אהבה נוסח הולמרק

שמו של הסרט, "חגיגה של אהבה" (במקור: Feast of Love), עשוי לעורר ציפיות לסרט תוסס ומלבב, רווי סיפורי אהבה קלילים ואופטימיים, אולם בפועל לא כך הדבר. כמו סרטים רבים לפניו, גם "חגיגה של אהבה" נשען על הנוסחה המוכרת לעייפה, השוזרת מספר עלילות זו בזו ומצליבה את דרכיהן של דמויות שונות במטרה ליצור פסיפס אנושי מרתק, מעין שלם הגדול מסך חלקיו. אך למרות התבנית הבטוחה בה בחרו יוצרי הסרט, התוצאה דלוחה ומאכזבת.

הארי סטיבנסון (מורגן פרימן – "חומות של תקווה", "מיליון דולר בייבי"), פרופסור לפילוסופיה, הוא לקוח קבוע בבית קפה שכונתי, הצופה בעניין בסיפורי האהבה הנרקמים בין אנשי המקום, מטה אוזן קשבת לידידיו ומייעץ להם בעת הצורך. אולם מתחת לחזותו השלווה מתייסר הארי בגלל התאבדותו של בנו ומתקשה לחזור לשגרת עבודתו, למרות מאמציה של אשתו אסתר (ג'יין אלכסנדר – "תקנות בית השיכר") לעודדו.

אחד מחבריו של הארי, הנעזר בעצותיו, הוא בראדלי תומס (גרג קיניר – "הכי טוב שיש", "מיס סאנשיין הקטנה"), בעל בית הקפה, המצטייר כלא יוצלח גמור בחיי האהבה שלו. אשתו קתרין (סלמה בלייר – "לא רק בלונדינית") מתאהבת ממש מתחת לאפו באשה ונוטשת אותו, ועד מהרה הוא נסחף לזוגיות חדשה ובעייתית לא פחות עם דיאנה (ראדה מיטצ'ל – "מלינדה מלינדה"), סוכנת נדל"ן נצלנית, המנהלת במקביל רומן סוער וחשאי עם גבר נשוי (בילי בורק). רומן נוסף מתפתח בין עובדי בית הקפה, אוסקר (טובי המינגווי) וקלואי (אלקסה דאוואלוס) למרות איומי אביו האלים (פרד וורד – "גברים במבחן") של אוסקר ונבואת מוות מטרידה, בעוד קלואי מוצאת בהארי דמות אב תומכת.

ובכן, כבר מתיאור מקבץ הסיפורים שלהלן ניתן להקיש שלא מדובר בחגיגת התאהבויות נוסח "חלום ליל קיץ" אלא בדרמה כבדת ראש ובעלת יומרות פסיכולוגיות, העוסקת ברובה בצדדיה הפחות נעימים של האהבה, כמו כאב, בגידה, פחד ואובדן. לרוע המזל, הסיפורים והדמויות אינם מספיק מעניינים, מרגשים ומעמיקים והחיבורים ביניהם שגרתיים למדי. התוצאה הסופית, לפיכך, היא עיסה פושרת ותפלה, שמתאימה אולי יותר לשידור בערוץ הולמרק, המתמחה בדרמות בינוניות.



צוות השחקנים המבטיח ברובו, תחת שרביט הבימוי היבשושי של רוברט בנטון ("קרמר נגד קרמר"), אינו מצליח לפרוץ את מעטה הסתמיות השורה על הסרט. פרימן נכנס שוב לנעלי המנטור הכל יודע, בדומה לתפקידו כאלוהים בסרט "ברוס הגדול מכולם", ואפילו חינניותו הטבעית נדמית דהויה משהו. כמותו, גם וורד וקיניר "דופקים כרטיס" ואינם מצליחים להפיח כל חידוש ועניין בדמותם. דווקא בלייר ומיטצ'ל זכו בתפקידים ובסיפורים אטרקטיביים יחסית, אך תיאור סיפור אהבה הלסבי המפתיע מסתיים מהר מדי, כעבור סצנות אחדות מתחילת הסרט, ואילו אישיותה הבעייתית של דיאנה והרומן נטול העכבות המוסריות שהיא מנהלת מטופלים באופן שטחי, כמו נלקחו מתוך כתבה צהובה. דווקא לדאוואלוס היפה יש נוכחות מעניינת על המסך, הראויה לתפקידים מרתקים יותר, אולם המינגווי האנמי למראה, המשחק לצדה, אינו משכנע בתפקיד הצעיר המיוסר.

באופן מפתיע ולמרות שמדובר בסרט בנות במהותו, הסרט שופע עירום נשי, חלקי ומלא, אולי בכדי ליצור את אותה תחושה של חגיגה חושנית המשתמעת משמו ואולי בניסיון כושל להציל אותו משממונו. אולם בסופו של דבר העירום נראה שרירותי למדי ונטול הצדקה עלילתית. ואם כבר בעירום עסקינן, נשאלת השאלה מדוע התחסדו יוצרי הסרט ולא צילמו גם את אבריהם המוצנעים של הגברים למען השוויון בין המינים ובין השחקנים ולהנאת הצופות הרבות שבקהל? מדוע גופן של הנשים נחשף בקלות רבה יותר ואילו הגברים יצאו ידי חובתם בהצגת בדל ישבן? האם כבודם של גברים גדול יותר מכבודן של נשים? ליוצרי הסרט פתרונים.

בשורה התחתונה: אהבה פושרת.

 

חגיגה של אהבה (Feast of Love), ארה"ב 2007; במאי: רוברט בנטון; שחקנים: מורגן פרימן, גרג קיניר, ראדה מיטצ'ל, סלמה בלייר, פרד וורד, ג'יין אלכסנדר, בילי בורק, אלקסה דאוואלוס, טובי המינגווי; 102 דקות