הנסיכה והעדשה: תערוכת הצילום שכל אישה בישראל חייבת לראות

אלזה ארנסטינה נוילנדר-סימון לא האמינה שזה יכול לקרות לה. הצלמת הגרמנייה המפורסמת, שהייתה ידועה בכינויה המקצועי איווה (1900–1944), הייתה בטוחה שהשם שבנתה לעצמה בעולם האמנות בזכות כישורי הצילום שלה יעניק לה חסינות מפני הנאצים. גם כשנאלצה לסגור את הסטודיו שלה — שבו הכשירה את דור העתיד של הצלמים, בהם הלמוט ניוטון וריי מאן האגדיים — היא בוודאי לא דמיינה את הסוף הטראגי שמחכה לה. בזמן שחברותיה למקצוע זיהו את הסכנה בזמן והצליחו להימלט, איווה נלקחה למחנה ההשמדה מיידנק, שם נרצחה.

>> הסוד הגדול של שושנה דמארי נחשף: "לא היה פשוט להיות הבת שלה"

איווה הייתה אחת מתוך כעשרים צלמות יהודיות מוכשרות ואמיצות, שהובילו את עולם הצילום האירופי לרגע נדיר וחד־פעמי בהיסטוריה של האמנות – הרגע שבין שתי מלחמות העולם. ואז הגיעה המלחמה, והעיפה את כולן תחת גלגלי ההיסטוריה. חלקן, כמו יוליה פירוט הפולנייה־צרפתייה, החזיקו מצלמה ביד ואקדח בכיס, ונטלו חלק פעיל במחתרת נגד הנאצים. אחרות הצליחו להימלט אל מעבר לים, בניסיון נואש לתפור מחדש את קרעי החיים. עם תום המלחמה – תם גם עידן הזהב שלהן. עולם הצילום חזר לידיים גבריות, והנשים שפרצו עבורם את הדרך נעלמו מהתודעה. אבל הצלמות החלוצות ההן לא רק סללו את הדרך לאמנות חדשה, אלא גם גילמו את דמותה של "האישה החדשה" – זו שלא זקוקה לפרנסה מגבר, שלא מתנצלת על היצירתיות שלה, ושמתעקשת לפעול באופן עצמאי, גם מול מוסדות שמרניים ותרבות גברית שידעה לקחת קרדיט בלי בושה. תופעה, אגב, שעדיין לא נכחדה.

עכשיו, סוף־סוף, הצלמות ההן זוכות לתיקון היסטורי. בתערוכה החדשה והמרגשת "20&20 – עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות", שמוצגת ב"אנו – מוזיאון העם היהודי" באוניברסיטת תל אביב, הן יוצאות מהשכחה ומקבלות את המקום הראוי להן. התערוכה יוצרת דיאלוג מרגש בין דורות: עשרים צלמות עכשוויות, מישראל ומרחבי העולם, בחרו כל אחת בצלמת חלוצה שהעבודות שלה נגעו בה – ויצרו עבודות שמגיבות, מפרשות, ולעיתים כמעט נטמעות בתמונות המקור. במקרים מסוימים, המפגשים האמנותיים כל כך חזקים ומבלבלים, שקשה להבחין איזו תמונה צולמה לפני מאה שנה – ואיזו רק אתמול בבוקר.

"התערוכה באה לתקן עוול היסטורי שנעשה למי שנסיבות חייהן והטלטלות ההיסטוריות של תקופתן גזלו מהן את ההכרה שהיו ראויות לה", אומרת האוצרת הראשית אורית שחם גובר. "התוצאה היא מפגש מרתק בין דור הנשים ששכבו על הגדר עבור הבאות אחריהן לבין ממשיכות דרכן בנות זמננו, שמנהלות איתן דיאלוג היסטורי ואמנותי. ממרחק של כמעט מאה שנים, נשאלת השאלה: מה נשתנה? האומנם הוסרו כל המחסומים? האם לאחר תקרת המרתף נשברה גם תקרת הזכוכית החוסמת את דרכן של נשים בעולם האמנות? התשובה כמובן מורכבת, ונעה בין אנחת רווחה לחיוך מיואש או לפחות נבוך".

אחד ה"שידוכים" המרתקים בתערוכה הוא בין איווה, שביצירתה ניכרת זיקה עמוקה לאופנה, לבין הצלמת הישראלית מיכל חלבין – שצילמה, בין היתר, לקמפיינים של גוצ'י, דיור, בלמן ועוד. כל אחת מהן פיתחה שפה ויזואלית ייחודית ועשירה, ששמה את האישה במרכז – ומרפדת אותה בעוצמה דרך בד, מבט וקומפוזיציה.

