אוהבים סיפור אהבה

כשהצעתי לבעלי לבוא לראות איתי את הסרט החדש "להיות ג'יין", דרמה תקופתית על חייה של הסופרת הבריטית ג'יין אוסטן, זכיתי לתגובה "סרט בנות? ממש לא". המשכתי הלאה לחברתי הטובה דנה, שהתמרדה חלושות "120 דקות של סרט בנות?! נו, מילא". כן, אי אפשר להתחמק מהעובדה הברורה: "להיות ג'יין" הוא סרט בנות עם כל המרכיבים המתבקשים, כשהראשון שבהם הוא סיפור אהבה בלתי אפשרי בין הבחורה היפה (אן האת'ווי) לבחור השנון והכריזמטי (ג'יימס מקווי).

הסרט המתאר את חייה של הסופרת ג'יין אוסטן (1817-1775), אחד הקולות החשובים ביותר בספרות האנגלית, נראה במידה רבה כמו הסרטים שנעשו על פי ספריה, בהם "אמה", "גאווה ודעה קדומה" ו"מנספילד פארק". אין זה מפתיע כשחושבים על כך שעלילתה הפרטית של אוסטן, ככל הנראה, שימשה כהשראה לרומאנים שכתבה.

נופיה הכפריים של אנגליה, נשפי ריקודים, שמלות סאטן, ביקורים חברתיים, מעמדות, כסף והצעות נישואים – כולם מאכלסים בצפיפות את הסרט ומציגים תמונה של חברה פוריטנית וקשת יום, כזו שבה אישה צריכה להינשא לגבר בעל הכנסה שנתית מכובדת כדי להציל את כל משפחתה מעוני, ולא מתוך נאמנות לרחשי ליבה.

כאמור, אין הפתעות גדולות בעלילת הסרט. ג'יין מוצגת ככותבת מוכשרת וסמי-פמיניסטית, כזו שאינה מוכנה להישען על בעל עשיר שאינה אוהבת ולמלא את תפקידי הרעיה המקובלים. כל זה מתהפך כשהיא פוגשת את טום לפרוי הכריזמטי, שמנהל איתה יחסי אהבה-שנאה ולבסוף כובש את ליבה בסערה. השניים נתקלים במוסכמות החברתיות והבעיות הכלכליות שמציבה להם החברה האנגלית של המאה ה-18, וג'יין נאלצת לבחור בין יורש עשיר אך כסיל, לבין המחיר שייאלצו לשלם שני האוהבים אם יחליטו להינשא.

 



סיפור האהבה המרגש (כמו בכל סרט בנות, בשלב כלשהו את מניחה לאירוניה ומוצאת את עצמך מודאגת מאוד מגורל הנאהבים) מאפיל בעוצמתו ובמרכזיותו על נושא אחר שהסרט עוסק בו – זה המזכיר שמדובר כאן על חייה של סופרת נערצת ולא על אחד הרומאנים שפרסמה. בין השורות, ג'יין נאבקת על מקומה כסופרת ועל האפשרות להתפרנס באופן עצמאי מעטה המושחז, ויוצאת נגד קטלוג יצירתה כ"כתיבה נשית". מיטב המוחות בחוגי הספרות בעולם דשו בעניין "הכתיבה הנשית" לא מעט, והתמודדותה הפרטית של ג'יין שולחת אותה לחפש השראה אצל נשים אמיצות אחרות שהצליחו לתפוס לעצמן מקום של כבוד על מדף הספרים.

אפשר היה לחזק כאן את הקישורים אל יצירות המוכרות לקהל הרחב (הנזכרות בסרט, אך כמעט בהיחבא), להציג עוד דמויות "אמיתיות" שהיוו השראה לדמויות הבדיונות שלה ועוד. בסופו של דבר, עד הקפיצה הכרונולוגית שמבצע הסרט אל אוסטן בבגרותה והקישור הנוסף אל פרטיה הביוגרפיים, אנו נותרים עם סרט חביב ומהנה למדי, שאין לו נגיעה ממשית לחיים. ייתכן שעדיף היה להגיע לחלק הזה מוקדם יותר, בדיוק בשלב שבו הסרט החל להתארך יתר על המידה ונראה היה שהבמאי לא הצליח לבחור את האפילוג הראוי ביותר, ולכן הכניס את כולם.

בשורה התחתונה, זהו סרט בנות יעיל ונעים לצפייה, כזה שלא יגרה את סקרנותכם לרוץ ולשלוף מהספרייה את ספריה של אוסטן – ובכל זאת, זה שווה יותר מבהייה במסך במשך שעתיים…

 

"להיות ג'יין", אנגליה 2007. במאי: ג'וליאן ג'רולד. שחקנים: אן האת'ווי, ג'יימס מקווי, מגי סמית, ג'ולי וולטרס, ג'יימס קרומוול. 120 דקות