30 שנה למותה של תמי בן עמי: 7 עובדות שאולי לא ידעתן

שלושים שנה אחרי מותה של תמי בן עמי, אחת הדוגמניות הראשונות שפרצו את גבולות היופי ה״אירופי״ והביאו איתן את הקול של הפריפריה, הגיע הזמן להיזכר באישה שהייתה הרבה יותר מפנים יפות. בן עמי הייתה אחת הדוגמניות הבולטות בישראל בשנות ה-80, ובד בבד היא הייתה אייקון של עוצמה שקטה, פורצת דרך אמיצה, וגם נפש רגישה שחוותה לא מעט כאב. הנה שבע עובדות שאולי לא ידעתן על הדוגמנית שהפכה לאגדה:

1. הילדה מרמלה שהפכה לדוגמנית העל של המדינה

תמי בן עמי נולדה ברמלה בשם תמי בן במו למשפחה מרובת ילדים, כאחת מחמש אחיות, וגדלה בבית שלא ידע שפע. ובכל זאת, דווקא משם, מתוך שיכוני הבטון, נולדה אחת הדוגמניות הראשונות בישראל שהעזו להביא איתן סיפור אחר למסלול: מזרחי, פריפריאלי, גאה. בן עמי הפכה לדוגמנית הבית של "גוטקס", כיכבה על שערי מגזינים ברחבי העולם, והוכיחה שזוהר יכול לצמוח גם מחוץ לגבולות תל אביב.אבל לא רק הרקע עשה את ההבדל – אלא גם המראה הייחודי שלה. בגובה של 1.78 מ' ומבנה גוף שהכתיב את הקצב על המסלול, בן עמי הביאה איתה לוק דרמטי שלא דומה לשום דבר שהיה לפניו: שיער כהה גולש, תווי פנים חדים, מבט בוער ועור שזוף טבעית. היא ניפצה את אידיאל היופי האירופאי־צברי של התקופה, זה שהעדיף בלונדיניות חיוורות עם עיניים כחולות וחיוך מתוק. בן עמי הייתה כל מה שהנורמה לא הייתה: חזקה, מוחשית, אקספרסיבית – ובדיוק בגלל זה, בלתי נשכחת.

>> בר רפאלי מגלה איך קריירת הדוגמנות שלה ניצלה ברגע האחרון. ריאיון

2. מלכת היופי שלא זכתה בכתר – אבל כבשה את המסלול

הקריירה של בן עמי התחילה מוקדם, בגיל 17, כשעוד הייתה תיכוניסטית. ב-1972 השתתפה בתחרות "נסיכת ישראל" של מגזין "את" – וזכתה במקום השני. שנתיים לאחר מכן כבר נבחרה ל"מלכת המים" של השבועון "העולם הזה", תואר פרדוקסלי, כאמור, בהתחשב בעובדה שהיא פחדה ממים ולא ידעה לשחות. אבל גם בלי לזכות בכתר הרשמי, בן עמי הייתה היפהפייה שכולם זכרו, הודות למראה החזק, הבוגר, והחד־פעמי שלה. התחרויות היו רק תחנת ביניים להזנקת הקריירה האמיתית שלה – שהתחילה מיד אחרי.

3. הדוגמנית של בגדי הים – שפחדה להיכנס למים

בן עמי הייתה הפנים הבלתי נשכחות של בגדי הים הישראליים – דוגמנית הבית של "גוטקס", מי שפרסמה חופים, שמש ונעורים בסטייל שלא נראה כאן קודם. אבל מאחורי הצילומים הנוצצים, הסתתרה אמת שלא רבים ידעו: בן עמי סבלה מפחד מים. שנים ארוכות היא כלל לא ידעה לשחות, ולמרות שהתייצבה מול עדשות מצלמה בכריזמה מלכותית, היא עשתה הכל כדי להימנע ממגע אמיתי עם הים עצמו. רק ב-1988, כשהייתה כבר בשלהי שנות השלושים לחייה, נרשמה לקורס שחייה בבריכת גורדון בתל אביב כדי להתגבר על הפחד. זה לא היה גימיק ולא עוד סיפור אנושי לתבל בו אייטם – אלא רגע נדיר של פגיעות אמיצה, שבו אישה שכל כולה דימוי ונוכחות בחרה להיאבק באחד הפחדים הכי עמוקים שלה.

