גל גברעם חושפת: "אני לא עושה ספורט – וגם לא סקס"

גל גברעם (23), שחקנית, מנחת טלוויזיה, בוגרת "האח הגדול" ואושיית רשת עם חצי מיליון עוקבים. בעלת מותג הטיפוח "נורית" ומובילה בימים אלה שני קמפיינים של מותג השיער הבינלאומי WELLA – אחד במסגרת שבוע הנערה הישראלית, והשני לרגל חודש האישה הבינלאומי, יחד עם אמה, תחת הסלוגן "השיער שלך – הכתר שלך". רווקה, מתגוררת בנתניה.

>> ספיר אביסרור חושפת הרגלי טיפוח מפתיעים – תוחם שפתיים ב-8 שקלים

שגרת טיפוח

"העור שלי רגיל ודק ואני שומרת עליו רצח כדי שיהיה מושלם. אני באה ממשפחה אשכנזית עם עור לבנבן, אז קרם הגנה של ד"ר פישר הוא חלק קבוע בשגרת הטיפוח שלי. מוצר נוסף שאני לא מוותרת עליו הוא קרם גוף – וזה גם היה הבסיס להקמת 'נורית', המותג שלי על שם דודתי ז"ל, בתקופה שבה לא עבדתי במשך שנתיים. בליין שלי יש שלושה מוצרים: מי גוף, סבון יבש וקרם גוף. בבוקר אני שוטפת פנים עם סבון של 'פרומיס', שמה רטיות מתחת לעיניים של SO.KO, ואז סרום מנגו. אני לא מייבשת את הפנים לגמרי לפני קרם הלחות – לרוב אני מחליפה בין קליניק, קרן ברטוב או מותגים אחרים, כי אני מאמינה שכדאי לגוון. קרם העיניים שלי גם הוא של קליניק. את קרם הגוף של 'נורית' אני מורחת אחרי המקלחת על עור לח, וכשהוא נספג אני מוסיפה שכבה נוספת – זה משאיר את העור זוהר ומלא חיים. מסכות פנים אני קונה חד-פעמיות בסופר-פארם".

קוסמטיקאית

"הייתי אצל קוסמטיקאית רק פעם אחת בחיים. אני לא עושה טיפולים – זה מרגיש לי יותר מדי 'של בנות'".

איפור

"המוצר האהוב עליי הוא הקונסילר של בר זומר, שבצידו השני יש סטיק להצללות – אפשר לבנות את הכיסוי בהדרגה. מייקאפ אני לא שמה תמיד, אבל כשכן, זה יהיה של לנקום או נארס, בעיקר בצילומים. הסומק שלי הוא הסומק הכתום של MAC. אני מתנזרת ממסקרה, והשפתון הקבוע שלי הוא לובלו בגוון דובדבן. אני אוהבת את איך שאני נראית ומכבדת את מה שיש. עין חתולית? זה לא יקרה אצלי".

בושם

"למי הגוף שלי יש ריח טלקי ונקי, ואני לא שמה שום דבר אחר על הגוף".

שיער

"השיער שלי ארוך, חלק, דק ובצבע הטבעי שלו – חום. בעבר צבעתי, אבל היום כבר לא, כי זה לא בריא. אין לי מעצב שיער קבוע – לפעמים אחותי מיישרת לי את הקצוות, ולפעמים זה קורה במהלך צילומים. אני חופפת כל יומיים עם שמפו 'פינוק', ואז שמה מסכת קנביס של המותג 'וולנס', שמרככת את השיער. את העיצוב אני עושה בעצמי, בעזרת הספריי הנהדר של 'וולה' (WELLAFLEX), שגיליתי לאחרונה – הוא מעצב יפה אבל עדיין משאיר את השיער טבעי".

מני פדי

"אם יש משהו שאני באמת משקיעה בו בטיפוח – זה הציפורניים שלי. יש לי כף יד ענקית, וכל גבר שהכרתי – היד שלי הייתה גדולה משלו. לפעמים אני מטפחת אותן לבד, ולפעמים הולכת לשלי מרדכי בנתניה. אני אוהבת דברים משוגעים – היו לי ציפורניים במראה של תותים ועוד כל מיני עיצובים מטורפים בשלל צבעים. אם אני לא מטפחת אותן, אני נראית כמו פועל בניין או ספיידרמן".

גבות

"מעולם לא סידרתי גבות. הן דקות, ויש לי אפילו חור באחת מהן, אז אני משתמשת בספריי גבות. פעם הייתי עושה פס צבע בגבה, היום אני רק מנקה קצת בין הגבות".

