אבא טרי
מה עובר על גברים שהופכים לאבות?
הכל מתחיל כאשר הגבר מגלה שאשתו בהריון. רובנו רואים בכך הוכחה ניצחת לגבריותנו המתפרצת, אבל אחרי האופוריה הראשונית, החיים ממשיכים כרגיל. נכון, האישה סובלת מבחילות, אוכלת יותר, סובלת ממצבי רוח משתנים ובטנה מתחילה להתעגל, אבל אנחנו, מן הסתם, חווים את ההריון בצורה די פאסיבית. אל תבינו לא נכון: אנחנו קולטים שהשינוי יגיע, אבל מנסים להתעלם ממנו.
ויש להריון גם יתרונות בלתי מבוטלים עבורנו. בעיקר בשלבים המתקדמים שלו, יש לנו הזדמנות לשחק את האבירים: אנחנו תומכים, מבינים, מקשיבים, פותחים דלתות, חוזרים מוקדם מהעבודה, עוזרים לסחוב, מורידים חפצים מלמעלה ואף מעניקים מסאז'ים ברגליים ובגב. לפעמים אנחנו אפילו מכינים משהו לאכול ושוטפים כלים, ולחברים אנו מבשרים ש"אנחנו בהריון". הרגשה נפלאה.
אבל אז – מגיע התינוק. בדיקת המציאות האולטימטיבית נעשית מיד עם צאת הינוקא לאוויר העולם. פתאום אנחנו מבינים שנגמר הקוצ'י-מוצ'י, ושמים לב כי האם הטרייה – כלומר, בת הזוג שלנו – מחויבת לתינוק כבר מהרגע הראשון. היא מחבקת אותו, מדברת אליו, שרה לו שירים ומיניקה אותו 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
כאן מתחילות לפקוד את הגבר תחושות חדשות, אותן לא הכיר קודם לכן, ודאי שלא בהקשר הזוגי-משפחתי. במקום רוך, אהבה ושמחה – תחושות של נטישה, קנאה ובדידות מתחילות לאכול לו את הלב, ואליהן מצטרפת גם עייפות כרונית, מבהילה, שמובילה לעצבנות ולחוסר ריכוז. ויש גם דאגות כלכליות ומחשבות קודרות על העתיד ועל מהותך וייעודך כאב וכאדם. נשמע מוכר? תירגע, גבר. כמעט כולם חווים את התחושות האלה, בעוצמה זו או אחרת, כך שאתה בחברה טובה.
חרדה, עצבנות וחוסר תקווה"דבר ראשון, הרגשתי ממש עלוב נפש אחרי שלא הצלחתי לתמוך בלידה במילימטר", אומר שחר, 38, מעצב ואנימטור ואב לשלושה. "כל הציפיות שהיו ממני כגבר, או שלי מעצמי, נמעכו כמו חרק. רציתי לתמוך באשתי, להילחם בצוות הרפואי, ובסוף מצאתי את עצמי יושב במסדרון מחוץ לחדר הלידה ולא רואה כלום".
"עדיף לדבר על מצוקה, ולא על דיכאון", מסביר ד"ר גילי גולדצויג, מרצה בכיר במכללה האקדמית תל אביב-יפו שחקר את נושא המצוקה בקרב גברים בזמן המעבר לאבהות. "מאחר שיש קושי להגדיר דיכאון. במחקרים המעטים שנערכו לא הצליחו למצוא דיכאון, בגלל שהמצוקות שאחרי לידה לא בהכרח מתבטאות בדיכאון. בנוסף, גברים לא מדברים על זה, הם נוטים לשתוק. במחקר שערכנו לפני כשלוש שנים, ראיינו גברים לפני ואחרי לידה ראשונה, ובדקנו סימפטומים התנהגותיים שמעידים על לחץ, כמו עצבנות, מעורבות בתאונות דרכים ותאונות בבית, ריבים, ויכוחים, שעות החזרה מהעבודה ואפילו בגידות. גילינו שאצל 15-20 אחוז מהנבדקים היתה קפיצה גדולה בסימפטומים, כלומר שיש קבוצה שמגיבה ללידה בסימנים התנהגותיים".
מה היו המאפיינים של הקבוצה?
"אלה היו גברים שלא ראו לפני הלידה את מה שהולך לקרות".
אבל אף גבר לא מבין באמת מה הולך להיות אחרי הלידה.
"זה נכון, אבל יש כאלה שמתכוננים מבחינה נפשית, ולעומתם יש כאלה שאומרים שאם לא נדבר על הקשיים, הם לא יהיו. אלה שמוכנים יותר לדבר, לראות את הצדדים החיוביים והשליליים, מתמודדים יותר טוב. אלה שאומרים 'הכל יהיה ורוד, נפלא ונהדר', מגיבים יותר קשה".