אבן החכמים

אבנים קטנות - וחכמות

88 שיתופים | 132 צפיות

אם מדברים על רטרו, הרי שהפסיפס מעניק למושג רטרו משמעות חדשה. ראשיתה של אמנות הפסיפס בשחר האנושות, בתקופה המסוליתית או בתקופת האבן התיכונה, בין 10,000 ובין 7,500 שנה לפנה"ס. אנשי מערות קדמונים, בעלי נטיות אמנותיות וכושר המצאה, הניחו את היסוד לאמנות הפסיפס, כשהחלו לשבץ חתיכות חומר צבעוני על פני חפצים שונים. פרי יצירתם נמצא בחפירות ארכיאולוגיות על ידיות של סכיני עצם ועל כלים דומים. תושבי מסופוטמיה המשיכו את דרכם של אנשי המערות ויצרו קירות פסיפס מפיסות טין חרוטיות צבועות שהוטבעו בשכבת בוץ.

עם השנים הלכה אמנות הפסיפס והשתכללה, אבני הפסיפס נדדו מהקירות גם לרצפה ומקישוט צבעוני פשוט החלו לייצג תמונות שלמות. בגורדיון (בירת הממלכה הפריגית במאה ה-8 לפנה"ס) שבאסיה הקטנה נחשפו רצפות עשויות מחלוקי נחל צבועים וערוכים בדגמים גיאומטריים שונים, שלהם נודעת חשיבות עליונה, בהיותם החוליה החסרה בין הפסיפסים הקדומים מן המזרח ובין אמנות הפסיפס היוונית, שהחלה לשגשג במאה ה-4 לפנה"ס. פסיפסים יפים להפליא נמצאו גם בעולם העתיק של יוון, באימפריה הרומית ובביזנטיון, בבתי כנסת, בכנסיות, בארמונות ובבתי עשירים.

איך מכינים פסיפס בעשר אצבעות

"ראשית, מצטיידים בכל החומרים והמכשירים הדרושים – משטח, אבנים, דבק, מליץ' להדבקה, מליץ' מגומי להחלקת פני המשטח, ספוג לח ורובה, שזה הצבע שצובע את הקווים שבין האבנים, ומקפידים לעבוד מסודר ונקי: מורחים את הדבק על המליץ' ואז על המשטח בזווית הטיה נמוכה שתיצור את הכמות הנכונה של דבק, לא יותר מדי ולא פחות מדי. לוחצים את האבנים למשטח המפולס,כשמצע הרשת שאליו הן צמודות מופנה כלפי מטה, ואז הדבק מתפזר באופן אחיד ולא 'בורח' בין האבנים. אחר כך משתמשים במליץ' מגומי, כדי להחליק את המשטח, ומניחים לדבק להתייבש לפי ההוראות, בדרך כלל 24 שעות. לאחר הייבוש מושחים את המשטח ברובה בגוון המתאים; מערבבים במים לפי הוראות היצרן ומורחים במליץ' הגומי על המשטח. מנקים הכל בספוג עם מים – והפסיפס שלנו מוכן".

ומה עם הקשר היהודי? גם זה לא חסר בדברי ימי הפסיפס. אמנים יהודים מהארץ גילו את הפסיפס כאשר הפכה ישראל לארץ קודש לנצרות וכנסיות עטורות פסיפסים החלו לצוץ בה, והכניסו בעבודותיהם מאפיינים מקומיים ייחודיים. בהתחלה הקפידו על היעדר נוכחות אנושית, עקב הציווי "לא תעשה לך כל פסל או תמונה", וכן החליפו את הצורות ההלניסטיות המקובלות אז (תיאורי חיות וצמחים ועיטורים גיאומטריים) בסמלים יהודים כמו מנורה, ארון הקודש, שופר, אתרוג, לולב, רימון ועוד. בהמשך, עם זאת, החלו לתאר בפסיפס גם עלילות מקראיות, כגון עקידת יצחק ותיבת נוח, וגם סמלים פגאניים לכאורה, דוגמת גלגל המזלות. בכל הפסיפסים האלו נעשה שימוש באבנים בלבד.

