אף אחד לא לימד אותנו איך להיות אימהות בתקופה המשוגעת הזאת

כיוצרת מחול, הגוף והתנועה הם לב העשייה שלי. הגוף יודע לדבר, לבטא התנהגויות, מצבי חיים ופרדיגמות. התהליך היצירתי מאפשר להקשיב לו, לחשוף את מה שהוא נושא ולעבד אותו דרך תנועה. כל שאלה יכולה להפוך לנקודת מוצא ליצירה, וכל חומר שאני פוגשת בו בחיים, יכול להפוך מקור לעבודת מחול.

>> הסודות של שושנה דמארי נחשפים: "גילינו שתי מזוודות עמוסות"

ביצירה "מלאכת האמהות" רציתי לתעד ולהביא אל הבמה את עבודת הטיפול והחינוך בילדים – את מה שנעשה מדי יום ונחשב לעיתים קרובות למובן מאליו בתפקיד ההורי. עניין אותי לשים עליו זרקור. ביצירה משתתפות איתי האמהות והיוצרות איה שטייגמן ורעות גז ואנג. יחד יצרנו שבט קטן, או אולי קבוצת תמיכה אמנותית – מקום שחוקר, שואל ולומד מתוך החוויה המשותפת שלנו.

מהרגע שנכנסנו לסטודיו והתחלנו לעבוד על היצירה, ההתמודדות עם המצב בארץ כאמהות לילדים צעירים הייתה נוכחת בכל חזרה, בכל שיחה. אי אפשר להפריד בין האמהות הפרטית של כל אחת מאיתנו לבין התחושה של אמהות קולקטיבית, ישראלית. הסדק ביכולת להרגיש שאנחנו מגנות על ילדינו – קיים, מוחשי, יומיומי. והשאלות רק הולכות ומתרבות.

כשהחירום הופך לשגרה

עבודת האמהות היא מלאכת חיים. היא לא משהו שמלמדים אותנו בצורה מסודרת או באופן מודע, זה משהו שאנחנו רוכשות, מהתבוננות, מחיקוי של האמהות והסבתות שלנו ומנסיון החיים עצמם. המחשבה ביצירה היא לחשוף את אותן מלאכות ולתת להן מקום בקדמת הבמה מתוך הבנה שגידול ילדים, הטיפול בהם וחינוכם הם אחד הדברים המשמעותיים ביותר שמעצבים חברה ואנחנו ההורים חלק בלתי נפרד מהם. בתהליך אספנו פעולות, כמו הרדמה, הנקה, רחצה, החלפת בגדים, גערה, חיבוק, ניגוב דמעה שהם פעולות שבשגרה, ולצד אלו אספנו פעולות חירום או הגנה כמו ריצה לממ"ד, הצלה מגובה, סגירת שער מהירה. אלו חומרי היומיום של האמהות בתוך ההתמודדות עם המצב הנוכחי בארץ. המושגים "שגרה" ו"חירום" מתערבבים ומשפיעים על התפקוד. ישנה תחושה שהחירום הפך לשגרה שלנו.

אמהות היא תהליך שאינו נגמר של למידה ושל התמודדות עם מצבים מאתגרים. בגידול ילדים יש כל כך הרבה קסם, יופי ושמחה, לצד קונפליקטים, קושי, כאב, אשמה וחרדה. המצבים שאנחנו עוברות דרכם כל כך מרובדים ובלתי ניתנים לשליטה, וזו ממש מלאכת חיפוש, לכן אמהות מנקודת מבטי היא תרגול בהכלת מורכבות.

ביצירה שזורים מונולוגים מוקלטים שבהם אנחנו מספרות על שיחות עם הילדים, הרהורים והתלבטויות, שאלות ומחשבות. כל מונולוג חושף נקודת מבט על התמודדות של אם המגדלת את ילדיה במציאות העכשווית הישראלית. באחד המונולוגים אני מספרת על טיול משפחתי שיצאנו אליו, באחת הנקודות בהן עצרנו הייתה אנדרטה והיה שם טנק, הבן שלי נדלק על הטנק הזה וביקש שאצלם אותו. באותו רגע, הדבר היחיד שראיתי לנגד עיני זה אותו חייל בן 18. הוא היה מאושר על הטנק, ולי הלב התכווץ ואני כל הזמן שואלת את עצמי, מה אני עושה? איך אני מגינה עליו? איך אני שומרת עליו?

"כאמא לשני ילדים צעירים אני עסוקה בשאלות: האם נכון להישאר ולגדל פה את ילדיי? האם אני יכולה למנוע מהם טראומה? איך אמהות יכולה לייצר מרחב מוגן?"

 

אנחנו נמצאות ונמצאים בתקופה קשה ומורכבת מאוד, זהו אירוע מתמשך המשפיע עלינו במובן המקומי כישראלים ובמובן הבינלאומי כחלק מהקהילה היהודית הגלובלית. את השנה הראשונה של המלחמה חווינו כמשפחה מחוץ לגבולות הארץ. חיינו שנה בהונג קונג בעקבות עבודה שלי באקדמיה לאמנויות הבמה שם. שבנו ארצה לפני כשנה, המעבר וההתאקלמות חזרה בארץ מורכבים. מצד אחד תחושת בית ושייכות, ומצד שני הרבה שאלות ודאגה לעתיד ילדינו כאן. כאמא לשני ילדים צעירים (8 ו-4) אני עסוקה בשאלות: האם נכון להישאר ולגדל פה את ילדיי? האם אני יכולה למנוע מהם טראומה? איך אמהות יכולה לייצר מרחב מוגן, שהוא מעטפת רציפה ובטוחה? ואיך אמהות היא כח נשי שיכול לחבר ולייצר תמיכה בין אמהות העולם?

עבורי לחזור לבמה לאחר תקופה ארוכה בה לא הופעתי ולחלוק אותה עם אמהות רקדניות נוספות זה ארוע מיוחד, כזה שמחזק ומזכיר שלהיות יחד בעת הזו – זה אחד הדברים שמאפשרים להמשיך לצעוד. ושהחיים הם חזקים, ושהם חייבים לחזור ושהמלחמה צריכה להסתיים. אינני יודעת כיצד תתעצב נפשי ונפשות ילדיי כתוצאה מהתקופה הנוכחית, אנחנו בתוך האירוע הזה ואת התשובה אולי הילדים שלי ידעו כשיגדלו. בכוחי לפגוש את המצב הנוכחי ולתעד את ההתמודדות איתו כאם וכאישה ולחלוק אותו יחד עם הקהל דרך הכלי של התנועה, היצירה והגוף.

"מלאכת האמהות" מאת שרון וזנה – היצירה תעלה במסגרת פרויקט "הרמת מסך" בניהולן של מאיה ברינר וענת כ"ץ. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים: שרון וזנה – הרמת מסך