אבחון מוטורי בתחילת הדרך

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

בין גיל שנה לשנתיים מתחיל הפעוט ללכת, וההורים מרוצים ומסיקים מכך שהוא מתפתח כראוי. אבל אז עלולות לצוץ בעיות בלתי צפויות, שלא תמיד אנחנו יודעים אם לייחס אותן לעובדה שתהליך רכישת מיומנות ההליכה טרם הושלם או לאפשרות שייתכן שאכן קיימת בעיה מוטורית. משהו באופן ההליכה של האיש הקטן שלנו יכול להיראות לנו לא תקין: הוא הולך בפיסוק רחב, כתף אחת שלו מורמת בהליכה, הוא נופל כל הזמן או שרגליו נתקלות זו בזו.

במקרה כזה, לעיתים קרובות נשמע את סבא וסבתא מייעצים לנו: "זה כלום, זה יעבור לבד, לא צריך לדאוג סתם", אבל מומחים בתחום הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק

ההתפתחותיים סבורים כי טיפול מוקדם בבעיות מסוג זה הוא חיוני, ולפעמים אפילו קריטי. לא רק שיש בכוחנו להקל על הפעוט ולקדם אותו, אלא שישנם מקרים שבהם הטיפול הכרחי להמשך התפתחות תקינה בשלבים מאוחרים יותר.

ליקויים מוטוריים שכיחים

איילת כרמיאל, פיזיותרפיסטית התפתחותית ותיקה, מפרטת אילו ליקויים מוטוריים שכיחים יכולים להיות מאובחנים אצל פעוטות בגילאי שנה עד שנתיים – השנה הראשונה שבה הפעוט מתחיל ללכת: "ישנם שלושה ליקויים מוטוריים השכיחים ביותר בין הגילאים הנדונים. הראשון הוא רפיון קל של השרירים והמפרקים, לעיתים עקב גמישות יתר. ליקוי זה עלול לגרום לעיכוב התפתחותי ולחלוקה לא מאוזנת של העומסים המוטוריים בגוף, לקיבועים בחגורת הכתפיים, ולעתים גם לכיווץ הפה ואף לריור בזמן ציור, גזירה או משחק מאמץ.

הליקוי השני הוא מצב של סרבול מוטורי כתוצאה מבעיה בקואורדינציה וחוסר שיווי משקל. ליקוי זה עלול לגרום לנפילות רבות, חבלות עקב היתקלויות בחפצים במהלך ריצה, וכן חוסר הצלחה במשחקי כדור הדורשים שיווי משקל יחד עם תנועה ויציאה מבסיס האיזון הרגיל. הליקוי השלישי הוא בעיות מולדות בכפות הרגליים, כמו כף רגל שנוטה פנימה".



הדרכה וכלים מאנשי מקצוע

כרמיאל מציינת כי על מנת שהורים יוכלו לזהות ליקוי מוטורי אצל הילד כבר בשלב התחלתי, עליהם להיות ערניים בהתבוננות על ילדם ועל אופן הביצועים המוטוריים שלו. "צריך לבדוק, למשל, איך הוא יושב. גב עגול יכול להעיד על רפיון שרירים בגב עליון ובחגורת הכתפיים. בנוסף, חשוב לבחון האם ההליכה או הריצה נעשים תוך פיסוק רחב, והאם רגל מתנגשת ברגל ויש הרבה נפילות. אולם חשוב מאוד להתבונן גם במה שקורה בזמן האכילה: האם היא 'מסודרת' או שהכל נופל מהכף והפעוט מעדיף לאכול עם הידיים? בנוסף, צריך לשים לב לדרך שבה הפעוט מחזיק חפצים קטנים וגדולים".

כרמיאל מציינת כי לעיתים נחוצה התבוננות מעמיקה כדי להבחין בליקויים שאינם בולטים לעין, כמו רפיון שרירי קל, ליקויים בשיווי המשקל, הליכה א=סימטרית או העדפה מוגזמת של צד אחד בגוף. "למרות שאנחנו כבר מצפים בגילאים אלה להעדפת צד, העבודה בגוף נעשית בשני הצדדים באופן זהה לחלוטין", היא מדגישה.

בכל מקרה של ספק, כרמיאל ממליצה להורים להיוועץ בבעלי מקצוע העוסקים בהתפתחות הילד: פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, אחיות טיפת חלב, או רופאי ילדים ורופאים התפתחותיים. "ההתייעצות תמיד תוסיף ידע ותוכל ליידע, באופן מדויק יותר, את ההורים האם יש צורך בהנחיה מיוחדת לילד בפעילויות יומיומית, האם יש צורך בתרגילים ספציפיים לחיזוק מסוים, או האם יש להתחיל במערכת רציפה של בדיקות וטיפולים באמצעות המוסדות המיועדים לכך".