המוזאיקה המודרנית שברה את הכללים והכניסה לשימוש חומרים חדשים. זכוכית, קרמיקה, מראות שבורות, שברי כלי אוכל ועוד, כיד הדמיון הטובה, החליפו את האבנים והתבניות המקובלות. אחד התורמים המשמעותיים להתפתחות הזאת, ואולי אבי הפסיפס המודרני, הוא האמן הספרדי אנטוני גאודי, שעשה שימוש חדשני, אסתטי ופונקציונלי במוזאיקה המסורתית.

גאודי השתמש בפסיפס כחומר ממוחזר וזול יחסית לציפוי דקורטיבי וצבעוני, שמסייע, במקביל לפן האסתטי, לצרכים טכניים של מניעת בלאי ורטיבות ולפונקציה של קיר מגן חלקלק נגד פולשים מבחוץ. מעניין לדעת שבעבודותיו המאוחרות, גאודי, שהתקרב מאוד אל הדת, חזר לשלב בפסיפס את הדימויים המסורתיים מן העולם הנוצרי.

יצירת אמנות מורכבת

חומרי הגלם של הפסיפס התרבו והתגוונו מאוד בשנים האחרונות ואת רובם ניתן להשיג בארץ במגוון גדלים וצבעים. היצירה בהם רבגונית אף היא – אפשר להשתמש בהם באופן אחיד או "להשתולל" עם הצבעים והמרקמים ולשלב מספר סוגים וצבעים בהתאם לטעם ולרצון האישי. כל סוג וכל חומר יוצרים מראה אחר וסגנון שונה, כפי שאפשר לראות בעבודותיה של אמנית הפסיפס רונית אטיאס.

אטיאס, אמנית פסיפס שלמדה והתמחתה בברצלונה, מגדירה את עבודתה כ"אמנות שימושית" ואת הטכניקה שבה היא משתמשת כ"ציור עם אבנים". בסטודיו שלה, בין סמטאותיה של יפו, היא יוצרת עבודות מקוריות וייחודיות, בהתאם לצרכיו ולחלומותיו של המזמין וכמובן גם בהתאם לטעמה האישי ולהשראה הנחה עליה.

החומרים שבהם היא משתמשת הם בעיקר אבנים טבעיות ושיש, שברי קרמיקה בסגנון גאודי, אבנים נדירות למדיי הנקראות "סמאלטי" (מהן עשוי הציור של נחום גוטמן בכלבו שלום), שהן אהובות עליה במיוחד, ואבני זכוכית מרובעות בשלל צבעים שחלקן מכילות עלי כסף וזהב אמיתיים.

פסיפס זה דבר שכל אחד יכול לעשות?
"בשבילי השאלה היא לא 'איך עושים' אלא 'מי עושה'. יש אנשים שמספיק להם לקחת כמה אבנים, להדביק ביחד והופ – יש פסיפס. אבל אני, כאמנית פסיפס, רואה בו אמנות, שדורשת רצינות, לימוד אינטנסיבי וידע רב ומעמיק. רוב האבנים, למשל, מאוד רגישות וצריך ידע ושליטה כדי לשבור ולעבד אותן לצורה הרצויה. בכלל, מדובר פה על תחום יצירה שלא רק חומרי הגלם שלו מורכבים ויקרים, גם היצירה עצמה היא דבר מורכב, שקשה ללמוד ולעשות לבד".

ואיך באמת בונים פסיפס?
"באופן כללי, תהליך היצירה של הפסיפס משתנה עם כל לקוח וכל פרויקט, בהתאם לצרכים ולמטרות, אבל יש כמה אבני יסוד שאי אפשר לדלג עליהן. בשלב הראשון בוחרים את המשטחים, הדבקים והאבנים, בהתאם לפונקציה של האובייקט והמקום שבו ימוקם. אחר כך עובדים על הרעיון ומתמקדים בכיוון מסוים ואז אני מכינה סקיצה ממוחשבת של האובייקט, כדי להמחיש ללקוח ולאדריכל את הכיוון.