שידוך נוסף, עוצמתי לא פחות, הוא בין צלמת העבר הפולנייה יוליה פירוט לבין אבישג שאר־ישוב, מהבולטות שבצלמות העיתונות הישראליות כיום, שצילומיה הגיעו עד דפי הניו יורק טיימס. על קיר העבודות המשותף שלהן מתרחש מיזוג מצמרר של עבר והווה: צילום של פירוט משנות ה־50 בישראל, שבו נראים חיילים מתגודדים בשטח פתוח על רקע דגל ישראל המתנפנף, לצד תצלום עכשווי של שאר־ישוב, שבו חיילים וחיילות ניצבים מול אנדרטה לתצפיתניות וללוחמים שנפלו בקרב על מוצב נחל עוז בשבעה באוקטובר – גם כאן, ברקע מתנופף הדגל. שני הצילומים, אף שנפערת ביניהם תהום של עשורים, מדברים את אותה שפה של נוכחות, שבריריות וזיכרון לאומי.

אבל זוהי לא תערוכה שעוסקת בשואה ותקומה, אין כאן פאתוס, רק צילומים עוצרי נשימה מזווית נשית ייחודית וחכמה. תמצאו כאן בין היתר את מדונה, לאונרד כהן וסוזן וגה. תוכלו להביט גם לתוך העיניים של הסופרות האייקוניות ג'ואן דידיון וסימון דה בובואר, ולהתמסר לצילום של האמנית פרידה קאלו השרועה על מיטתה.

לצד שלל העבודות המדהימות, התערוכה תלווה במפגשי תוכן עם כמה מהצלמות המשתתפות, שיגיעו לחלוק תובנות על תהליך העבודה שלהן ועל הקשרים שנוצרו בינן לבין הצלמות החלוצות. בין השמות הבולטים: הצלמת הבינלאומית ג'יל גרינברג, שתקיים מפגש פתוח לקהל במסגרת אירועי הפתיחה. גם הצלמת האלי פנסר תגיע לפתיחה, לצד מוניקה בוהם – חוקרת צילום ובתה של הצלמת דורותי בוהם – וכן בני משפחה נוספים של הצלמות ההיסטוריות, שיביאו איתם זיכרונות, סיפורים וחיבורים אישיים. בהמשך החודשים הקרובים צפויות לקיים אירועים נוספים גם הצלמות ג'יליאן לאוב, אלינור קרוצ'י, רחל פפו ונעמי האריס – כולן מהשמות המסקרנים בסצנה הבינלאומית.

הצלמות החלוצות שיצירותיהן יוצגו בתערוכה (לפי סדר א"ב שמות משפחה): מריה אוסטריה, איווה (אלזה ארנסטין נוילנדר-סימון), אנה בירמן, דורותי בוהם, אווה בשניה, ליליה גוהר, ליזלוטה גרז'בינה, מאדאם ד'אורה, גרטי דויטש, אדית' טיודור-הארט, לוטה יעקובי, לו לנדואר, ליזט מודל, לוצ'יה מוהולי, יוליה פירוט, טרודה פליישמן, ג'יזל פרוינד, קלוד קאהון, לורה קריגר וגרטה שטרן.

הצלמות העכשוויות (לפי סדר א"ב- שמות משפחה): חנה אלטמן, ג'יל גרינברג, גייל אלברט האלאבן, נעמי האריס, קתרין ואל, מיכל חלבין, איימי טושט, רונה יפמן, ורדי כהנא, ג'יליאן לאוב, סטייסי ארזו מהרפאר מריל מייזלר, דבורה פיינגולד, האלי פנסר, רחל פפו, נועה צדקה, איילין קווין, לולי קנטור, אלינור קרוצ'י ואבישג שאר-ישוב.

התערוכה "20&20 – עדשה משלה: צלמות חלוצות ועכשוויות" תוצג ב"אנו – מוזיאון העם היהודי", רחוב קלאוזנר 15, תל אביב־יפו.
פתיחה: 5 ביוני 2025 | נעילה: ינואר 2027
אוצרי התערוכה: מיכל הומינר ואסף גלאי | אוצרת משנה: רעיה ספיר | אוצרת ראשית: אורית שחם־גובר