תסמונת האחות הרחמנייה
מה גורם לנו להתאהב דווקא באנשים שעלולים לגרום לנו נזק? למה הגבר היחיד שמעניין אותנו הוא זה שלא מתעניין בנו, ולמה אנחנו מתאמצות כדי להשתנות בשבילו?
הן נמשכות דווקא לבחור שיש לו פרצוף של מניאק, לזה שלא רוצה אותן, לזה שהן יכולות להיות בטוחות שהקשר איתו יגרום להן רק עוגמת נפש. הן מחפשות דווקא את מי שמצהיר שהוא לא בנוי לקשר, את זה שלא מחזיר טלפונים ושוכח שקבע איתן לארוחת ערב. בינינו, מי מאיתנו לא היתה בסרט הזה לפחות פעם בחייה? מי מאיתנו לא נשבעה להציל במו אישיותה הקסומה את הבחור שאינו יודע מה טוב בשבילו, מי מאיתנו לא קיוותה שאהבתה הבלתי מעורערת תוכל לנצח כל מכשול?
"החברה הישראלית מאוד מעודדת ערכים של משפחתיות וזוגיות, מה שיוצר לחץ גדול על נשים להיכנס לקשרים לא רצויים רק בגלל הצורך להוכיח שגם הן יכולות לקיים מערכת זוגית", מסבירה ז'נט באומגולד-לנד, עובדת סוציאלית מהמרכז לבריאות האישה. "לעתים קרובות, בגלל הלחץ הזה הן אפילו לא שואלות את עצמן מה הן רוצות, האם הקשר עושה להן טוב והאם הן בכלל מוכנות לכך. לכן, פעמים רבות הן בוחרות מישהו שלא עונה על הצרכים שלהן. אחר כך הן מתחילות לזלזל בצרכים של עצמן, לוותר עליהם מתוך חוסר ביטחון. הן מנסות להיות מה שהן חושבות שהגבר שלהן רוצה שיהיו, וככל שינסו לענות על הצרכים שלו, כך יתרחקו מעצמן".
"ברוב מערכות היחסים הנורמליות, או לפחות בתחילתן, יש תהליך של השתנות כדי להתאים לבן או בת הזוג. אבל במצבים קיצוניים, זה יכול להגיע לכך שאישה תסכים לספוג התעללות פיזית או נפשית מבן זוגה. במקרים רבים, הנשים הללו יראו בגברים ה'טובים' שהן מכירות ידידים בלבד. הן יחבבו אותם, אבל יתאהבו באופן עיוור דווקא ב'רעים, דווקא בטיפוסים שלא מעוניינים בקשר'".
אחות רחמנייה
אז למה בחורות רבות מתעלמות מהסימנים לכך שמדובר בקשר מזיק? דוד אזיקרי, פסיכולוג קליני מסביר שהכל מתחיל בהכחשה. "אותה אישה בונה סביב הבעיה של הגבר איזשהו סיפור חיובי, וכאן נכנס לפעולה אלמנט 'האחות הרחמנייה': היא רואה כאן פוטנציאל לאהבה גדולה, משום שהקשר התחיל בצורה מורכבת, והתגברות על הקשיים נתפסת בעיניה כאתגר שיכול לשאת פירות מתוקים. היא חושבת שתשנה אותו גם אם הוא עצמו מספר לה שאף קשר אחר שלו עם בחורה לא הוכיח את עצמו. לפעמים הביטחון שלה ביכולתה לפתור כל בעיה הוא כה גדול, עד שזה גובל במגלומניה: 'אני אצליח לעשות את מה שנשים אחרות לא הצליחו'".
באומגולד-לנד טוענת שנשים רבות מזלזלות בעצמן ולכן הן נוטות לקבל את העובדה שהגבר שבחרו מזלזל בהן. בנוסף, יש משיכה אל הבלתי מושג, שהופך לפתע לאידיאל נחשק. לדעתה, אלו דברים שנקבעים בתודעה שלנו כבר בילדות. למשל, בבית שבו האמא תמיד נמצאת והאב עובד בחוץ וחוזר הביתה מ"ההרפתקאות של החיים האמיתיים", הילדים לומדים לראות בו מעין אידיאל בלתי מושג. מי שתמיד נמצא בסביבה מוערך פחות, משום שאין מסתורין סביבו והוא הופך להיות מובן מאליו. כך מתפתחת התפיסה שלפיה גבר שלא צריך קשר שווה יותר מזה שכן רוצה קשר. אני פוגשת הרבה נשים שהראש אומר להן להיפרד מהבחור, אבל הן לא עושות זאת כי הוא ממלא עבורן צורך כלשהו.
איך ניתן לטפל במישהי שנדבקת לדפוס "האחות הרחמנייה"?
"בטיפול כזה מנסים קודם כל להבין את הסיבות שגורמות לנו ליפול בפח. באופן כללי, כדאי לנסות להשתמש ברציונל כדי להבין את הרגש. צריך לשאול את כל השאלות הקשות: למה אני נמשכת אליו? מה זה עושה לי? מה הוא מעורר בי? ממה אני פוחדת? האם אני באמת מוכנה להתחייב? אם נלך לקשר כזה בלי לשאול את השאלות האלה, נרגיש כאילו עשינו בחירה של 'אין ברירה'.
אזיקרי: "הרעיון הוא להיעזר בסביבה הקיימת כדי לקבל תמונה אמינה יותר של המציאות. אנחנו מנסים ליצור מודעות, למוסס קצת את המגלומניה שאומרת: 'אני יכולה לשנות אותו', 'אני אציל אותו'. מודעות היא חצי הדרך לפתרון, אבל את ההתנהגות קשה לשנות לבד, בלי עזרה. אם לא הולכים לטיפול נפשי, הייתי ממליץ להתייעץ עם חברה טובה או עם מישהו קרוב אחר שיכול להעיר הערות בונות".