"בשלב הבא אני מציירת את האובייקט על המשטח שנבחר, בטון או רשת, ורק אז אני מתאימה את האבנים – מעבדת, חותכת, משייפת ומדביקה. בנוסף, אני מקפידה מאוד על מספר עקרונות שחשובים לי באופן אישי, כמו בחירת הצבע הנכון לכל עבודה. קראתי על תראפיה בצבעים ולמדתי, לדוגמה, שהגלים של הצבע הירוק יכולים מאוד להועיל לחולי סרטן. אני יודעת שלא כולם מאמינים בזה, אבל לי זה חשוב. אני גם מקבלת את עקרונות הפאנג שואי, למרות שבעבודה אני משתמשת במראות שבורות, כי התפיסה שלי היא שברגע שיש הרמוניה – זה משתלב בפאנג שואי".



עם השנים נוספו חומרי גלם נוספים לפסיפס<br />stock.xchng" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/743/9743/mosb.jpg?1168204027" />                             </p>
<div>עם השנים נוספו חומרי גלם נוספים לפסיפס<br />stock.xchng</div>
</p></div>
<h2>עשו לכם פסיפס</h2>
<p>גם רוחמה שרון, כמו אטיאס, משתמשת בעבודות הפסיפס שלה באבנים מיובאות, אולם בכך מתחיל ומסתיים הדמיון בין שתיהן. שרון, שעבדה שנים ארוכות בענף, בין היתר כאחראית על פיתוח מוצרים ב"נגב קרמיקה", הקימה לפני כשמונה שנים עסק פרטי, המתמחה בכל הנישות המיוחדות של ענף הקרמיקה בכלל ובפסיפס בפרט. האבנים ששרון משתמשת בהן הן אבני פסיפס בלבד. </p>
<div class=

כמה זה עולה לנו?

בפסיפסים של רונית אטיאס המחיר הוא פונקציה של חומרי הגלם ושעות העבודה שהפרוייקט דורש, ולפיכך קשה לניבוי, או לחילופין קבוע כתקציב מוגדר. גודל הפסיפס אינו משפיע על המחיר ואין מחיר למטר מרובע.

אצל רוחמה שרון המחירים לכל חומר קבועים. כמות שעות העבודה תיקבע על ידי השיפוצניק, אם יש כזה, או בהתאם לקצב שלכם, אם אתם עושים את הפסיפס בעצמכם.
המחירים של רוחמה שרון:

פסיפסים קרמיים – מ20-$ ומעלה למ"ר, תלוי בגודל, בצבע ובאיכויות של האריחים.

פסיפסים מזכוכית מסונטרת – מ30-$ למ"ר.

פסיפסים מזכוכית שקופה – מ300-$ למ"ר.

אבן – מ70$- למ"ר, לפי גודל האבן.

מליץ' – 30 ש"ח.

דבק – 60 ש"ח לקילו

תוסף – 190 ש"ח (יש ערכה מוכנה של דבק + כמות התוסף שנדרשת לו).

שברי קרמיקה או זכוכיות לא תמצאו אצלה, אבל כן תמצאו, ובשפע, מבחר פסיפסים מודבקים על רשת, מוכנים ליישום; פסיפס קרמי בשלל צבעים וגדלים, פסיפס מגרניט פורצלן, פסיפס מאבן בשלל סגנונות וגימורים, פסיפסים מזכוכית שקופה ופסיפסים מזכוכית מסונטרת וצבעונית להפליא.

לעומת אטיאס, שרואה בפסיפס אמנות גבוהה, שרון אינה מתייחסת לפסיפס כשמור לאמנים בלבד. תחת הססמה ש"עם ידיים טובות אין בעיה לעשות פסיפס לבד" היא מחלקת בהאנגר הענקי, באזור התעשייה של פתח תקווה, שבו שוכן בית העסק שלה, הסברים ועצות לכל דיכפין.

"החוכמה היא להתאים את כל החומרים והמכשירים זה לזה", אומרת שרון. "למצע הפסיפס, שמומלץ שיהיה משטח מוחלק, כמו בטון, טיח מוחלק בקיר, עץ או רצפה, יש להתאים דבק מיוחד, שעומד בשינויי טמפרטורה, שמתאים גם למצע וגם לחומר שממנו עשוי הפסיפס. לפעולת הדבקת האבנים מצטיידים במליץ', שזה מין שפכטל משונן, ואותו בוחרים בהתאם לגודל אבני הפסיפס; ככל שהאבן יותר קטנה, יש לבחור במליץ' עם שיניים יותר קטנות".