אף על פי שזו תל אביב, שנחשבת לעיר מנוכרת. והים לידינו, שזה נפלא".

את טסה הרבה. איך זה לנדוד בין בתי מלון?
"כשאני מגיעה לבית מלון בעיר זרה במהלך מסע הופעות, אני תמיד מסדרת את החדר כך שתהיה לי הפינה שלי וארגיש 'בבית'. אני חייבת לארגן לעצמי פינה נוחה".

מה נותן לך תחושה של בית אצל אחרים?
"אני טיפוס מאוד ביתי; אוהבת להזמין הביתה ושמזמינים אותי. אני אוהבת שיש תמיד עוגה טובה על השולחן. אם אני מגיעה לבית ומרגישה שבא לי לחלוץ נעליים ולגשת למקרר, אני מרגישה שם טוב".

אם היית עשירה ויכולת לגור היכן שאת רוצה, היית לוקחת אתך את החפצים מהדירה הזאת?
"את רובם. בעצם אנחנו הולכים להגשים את החלום ולגור בבניין הזה בדירת גג ששטחה יהיה בערך 120 מטרים רבועים".

מה את חושבת על בניין הבימה החדש?
"נורא עצוב. אין לי מילים. אני מקווה שהיכל התרבות יישאר כמו שהוא; אני מתה עליו, גם מבחוץ וגם מבפנים".

אילו עוד בניינים את אוהבת?
"אני מאוד מתרגשת מבאוהאוס, במיוחד מהבניינים שמשמרים. ברחוב אלנבי, כשמרימים את הראש מעל הג'יפה, הבתים היפים נחשפים. אני אוהבת גם את הבניינים ברחובות דב הוז, פרישמן ופרוג".

פינה בסלון ובה ספרייה ורהיטים משוק הפשפשים

לא צריך לגור בגובה של מטוסים

היית גרה במגדלים?
"לעולם לא. אני חושבת שאנחנו לא ציפורים ושאנחנו לא צריכים לגור בגובה של מטוסים. קשה לי להבין את הניתוק מהקרקע. אני גם לא רוצה לתצפת על כל העיר. אני רוצה לראות את הרחוב ושאם מישהו שורק לי מלמטה, אוכל לענות לו".

גרת פעם בלונדון. איך הרגשת שם?

קצרים * סטייה קטנה ואישית: פרחים * ליד המיטה: אהה… לא יודעת * פינוק בבית: מכונת קפה * ישראלי בעיניי בבית: מרצפות שומשום * מצחיק אותי בבית: כשאני מגיעה מבחוץ וכבר מלמטה שומעת מי בבית * חורף או קיץ בבית: חורף * הכי חשוב שהבית יהיה: שיחושו מי חי בו

"יש שם שכונות מאוד יפות, והבנייה החיצונית מאוד מוקפדת. אבל העיר גדולה מדי לטעמי ומרכז העיר צפוף לי מדי".

אילו ערים את אוהבת בחו"ל?
"את הקלישאה – פריז וברצלונה. אבל אני לא מרגישה שם בבית".

אמנים אהובים?
"אני אוהבת את נעה הרפז, נטע הררי, אביבה אורי, לאה ניקל ועוד רבים וטובים, אבל אני לא רוכשת אמנות. הפריטים שיש לי בבית הם או ממשפחה או מחברים".

חשוב לך להכיר את הסיפור שמאחורי היצירה?
"לא. אני מסוגלת ליהנות מאמנות כמו שהיא. לפעמים הסיפור הפרטני דווקא מייצר אצלי אנטי. אני לא חייבת להכיר את הרכילות על מה שעומד מאחורי היצירה".

לאיזה סוג אמנות היית מחברת יצירה שלך?
"מתחשק לי לאחרונה לעבוד שוב עם מחול כי הרבה זמן לא עשיתי את זה. עבדתי בעבר עם אוהד נהרין על יצירה ב'וירוס'".