כושר

"בעבר הייתי ספורטאית – מגיל 9 עד 14 התאמנתי בהתעמלות קרקע ומכשירים במכון וינגייט, ואז עברתי לאקרובטיקה אווירית. המשכתי תקופה עם אימוני כושר שונים, ואפילו אהבתי ללכת לים בשקיעה – אבל זה כבר לא. הפסקתי הכול. היום אני לא עושה שום ספורט, וגם לא סקס".

תזונה

"רזיתי לא בדרך הכי בריאה – ירדתי 20 ק"ג, ועדיין לא החזרתי הכול, אבל לאחרונה אני מצליחה לשמור על המשקל. עם גובה של 1.73 מטר, אני עומדת על 50 ק"ג. בתקופת הירידה ניסיתי לאכול כמה שיותר שומן – אפילו טוסט עם חמאה ושוקולד. בבוקר אני שותה קפה עם עוגיות. אני אוכלת רק שתי ארוחות ביום – במשך היום כמעט לא אוכלת, וזה מספיק לי. אני מאוד אוהבת לאכול במסעדה של איתי קושמרו – פסטות, סלטים, הכי טעים שיש. בשר אני אוכלת פחות, כי לא כיף לי לאכול בעלי חיים – אני מעדיפה גבינות וירקות, ובעיקר עגבניות. אבל מדי פעם אני כן אוכלת המבורגר. הפטיש שלי הוא לקרפים – יש מקום בנתניה שפתוח עד שלוש בלילה, אז אני קופצת לשם לפעמים. ובסך הכול אני אשת חיל – אופה עוגיות, וגם יודעת להכין קוסקוס, פסטה ומוקפצים".

טיפ לחיים

"הטיפ הכי גדול שלי? לא לקחת טיפים מאחרים. תחוו, תטעו, תתקנו, ותגלו לבד מה מתאים לכן. אני לא סומכת על אף אחד, ולפעמים אפילו לא על עצמי. יצאתי מהבית בגיל 19 – וחזרתי. היום אני גרה אצל אימא שלי, ואני לא זזה מפה. מה יש לי לחפש בחוץ? לשלם שכירות ולחיות עם גבר עלוב? אין לי גבר בחיים וזה לא חסר לי. יצאתי עם כל הספקטרום – גבר בן 40 שיכול היה להיות אבא שלי, בחור בן 20 שרק השתחרר מהצבא, ושני טמטומים ב-ט' וב-ת'. היום? כשאני רואה בחור יפה תואר, אני פשוט ממשיכה ללכת. אם יום אחד יגיע מישהו שיסחוף אותי – זה יקרה בזמנו.

"התחלתי לעבוד בגיל 12, עשיתי בייביסיטר, חסכתי כסף ושמתי בבנק. מאז, ההתנהלות שלי היא תמיד באותו קו – להתנהל נכון ולחסוך ליום שחור. יש לי חרדה כלכלית קשה, אני חייבת לדעת שיש לי כסף משלי, שאני לא תלויה באף אחד. אם אין לי – אני פשוט לא קונה.

"כשאני מסתכלת אחורה, אני מבינה שחוויתי יותר ממה שאנשים חווים בחמישים שנה – ולמדתי מכל חוויה. אני לא לוחצת על עצמי, אבל אני גם לא חזקה כמו פעם. לפני שנתיים, אחרי תקופה של הנחיות, קמפיינים ועשייה בלתי פוסקת – נעלמתי. זה קרה אחרי פרשת שי אביטל, כשהלכתי למשטרה, ומאז חיי השתנו. התרחקתי מהתקשורת והקמתי עסק משלי. ואז הגיעה המלחמה של השבעה באוקטובר, והכול נראה לי כל כך הזוי. מצאתי את עצמי מחוברת לווריד לחדשות, לא מפספסת מהדורה. עכשיו אני שוב כאן – אבל עדיין לא כמו פעם. אני לא בטוחה לאן אני הולכת, שוקלת את צעדיי. מצד אחד, אני מתגעגעת לרוטינה של עשייה, לזה שדבר מוביל לדבר. מצד שני, חשוב לי לעשות הכול לאט ונכון. אז כששואלים אותי 'לאן אני ממשיכה מכאן?' אני עונה בכנות – אני עדיין מחפשת. ותזכרו – מותר לנו לשאול שאלות, להתלבט ולהתחבט עם עצמנו".