מיקה בשן: "אני לא כועסת על הבחירה של יגאל לסיים את חייו"

מיקה בשן (75), מעצבת אופנה המתמחה בבגדי עור ובעלת מותג אופנה הנושא את שמה כבר 35 שנה. הייתה נשואה במשך 47 שנה לזמר והיוצר האהוב יגאל בשן ז"ל, עד מותו הטראגי ב-2018. אם לשניים וסבתא לשניים, מתגוררת בתל אביב.

עוד סודות טיפוח ושיחות נפש עם מפורסמות:
>> דפנה ארמוני חוגגת 70: "מה שטוב לטוסיק של תינוק, טוב לעור שלי"
>> קרין גורן: "לא נלחמתי לעשות ילדים. בורכתי בדברים אחרים"
>> עיסוי פנים וקיווי לפני השינה: סודות הטיפוח של מיכאלה ברקו

שגרת טיפוח

"יש מוצר אחד שמלווה אותי כבר עשרות שנים – דרמפון, סבון ללא סבון. אני משתמשת בו במקלחת, לניקוי פנים וגם לחפיפה; אני עושה איתו הכול, וכשהיה לי כלב גם אותו רחצתי בדרמפון. אני לא אוהבת קרמים על הפנים או על הגוף בגלל תחושת השומניות על העור שלי, שנוטה לשמנוניות. הקרם היחיד שאני שמה הוא קרם עיניים. כבר שנים ארוכות אני משתמשת בקרם פרוגרס של לנקום, שלצערי כבר לא מייצרים, ועדיין לא מצאתי לו תחליף. לעיתים רחוקות אני שמה מסכה טבעית מבוץ ירוק של מותג צרפתי בשם LAINO – משאירה עשר דקות ושוטפת במים פושרים. אני לא שמה קרם הגנה כי אני לעולם לא נחשפת לשמש. כשהיינו נוסעים עם הילדים לחופשות באילת הייתי לובשת גלבייה שחורה, ויגאל היה צוחק שאני נראית כמו מי שנולדה בבני ברק".

קוסמטיקאית

"אני לא הולכת לקוסמטיקאית. אני לא אוהבת שמתעסקים עם העור שלי ולא נהנית מטיפולי פנים או גוף, כולל פילינגים ועיסויים. הבזבוזים שלי הם על דברים אחרים – למשל נעליים. יש לי גם פטיש למעילי פוך כבר הרבה שנים, הרבה לפני שיוניקלו התחילו".

אנטי אייג'ינג

"רופאת העור שלי היא ד"ר פנינה שמש, ואני מאוד אוהבת אותה ובוטחת בה, כי היא קשובה למה שמפריע לי ומשם אנחנו ממשיכות. אני מגיעה אליה אחת לשנה–שנה וחצי להזרקות של חומצה היאלורונית בפנים. אני לא נגד ניתוחים, אין לי משהו אנטי – ולצורך העניין מפריע לי שהצוואר שלי מעט רופס – אבל החיים לקחו אותי למקום אחר, אז זה לא מפריע לי ברמה של לפגוש את סכין הניתוחים".

איפור

"אני מתאפרת תמיד לבד – לצילומים, לראיונות, וכך היה גם בחתונת בתי אלינור. הרבה שנים אני משתמשת במייקאפ של אסתי לאודר, שנספג היטב ומחזיק שעות. אני משתמשת גם בשפתון שקוף לגמרי של לנקום, סומק ורדרד-מט של בובי בראון, מסקרה של דיור, וצלליות חומות לעיניים של איל מקיאג'".

בושם

"הריח הפרחוני יותר עובד עליי. בעבר התמסרתי לבושם קשמיר מיסט של דונה קארן, אבל הוא כבר לא מיוצר, אז בשנים האחרונות עברתי לנרסיסו רודריגז בבקבוק השחור".

שיער

"אני מסתפרת לבד כל חיי, אבל יש לי ספר מקסים, יורם רחמינוב, שעושה לי פסים בשיער כבר 15 שנים, והוא נמצא לידי בכיכר המדינה. אחת לשלושה חודשים אני נכנסת אליו כדי שיחדש לי את הגוונים, אני מאוד אוהבת אותם על הפוני וגם סמוך לפנים. היום אני משלבת את שיער השיבה עם הגוונים ועם הרקע הכהה שעוד נשאר. הוא מורח את השיער בנייר כסף, ואני הולכת ככה הביתה, שוטפת לבד ועושה לעצמי פן מהיר. השיער שלי גלי ודק מאוד, אין לי שום תוספות. אני חופפת אותו מדי בוקר עם דרמפון, שמה מרכך של ג'ון פרידה ומייבשת במשך ארבע עד חמש דקות מדוד – והשיער מרגיש אוורירי".

מני פדי

"אני עושה לעצמי מניקור ופדיקור ומשייפת את הציפורניים. יש לי מחזק שקוף של חברת תפוח, ומכיוון שאני עובדת עם הידיים אני אוהבת לשמור על מראה נקי וטבעי. אף פעם לא תראו אותי עם לק אדום או עם ציפורניים ארוכות".