עוד היא מוסיפה, כי מכיוון שעיכוב בתחום אחד עלול לעכב התפתחות במערכת אחרת לגמרי, בדיקת הפעוט בגילאים האלה חייבת להיות רב מערכתית.

מהו הנזק שיכול להיגרם אם לא מטפלים בליקויים במהלך השנה השנייה לחיי הפעוט?
"אי אבחון וטיפול בשנה השנייה יכול להיות קריטי להמשך התפתחות הילד, מכיוון שבשנה הזו הוא משדרג את המוטוריקה שלו לקראת זו של הילד הבוגר", מסבירה כרמיאל. "חוסר טיפול יכול ליצור בעיות רבות: דימוי גוף לקוי, שימוש בלתי מאוזן בשרירים ובמפרקים, עומס יתר בשרירי צד אחד של הגוף לעומת חולשה בצד הנגדי ועוד. חוסר טיפול יכול להוביל גם לבעיות יציבה עתידיות, כולל התפתחות של עקמות יציבתיות בגיל ההתבגרות, קשיים מוטורים כאשר נדרשים לבצע כמה פעילויות המשלבות יחד שיווי משקל עם קואורדינציה ותנועה, ועוד".

איך מסייע טיפול פיזיותרפי בליקויים כאלה?
"התהליך הטיפולי כולל אבחון מוטורי יסודי ומעמיק של הפעוט בכל המטלות המוטוריות שהוא צריך לדעת לבצע בגילו. חקירה יסודית על דרך ההתפתחות במהלך השנה הראשונה מסייעת לאבחון מדויק יותר, שעל פיו יתבצע הטיפול בצורה הדרגתית ומובנית. הטיפול בפעוט יכלול הדרכה להורים, כמו גם למטפלת או לגננת, על מנת שהפעוט יקבל באופן רציף ולאורך כל היום כלים לשיפור ולשינוי המוטורי. התהליך יהיה כמובן מלווה בתשבחות ובמחמאות".

מהם אחוזי ההצלחה בטיפול בליקויים מסוג זה?
"רוב הטיפולים מסתיימים בהצלחה, מכיוון שאנחנו נותנים כלים לתיקון הליקוי בתחילת דרכו של הפעוט, אין שום סיבה שזה לא יצליח".



כימיה ומשחקים

כרמיאל מדגימה את אופי הטיפול הפיזיותרפי על ידי תיאור אחד המקרים שהגיעו לטיפולה: "הגיע אלי ילד בן שנה וחצי שהחל ללכת באופן עצמאי בגיל שנה וחודש. אולם ההליכה שלו היתה ברגליים פסוקות, כשהידיים פרושות לצדדים, בגב עגול וכתפיים מורמות, ונוצרו קיבועים במקומות שונים בגופו. היה לו קשה, הוא איבד מוטיבציה ללכת ולבצע פעילויות מוטוריות והעדיף לצפות בתוכניות לגיל הרך בטלוויזיה או בקלטות. הוא אהב להיות על הידיים, או לשבת כשמסביבו חפצים אך כמעט שלא השתמש בהם".

מה כלל הטיפול בילד במקרה הזה?
"הטיפול כלל טכניקות שמבוססות על 'שיטת בובאט' להעלאת טונוס השרירים, לשיפור שיווי המשקל בתנוחות ובתנועות תוך כדי משחק, דיבור ומוסיקה. ההורים קיבלו הדרכה לתרגילים ולפעילויות בבית שימריצו את הפעוט להתנסות עוד ועוד ולהפנים את מה שהושג בטיפולים. בנוסף, הפעוט עבר אבחון של מרפאה בעיסוק, שהדריכה את ההורים למשחקים המתאימים לגילו לצורך הכנה נכונה להמשך דרכו במעון ולאחר מכן בגן. היה נהדר לראות את השינוי שקרה לילד הזה, בזמן קצר יחסית, ואת השבחים שקיבל מאנשים סביבו. בגיל שנתיים וחודש הטיפול הסתיים, והפעוט נשאר רק במעקב עד גיל ארבע".

ל'כימיה' שנוצרת בין המטפל לפעוט מייחסת כרמיאל תפקיד מכריע בהצלחת הטיפול. לדבריה, על המטפל לדאוג לפני הכל ליצור את הכימיה הזו, ורק לאחר מכן להתחיל בטיפול הממשי. בנוסף היא מציינת כי ישנה חשיבות רבה לשילוב בין פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק.