4. היא לא נהגה – ובחרה לא להתנצל על זה

למרות הגישה העצמאית שאפיינה אותה, בן עמי מעולם לא נהגה. זו לא הייתה טעות שנגרמה מחוסר זמן או רישיון שפג – היא פשוט לא אהבה את התחושה של שליטה מאחורי ההגה. ברוב הזמן הסתמכה על מוניות, חברים או נהגים פרטיים, והמשיכה להסתובב בארץ ובעולם בקצב שלה, בלי להיגרר להסברים. בתקופה שבה נשיות חזקה הייתה מזוהה עם "עשייה של גברים" – רכב, שליטה, ניידות – בן עמי הראתה שאפשר להיות אישה מובילה גם בלי ללחוץ על דוושה. זה אולי נשמע שולי, אבל זו הייתה עוד דרך שבה היא ניהלה את החיים כמו על מסלול: בקצב שלה, בבחירה שלה, בלי לפחד לשבור תבניות.

5. תמי ואולסי – סיפור אהבה: הרומן שהסעיר את המדינה

בן עמי ניהלה במשך כשבע שנים מערכת יחסים עם אולסי פרי, כוכב מכבי תל אביב. הקשר ביניהם, שנולד בסוף שנות השבעים, נתפס אז כבלתי שגרתי כמעט מכל כיוון אפשרי: אישה מזרחית מרמלה ושחקן שחור שהגיע מארצות הברית – בזמן שישראל עוד לא ידעה איך לעכל זוגות מעורבים. התקשורת עקבה אחריהם באובססיביות, הציבור לעיתים התקשה להכיל, אבל בן עמי לא נבהלה. גם כשפרי הסתבך מאוחר יותר בפרשת סמים, היא נותרה נקייה מכל מעורבות – ואף הביעה בגלוי את עמדתה נגד השימוש בסמים.

6. מהמסלול אל עולם העסקים – הרבה לפני עידן הלייקים

בשנת 1992, כשמושגים כמו "מותג אישי" ו"אשת עסקים" כמעט לא נאמרו בנשימה אחת עם המילה "דוגמנית", בן עמי הקימה ליין קוסמטיקה ומותג בגדים שנשאו את שמה. לא רק כאקט שיווקי ועסקי, אלא כיוזמה אמיתית של אישה שביקשה לקחת שליטה על הנראות והקריירה שלה. זה קרה בעידן שבו פרזנטוריות היו רק פנים וגוף על שלטי חוצות, ולא שותפות לתוכן, לחזון או לבעלות. בן עמי הקדימה את זמנה, והצליחה לעשות את המעבר ממושא צילום לדמות יוזמת – בלי לייקים, בלי סטוריז ובלי מערך יחסי ציבור מתוחכם. רק עם שם, סגנון, כריזמה ונוכחות שאי אפשר לעמוד בפניה.

7. המאבק שמאחורי החיוך: המחלה שהסתירה מהציבור וגבתה את חייה

בסוף 1994 חלתה בן עמי בסרטן צוואר הרחם, מחלה אכזרית שקטעה את חייה כשהייתה רק בת 40. אבל גם ברגעים הקשים ביותר, היא לא נתנה למחלה להגדיר אותה. בן עמי שמרה בקנאות על פרטיותה, סירבה לרחמים פומביים, והמשיכה להופיע באירועים ולחייך מול המצלמות – כאילו דבר לא השתנה. העיתונות, באופן כמעט נדיר בנוף המקומי, בחרה לכבד את בקשתה ושמרה על שתיקה. לא פורסמו אייטמים בנושא, ולא נכתבו טורים רטובים מדמעות. רק אחרי מותה, בקיץ 1995, נחשף עומק ההתמודדות. ייתכן שזו לא הייתה רק בחירה לשמור סוד – אלא גם הדרך שלה להיאחז בכבוד, בעצמאות, ובחותם שהותירה בעולם: של אישה חזקה, שקטה אבל נוכחת, ובעיקר – בלתי נשכחת.