גבות

"הגבות שלי לא עבות ולא דקות, ולא טיפלתי בהן מעולם. עם הגיל הן קצת פחות מלאות, ולכל היותר אני שומרת מסקרות שנגמרו ונשאר בהן מעט צבע, ועושה עם המברשת טאץ'־אפ לגבות".

כושר

"אני לא טובה בזה. אני מכריחה את עצמי ללכת ברגל, אבל יודעת שזה לא מספיק, והבת שלי כועסת עליי על כך. אני כן טובה בלעבוד כל היום – סוחבת את החבילות של העורות לעיצובים הבאים שלי, וזה גם סוג של כושר".

תזונה

"אני לא שותה קפה או תה – רק מים, ואם אני רוצה להתפנק אז מים עם לימון או ג'ינג'ר. אני לא אוכלת ארוחת בוקר, גם לא בבתי מלון; הארוחה הראשונה שלי היא בצהריים. כשהבן שלי אורי מגיע אני מבשלת, ולפעמים מתפנקת בסושי זריז, נקי ופשוט שאני מזמינה. אני מקפידה על תזונה ללא גלוטן – בעבר הייתה לי בעיה סביב אוכל, וברגע שהפסקתי לאכול גלוטן הכל הסתדר. מאז אני לא נוגעת בפסטות, עוגות או בצקים. אני כן אוהבת מתוק – גלידת שוקולד של לינדט או מגנום, למשל, שהטעם שלהם פשוט ממכר. בערב אני אוכלת צנימים עם גבינה וירקות. ביצים אני אוכלת לעיתים רחוקות, אבל אוהבת סלט ביצים עם בצל מטוגן. בין הארוחות ובערב אני אוכלת פירות כמו קלמנטינות, אפרסמונים ואוכמניות. בלילה, במיוחד בתקופת האזעקות, לא תמיד הצלחתי לחזור לישון, אז הייתי לוקחת חתיכת שוקולד, חטיפי אנרגיה ללא גלוטן או פריכיות מצופות שוקולד. יש לי ארונות מלאים בהם, זה מרגיע אותי".

טיפים לחיים

"למדתי מהחיים שצריך לספור עד עשר לפני שמגיבים, שצריך להקשיב, לאהוב ולסלוח. הבחירה שלי אחרי מותו של יגאל היא להיות לבד – אבל לא בודדה. אני אמנם לא בזוגיות, אבל אני מוקפת בחברות ומשפחה וחיה חיים כמעט מלאים. אני לא בעונש כי התאלמנתי – אני יוצאת, צורכת תרבות ונהנית. מאז שיגאל נפטר אני ישנה עם טלוויזיה פתוחה בסאונד נמוך; אני צריכה שמשהו ירצד מול העיניים, וככה אני מרגישה שאני לא לבד. אני מתרפקת על הזיכרונות, ואם לרגע אני מרגישה בודדה, אני פותחת את האינטרנט ורואה את יגאל מתראיין במקומות שונים – וזה מחייה אותי.

"יגאל כנראה לא היה אוהב שאני מדברת עליו – הוא היה הורג אותי – כי הוא היה אדם כל כך פרטי וצנוע ולא אהב חשיפה. אבל מאז שהוא נפטר אני רוצה שימשיכו לאהוב אותו, אז אני מדברת על כל מה שקשור אליו, וזה מחמם לי את הלב. בשנתיים האחרונות רציתי לעשות מופעים בהיכל התרבות עם השירים שלו, אבל אז באה המלחמה והכול בוטל. הוצאתי אלבום ויניל כפול לזכרו עם NMC; אני חיה את היצירה שלו ומרגישה שליחות לדאוג שהיא תישמר לתמיד. קם דור חדש, ותפקידי להזכיר שהיה אדם כזה, וששיריו ינוגנו כל הזמן. אני לא כועסת על הבחירה שלו לסיים את חייו, כי אני יודעת מאיזו מצוקה זה הגיע.

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה בי משיכה לאמנות – צילום, מוזיקה. שרתי בלהקת פיקוד מרכז ויגאל שירת בלהקת פיקוד צפון. בהמשך הרגשתי צורך להגשים את עצמי בדרך אחרת, ועשיתי את זה דרך האהבה שלי לאופנה. נמשכתי לעור והבאתי לתחום משהו אחר, שזוכה עד היום להערכה בארץ ובחו"ל. הקפדתי להישאר קטנה כדי להיות זמינה למשפחה שלי. יגאל לא הבין אותי בהתחלה – הוא חשב שאני צריכה להסכים להצעות בניו יורק ובלונדון – אבל גם ממרחק הזמן אני שלמה עם הקריירה שלי ומרגישה מבורכת. אין לי שום תוכניות פרישה; אני מאחלת לעצמי להמשיך ליצור, שתהיה לי שגרת יום עסוקה – ויחד איתה להמשיך להתרפק על 47 שנים של אהבה, שבהן בורכתי עם האיש שהשאיר לי, ולרבים מאוד, ציפור קטנה בלב".