להורים ממליצה כרמיאל לשחק כמה שיותר עם הילד כבר מגיל צעיר מאוד. "תמיד זה טוב לקפוץ יחד, לרוץ יחד, ללכת לגן השעשועים, להכין עוגיות או סלט פירות או כל דבר אחר שאחר כך אפשר ליהנות מהתוצאה שלו". בנוסף, היא מזכירה להקפיד להתבונן בתפקודם הפיזי של הילדים, ובכל מקרה שמתעורר חשש לליקוי מוטורי לברר עם אנשי מקצוע מבלי להתבייש. "לפעמים חסר רק פרט אחד קטן וחשוב של טיפול והכל מסתדר, רק צריך לדעת עליו", היא אומרת.

אבחון מקיף

אורלי יונש, מרפאה בעיסוק התפתחותי, מומחית לליקוי בוויסות החושי ומנהלת מרכז מומחים טיפולי-חינוכי "ניצנית" בקיבוץ הסוללים, ממליצה בכל מקרה של חשש לליקוי מוטורי לפנות ליחידה להתפתחות הילד שאליה משתייך הפעוט. הסיבה היא שכך ניתן יהיה לעבור אבחון מקיף על ידי צוות רב תחומי, הכולל רופא התפתחותי, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסטית ומומחה בתחום הרגשי וההתפתחותי.

יונש מציינת כי באבחון המקביל שהיא מבצעת בקליניקה שלה, היא מתשאלת את ההורים לגבי תפקוד הפעוט או הילד בבית ובגן. נוסף לכך, היא עורכת תצפיות בעצמה לגבי תפקוד הילד בחדר הטיפולים שלה, בבית ועם חבריו ובמסגרת החינוכית שלו.

היתרון של הריפוי בעיסוק, לטעמה של יונש, נובע מכך שהוא מאבחן ומטפל בילד בסביבתו הטבעית ויכול לזהות את העוצמות של הילד ולהשתמש בהן לצורך הטיפול. היא מגדירה את הטיפול כהוליסטי, משום שהוא מתייחס לצד הפיזי, הרגשי והקוגניטיבי ומתקיים כאמור בסביבת הילד. חשיבות רבה היא מייחסת גם להנאה הטמונה בפעילות הטיפולית.

להורים בבית, ממליצה יונש לבצע יחד עם הפעוט או הילד פעילויות מהנות כמו פיזור סירים הפוכים על השטיח והליכה ביניהם, או מציאת סיבות "מפתות" לעלות במדרגות לפעוט שסובל מחולשת שרירים.



להמשיך את הטיפול בבית

משך הטיפול בריפוי בעיסוק תלוי, לדברי יונש, בכמה גורמים: שיתוף הפעולה והמוטיבציה של הילד, סוג ואופי הליקוי, ושיתוף הפעולה והתמיכה מצד ההורים, הצוות החינוכי והמשפחה המורחבת.

מה עושים במקרים שבהם הפעוט מסרב לשתף פעולה בטיפול?
יונש: "במקרה כזה אני מגדירה את הגורמים שניתן לשנות, כמו: גישת הטיפול, קצב הטיפול, רמת הקושי של המטלה המוצעת, נוכחות ההורים בחדר הטיפולים, כמות הגירויים בחדר, אפשרויות בחירה רבות יותר או צמצומן. במקרים מסוימים אבקש מההורים לתת לילד 'הפסקה' ולחזור לאחר תקופה של כשבוע או יותר".

יונש ממליצה להורים להצטרף לטיפולים ולהיות נוכחים בהם כדי לצפות בתהליכים המקדמים את הילד. המלצה נוספת היא להתייעץ עם המטפל לגבי המשך הטיפול בבית ובגן. ועל מנת שנוכל לקבל פרופורציות נכונות לגבי מצב הילד בהשוואה לילדים ללא ליקוי מוטורי, היא מציעה לנו, ההורים, לנסות לצפות בפעוט שלנו בסביבת בני גילו וכך להעריך את תפקודו.

ד"ר מרק אידלמן, מנהל היחידה לאורתופדיית ילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה, מציין כי את רוב הבעיות של ליקויים מוטוריים בגילאי שנה עד שנתיים הוא מפנה לטיפול משולב של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, מלבד מקרים שדורשים התערבות כירורגית (למשל: קיצור גיד אכילס). גם במקרים של עקמת נחוץ טיפול אורתופדי, אך לדברי ד"ר אידלמן רק כשהעקמת היא מעל 15 מעלות נעשה שימוש בסד וטיפול של כירורג גב.

ד"ר אידלמן מסכם כי רוב הליקויים המוטוריים המאובחנים בשנה השנייה לחיי הילד אינם קריטיים ומטופלים בהצלחה במסגרת פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. רק במקרים מעטים הבעיות אינן נפתרות, ואז הפעוט או הילד מופנה לטיפול רפואי אורתופדי.

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה