שקדים מוגדלים וילדה שלא מחבקת

אתם שואלים והמומחים משיבים

24 באוגוסט 2006

88 שיתופים | 132 צפיות

אף-אוזן-גרון
בני (בן 6) אובחן כבעל שקדים מוגדלים מאוד על פי התסמינים (הפסקות נשימה במהלך שניות אחדות, שינה לא איכותית וכדומה) ועל פי צילום רנטגן. שמעתי שיש כמה שיטות להסרת שקדים. מה ההבדל ביניהן ואיזו מהן עדיפה?
שרה מאשקלון

מלבד הטכניקה הקלאסית הנעזרת במכשיר חד (סכין ניתוח), קיימות טכניקות המבוססות על מקורות אנרגיה מגוונים, כמו אנרגיית קרן "לייזר" וגלים בתדר גבוה (אולטרה-סוני). שיטות אלה מנסות להקטין את הנזק שנגרם לרקמה שמסביב לשקד ולהפחית את הכאב שמרגישים לאחר ההליך הרפואי, כמו גם את שיעור הדימום במהלך הניתוח ולאחריו.

המידע המפורט באתרים הרפואיים והעממיים בתחום זה רב מאוד, ואת יכולה לעיין בו. ראוי לציין כי דווקא באחת העבודות רחבות ההיקף שבחנו נושא זה, נמצא יתרון לטכניקה הקלאסית או לפחות לא נמצא יתרון לשיטות האחרות על פניה.
ד"ר מיכאל וולף, סגן מנהל המחלקה לאף-אוזן-גרון במרכז הרפואי שיבא, תל השומר

פסיכולוגיה
בתי (בת 3) היא ילדה סגורה מאוד. היא לא מוכנה ללכת לאף אחד מבני המשפחה, למרות שהיא רואה אותם שלוש-ארבע פעמים בשבוע, לא מחבקת, לא מנשקת, לא מדברת ואפילו לא מתייחסת. כשבעלי ואני מגיעים איתה למקום מסוים, היא נפתחת רק לאחר שעתיים, אבל אז אנחנו כבר צריכים ללכת. לכל מקום היא רוצה ללכת "ביחד" והיא משחקת עם ילדים רק אם בעלי ואני נמצאים לידה. מה ניתן לעשות?
דנה מרחובות

ממכתבך משתמע שבתך אינה מרגישה בטוחה מספיק ללא נוכחותך או נוכחות בעלך. עם זאת, היא כן מעוניינת בחברת אנשים ומסוגלת לתקשר עם ילדים, אולם לוקח לה זמן "להתחמם" והיא צריכה להרגיש בטוחה מספיק. ניתן לשער שבתכם נולדה עם טמפרמנט עדין וביישני, ואילו אתם הגבתם לכך בעמדה הורית מגוננת. למרות שעמדה זו מובנת מאוד, כדאי לשלב בה דחיפה עדינה והדרגתית לעבר התמודדות עם מצבים חברתיים, תוך כדי הקניית ביטחון.

בשלב ראשון, הייתי ממליצה לכם לבחור סיטואציות מאיימות פחות, כמו מפגש עם קרובי משפחה מוכרים. אפשר לנסות לגשת איתה לקרוב מסוים, זה ש"הכי פחות מאיים באישיותו", ולבקש ממנו מראש להיות עדין איתה. עצם ההתקרבות אליו, גם אם היא נעשית יחד איתכם וגם אם בתכם אינה מדברת – היא הישג. לאט לאט בקשו מהקרוב להתקרב עוד קצת (או פיזית או להגיד לילדה משהו או לשאול שאלה פשוטה שעליה אתם יכולים לענות במקומה). ודאו שיש קשר עין ביניהם, תמכו בה על ידי החזקת יד או ליטוף ושבחו אותה על תעוזתה.
בשלב מסוים רצוי שתיזמו מפגשים עם האחיינים ותאפשרו לה לשחק איתם בנוכחותכם. זה הזמן לבדוק מהי הסיבה שבגללה היא זקוקה לנוכחותכם: להרגשת ביטחון כללית או שמא היא זקוקה לעזרה ספציפית, למשל במצבי קונפליקט? שימו לב אם היא מתקרבת לאחיינים ויוצרת איתם קשר. אם לא – עזרו לה. אם היא מסתדרת יפה – התרחקו מהמקום בהדרגתיות, אבל רק אם היא מרגישה שזה מתאים לה. ייתכן שניסיונות עזרה אלה לא יספיקו. במקרה כזה מומלץ לפנות לפסיכולוג המתמחה בילדים.
דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית מומחית

כדאי לשלב דחיפה עדינה והדרגתית לעבר התמודדות עם מצבים חברתיים, תוך כדי הקניית ביטחון <br /> אילוסטרציה stock.xchnge" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/12/2012/380×225.gif?1156426832" /> </p>
<div>כדאי לשלב דחיפה עדינה והדרגתית לעבר התמודדות עם מצבים חברתיים, תוך כדי הקניית ביטחון <br /> אילוסטרציה stock.xchnge</div>
</p></div>
<p> </p>
<h2>תזונת תינוקות<strong><br /><em>בני (בן 3 חודשים וחצי) ניזון אך ורק מסימילאק ואני מודאגת מהעלייה החדה שלו במשקל. הוא נולד 3.5 ק"ג אך כיום הוא שוקל יותר מ-8 ק"ג (אורכו 64 ס"מ). הוא אוכל בממוצע כל 3.5 שעות כ-180 סמ"ק. חשוב לי לציין שגם אני וגם בעלי לא סובלים מהשמנה.<br />דפנה מירושלים</em></strong></h2>
<p>על פי הנתונים שציינת, נראה שכמויות המזון שבנך צורך מתאימות בדיוק לגיל 3 חודשים – כ-150 מ"ל לכל ק"ג וכ-100 קק"ל לכל ק"ג. אם את ובעלך מכינים את המזון על פי הוראות היצרן, אין כל סיבה לשנות כרגע את התזונה שלו. לגבי המשקל והגובה: בנך נמצא לפי עקומת הגדילה באחוזון ה-90 בגובה ומעל אחוזון ה-97 במשקל. הייתי ממליצה לך לגשת שוב לטיפת חלב ולחזור על מדידת הגובה והמשקל. אם יתברר כי זהו אכן המשקל של ילדך, עלייך לגשת איתו לרופא אנדוקרינולוג לצורך בדיקה. אם זו תצא תקינה, היוועצי ברופא אם כדאי להפחית בכמות המזון שבנך אוכל או לשנות את הרכבו, לאור העובדה שהוא אוכל על פי ההמלצות ובכל זאת מעלה במשקל יותר מהמצופה.<em><br /><strong>מיכל קאירי, סגנית מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בבית החולים שניידר מקבוצת שירותי בריאות כללית</strong></em></p>
<p> </p>
<h2>בריאות האישה<em><br /><strong>ילדתי לפני חמש שנים בלידת ואקום, ומייד לאחר מכן התחלתי לסבול מדליפת שתן בעת מאמץ. טופלתי כמה פעמים בשיטת פאולה, ולמרות שניכר שיפור כללי, כאשר התעטשתי או השתעלתי עדיין הייתה דליפה. כרגע אני בשבוע ה-31 להריוני והמצב חמור יותר (אני נאלצת לא פעם להחליף בגדים). האם אפשר לעשות משהו בנידון כבר עכשיו? האם כדאי לי ללדת בניתוח קיסרי בעקבות ההחמרה?<br />צופית מקריית חיים</strong></em></h2>
<p>אישה שסבלה מדליפת שתן בעת מאמץ אחרי הלידה נמצאת בקבוצת סיכון לפתח דליפת שתן גם בעקבות ההריונות הבאים. לדעתי, כדאי לך להמתין עד הלידה ורק אז לפנות לקבלת טיפול. חשוב לזכור ששיטת "פאולה" היא שיטה אחת מיני רבות ובהחלט אפשר לשקול טיפולים נוספים: פיזיותרפיה, ביו-פידבק ואפילו פתרון כירורגי. לגבי הלידה: היות וכבר נגרם נזק לרצפת האגן, אין משמעות לאופן הלידה.<strong><br /><em>ד"ר רונן גולד, גינקולוג בכיר בבית החולים ליס ליולדות</em></strong></p>
<p> </p>
<h2>התפתחות הילד<em><br /><strong>שמתי לב שהראש של בתי (בת חודש) נוטה שמאלה וגם נדמה לי שהיא פוזלת מעט. במה בדיוק מדובר? האם עליי לפנות לרופא כבר עכשיו או להמתין?<br />ליאת מאשדוד</strong></em></h2>
<p>בגיל חודש ימים קשה לקבוע אם ישנה הטיית ראש כלשהי, במיוחד כי היילוד אינו מסוגל להחזיק את ראשו באופן חופשי. כמו כן, בגיל זה שכיחה תופעה של "דמוי פזילה פנימה" כיוון שהיילודים אינם מסוגלים בשלב זה לעקוב בעיניהם באופן רציף וקבוע. איני מוצא מקום לדאגה, אך אם את בכל זאת מוטרדת, תוכלי להתייעץ עם רופא ילדים. במידת הצורך, תוכלי לקבל הערכה והדרכה בנושא אצל פיזיותרפיסטית התפתחותית.<em><br /><strong>ד"ר משה שניר, מנהל יחידת עיניים במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת שירותי בריאות כללית</strong></em></p>
<p> </p>
<h2>הריון ולידה<em><br /><strong>אני אמא לשני ילדים. למרות שלא היה לי שום קושי להיכנס להריון בפעמיים הראשונות, לפני חצי שנה עברתי הפלה ספונטנית בשליש הראשון ומאז אני לא מצליחה להרות. לאחר ההפלה ביקרתי אצל רופא נשים (הבדיקה כללה אולטרה-סאונד) והוא אמר לי שהכול תקין. אני בת 36 ומאוד רוצה ילד נוסף, האם להמשיך לחכות? <br />שלומית מחיפה</strong></em></h2>
<p>במרוצת השנים עלולות להתפתח בעיות במכניזם של גוף האישה בלי קשר להריונות קודמים. במקרה שלך, בהתחשב בגילך, לא הייתי ממליץ לך להמתין. אם במהלך ששת החודשים האחרונים את ובעלך ניסיתם להיכנס להריון ולא הצלחתם, הייתי פונה לרופא נשים לעריכת מספר בדיקות, כגון ביוץ ובדיקת זרע. ההפלה שעברת אינה קשורה בהכרח לקושי הנוכחי שלך להרות. בהחלט ייתכן שחלו שינויים שלאו דווקא מתגלים בבדיקת אולטרה-סאונד. אמנם בגילאים צעירים יותר ההמלצה היא לנסות במשך שנה לפני שפונים לטיפול, אך בגיל 36, כאמור, אני לא ממליץ להמתין. <strong><br /><em>ד"ר עופר פיינרו, גינקולוג בכיר בבית החולים ליס ליולדות</em></strong></p>
<p> </p>
<h2>אורתופדיה<em><br /><strong>האם עדיף לתת לתינוקות, שרק עושים את צעדיהם הראשונים, ללכת יחפים? אם כן, מדוע?<br />ליהי מתל אביב</strong></em></h2>
<p>כמו בכל שאלה, גם כאן אין תשובה אחת ברורה. ישנה גישה הטוענת שאם אין הכרח (חורף, גשם, קור), עדיף לתת לילד ללכת יחף בתחילת ההליכה, וזאת כדי לשפר את מנגנוני היציבה והתחושה שלו. תורן של הנעליים יגיע לאחר כמה חודשי הליכה, כאשר הילד לומד ללכת מהר יותר, ואז תפקידן למנוע חבלות של הקרסול. גישה אחרת גורסת כי יש לנעול לילד נעליים עם תחילת ההליכה, וזאת כדי להגן על הקרסול כבר מהצעד הראשון, "לעזור" לילד ללמוד לדרוך נכון ולמנוע החלקה כתוצאה מהזעה בכפות הרגליים. בשתי הגישות מקובל לתמוך בנעל ראשונה קשיחה ולא בנעל רכה או גרב (אין הבדל מהותי ביניהן).</p>
<p>הגישה שנראית לי נכונה היא לתת לילד לפסוע בתחילה יחף (בחורף בגרביים שבתחתיתם חספוס המונע החלקה). ברגע שההליכה יציבה ומתחילה "ריצה", מומלץ לנעול נעל קשיחה המגנה על הקרסול מפני חבלות. אין בעיה לתת לילד ללכת יחף ככל העולה על רוחו אם אין חשש לחבלה לקרסול או לכף הרגל.<em><br /><strong>ד"ר צור שמואל, רופא בכיר המחלקה לרפואה דחופה בילדים בבית החולים לילדים ספרא, תל השומר</strong></em></p>
<p></p>
<div class=

אילוסטרציה stock.xchnge" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/13/2013/380×225.gif?1156427166" />

ברגע שההליכה יציבה ומתחילה "ריצה", מומלץ לנעול נעל קשיחה המגנה על הקרסול מפני חבלות
אילוסטרציה stock.xchnge

רפואה משלימה
לפני שלוש שנים, בגיל 35, הופיעה בלחיי אדמומיות והיא מלווה אותי עד היום. לאחרונה פניתי לרופא והוא המליץ לי על טיפול בלייזר. האם יש דרך חלופית להעלים את האדמומיות?
דינה מכרמיאל

התופעה שעליה את מדברת מוכרת ונקראת "קופרוז" – מצב שבו הגוף מדגיש את כלי הדם הנימיים בפנים ובכך גורם לאודם מקומי. הטיפול הכירורגי-פלסטי בתופעה הוא אכן לייזר. הלייזר שורף את כלי הדם ובכך פותר את הבעיה רק בהיבט הקוסמטי. לפי הרפואה הסינית, ההדגשה המוגברת של כלי הדם בלחיים מרמזת על בעיה לבבית, וכיוון שהלב בגישה הסינית אחראי לכלי הדם, הנוכחות של הקופרוז מצביעה על בעיה כלשהי בכלי הדם או בלב עצמו. בטיפול סיני מלא יהיה צורך לבדוק איך התופעה החלה, כשאת האבחנה מבצעים בעזרת בדיקת הדופק ומראה הלשון. חשוב לציין כי לפי הרפואה הסינית האדמומיות בפנים יכולה להקדים בשנים את הפגיעה הממשית באיבר הגורם לתופעה.

מאחר שנשים רבות אינן מוכנות להשאיר את הקופרוז, ניתן לטפל בו באמצעות ג'ל על בסיס הומאופתי. בחלק גדול מהמקרים כלי הדם הפתולוגיים נעלמים תוך כדי המריחה. הג'ל פועל על כלי הדם הללו ומקטין את מידותיהם – לפעמים עד כדי היעלמות מלאה.
פרופ' משה שטרנפלד, מומחה ברפואה פנימית ורפואה סינית

משפחה

שקדים מוגדלים וילדה שלא מחבקת

ערוצי תוכן

מיוחדים

שירות לקוחות

יובל סיגלר תקשורת בע״מ