כוכב "חתונמי" מפתיע: "כתבתי סדרה על החיים שלי"

שקד ביטון (32), דובר פוליטי, מוביל את קולקציית קיץ 2025 של המעצב דורון אשכנזי ויוצא "חתונה ממבט ראשון". רווק, מתגורר בקיבוץ פלמחים

>> אוראל צברי משתף: "הייתי רוצה להיות בריא יותר"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עליך?
"לפני שנים, כשעוד עבדתי כברמן, התבקשתי באחת המשמרות להכין לימונענע גרוס. כשבאתי להכין את המשקה, התחשמלתי והייתי מחוסר הכרה. פינו אותי לבית החולים ומשם התחיל שיקום ארוך שלא הרבה יודעים עליו".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"ביום שבו ציינו 600 ימים לשבי, הרגשתי שפשוט נמאס. די. תפסיקו למרוח אותנו. שמישהו כבר יתן תשובות. נמאס להיות תלויים בטראמפ, נמאס מהדלפות מעורפלות מעבר לים, נמאס לא לדעת. נמאס לחיות באי שקט תמידי. המדינה הזאת זקוקה לריפוי, וזה לא עניין פוליטי, לא ימין ולא שמאל. אלה האחים והאחיות של כולנו, והם חייבים לחזור הביתה. רק אז, אולי, תתחיל לחזור לפה השפיות".

מה הקללה האהובה עליך?
"קללת 'כסעמק' קלאסית. היא מתאימה לכל סיטואציה מחורבנת, אני משתמש בה בכל פעם שאני מגיע לכביש 1 בדרך לירושלים, ואני מבין שאפילו לווייז אין מושג מתי הפקק הזה יגמר".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"כשיעל שלביה ועומר אדם נפרדו".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"לאבד אמון. באנשים, במערכת, בעצמי. יש משהו הרבה יותר מפחיד מהתפרקות – וזה הרגע שאתה קולט שאתה ממשיך לתפקד, לנהל שגרה, לדבר, לחייך… אבל מבפנים אתה כבר לא מאמין לכלום. הפחד האמיתי שלי הוא להגיע לשם".

מהי המנטרה שאתה אומר לעצמך כשאתה מרגיש שאתה עומד להתפרק?
"אתה שקד ביטון, הבן של יהודית וז'יז'ו ביטון, וזה מספיק בשביל לנצח את החיים האלו".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי היה מגלם אותך?
"האמת שיש לי תשובה מדויקת, כתבתי סדרה על החיים שלי עוד ב-2018. היא ישבה במגירה שנים, אולי כי חשבתי שזה חלום גדול מדי, ואולי כי לא האמנתי מספיק בעצמי אז. רק עכשיו חזרתי אליה, עם יותר אומץ, מנסה לקדם אותה באמת. ומי יגלם אותי? חד משמעית – בן סולטן".

מי בעיניך האישה הכי לוהטת על הפלנטה?
"ביונסה. יש בה שקט של מישהי שיודעת בדיוק מי היא, מה היא שווה, ומה היא באה לעשות פה. היא השיגה את התארים הכי נחשקים בתחומה, ועדיין כל פעם שהיא מופיעה היא באה על 1000. היא לא מנסה לרצות אף אחד, לא מתנצלת על העוצמה שלה, ולא מפחדת לתפוס מקום".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את הנטייה לחשוב יותר מדי. לנתח כל דבר, כל מבט, כל מילה שנאמרה או שלא נאמרה. לפעמים אני מרגיש שאני חי יותר בראש מאשר במציאות, וזה מעייף. הייתי רוצה לדעת לשחרר. פשוט להיות. בלי התרגום, בלי הסאבטקסט, בלי הפחד שפספסתי משהו".

מה חסר לך בחיים?
"זמן".

על איזה רגע בקריירה שלך אתה הכי גאה?
"אירוע גזירת הסרט של 'מרכז החוסן' בדרך הים – מרכז שזכיתי להקים יחד עם שותפים מדהימים. הוא נולד מתוך כאב, עבור נפגעי שבעה באוקטובר, אבל הפך למקום שמייצר תקווה. מאז פתיחתו הוא קלט כבר יותר מ-1,000 אנשים. ברגע שגזרנו את הסרט, הבנתי – זה לא עוד טקס. זה מקום שמייצר התחלה חדשה למי שכמעט איבדו הכל".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לאימא שלי, יהודית. היא האדם הכי טוב, הכי חזק והכי ערכי שאני מכיר. היא הייתה שם בכל צומת, בכל נפילה, בכל התחלה מחדש. גם כשהחיים נתנו כאפות, היא זו שהרימה אותי, נשארה לצידי ונלחמה בשבילי – גם כשאני בעצמי כבר לא ידעתי איך. בזכותה, אני מי שאני היום".