שעת כושר

באמונת הקדמונים שלטה הדעה כי האלים הם שהמציאו את היין. בפולחנים השונים של עמי המזרח הקדום, היין הוגש כקורבן לאלים והיה חלק נוכח בכל אירוע דתי.

כמויות רבות של יין נצרכו בתרבויות השונות. במספוטמיה היין היה מעוגן בתפיסת הבריאה, בבבל ניסכו יין לכבוד האלים ונהגו גם לצקת יין בטקסי הנחת היסוד למבנים חשובים, ומאוחר יותר באשור ובמצרים, שגם שם נחשב היין למשקה האלים.

עדויות רבות על מלכים וכוהנים המביאים יין כמנחה לאלים נמצאו על קירות מקדשים וקברים מאז ימי הממלכות הקדומות. מתקופה מאוחרת יותר אפשר ללמוד על היין דרך פולחני היוונים והרומאים, שיש להם אפילו אל מיוחד ליין, דיוניסוס היווני ובכחוס הרומי. הכיבוש היווני והרומי אחריו, שגילו את גפני היין ודרך ייצורו, הפיצו את בשורת היין, בכל הארצות שכבשו, ולכן תרבות היין העמוקה והשורשית ביותר נמצאת בארצות אירופה.

השלטון העותומני בארץ ישראל חיסל את תרבות היין המשגשגת באזור. בארץ ישראל, מהיותה אזור גידול גפנים, התגלו ממצאים ארכיאולוגיים רבים שמספרים על תרבות יין עשירה. בחפירות התגלו גתות וכדים עתיקים, ציורי קיר ופסלים הקשורים לפולחני יין ותיאורים על משתי ניצחון ופולחנים נוספים הקשורים ביין.

היין שימש בבית המקדש לנסך והיה חלק מהעולות, הזבחים והמנחות. התורה מציינת את מכסות היין הקבועות לנסך לכל סוג של קורבן, והמילה יין מוזכרת בתנ"ך כ- 200 פעם. לאחר חורבן בית המקדש השני היה היין למרכיב חיוני בכל טקס או חג יהודי, גם במסגרת המשפחתית. נהוג היה לשתות גביע יין בברית המילה ושני גביעים בחופה. יין שותים גם באבל, ואת השבת מקדשים ביין בכניסתה ובצאתה. בפורים מרבים בשתייה "עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ובליל הסדר שותים לפחות ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה (הוצאתי אתכם, הצלתי אתכם, גאלתי אתכם ולקחתי אתכם) וצריכת היין בארץ לקראת החג היא מן הגבוהות ביותר בכל השנה.

ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה. אילוסטרציה: Photos to go

חוקי הכשרות

הקשר בין יין לדת ולפולחן בא לידי ביטוי בדת היהודית באיסור לשתות יין שיוצר בידי נוכרים. חוקי הכשרות חלים על כל תהליך ייצור היין, מהכרם עצמו, דרך טיפוח הקרקע, גידול הגפנים וטיפול בענבים, הבציר, התסיסה, הביקבוק, היישון וכלה בהגשה.

חוקי הכשרות אוסרים שימוש ואפילו טעימה של יינות נסך, יינות שהוכנו בידי לא יהודים. כמו כן, אסור ליהודי לשתות יין בחברת גויים, מחשש שהוא גורם לקלות דעת ומערער את כושר השיפוט, מה שיכול להביא לידי סיכון חוקי הדת והמוסר ואף להוביל להתבוללות ולנישואי תערובת.

קיימות שלוש קבוצות עיקריות של חוקי כשרות יין:

1. יין כשר – יין המותר לשתייה ליהודים המקפידים על שמירת מצוות הדת היהודית והוא בפיקוח הרבנות.
2. יין כשר למהדרין – יין שיוצר וטופל על פי כללים מחמירים, החורגים אפילו מהקבוע בדיני הכשרות.
3. יין כשר לפסח – יין שעומד בכל חוקי הכשרות הרגילים, ובנוסף יש לוודא שלא בא במגע עם חמץ.

בנוסף קיימים חוקי כשרות החלים על הכרם:

עורלה – איסור להשתמש בפרי הגפן בשלוש השנים הראשונות לגידולה וקטיפת הפרחים כדי שלא יצמיחו פרי. רק בשנה הרביעית נותנים לגפן להתפתח באופן טבעי ומפיקים ממנה יין.
שמיטה – איסור עיבוד הכרם בכל שנה שביעית. בשנה זו נמכר הכרם באופן סמלי לגוי. אסור לייצר בשנה זו יין מענבי שגדלו בכרמי יהודים, אך ענבים שנקטפו בכרם שבבעלות לא יהודית מותרים.
כלאי כרם – איסור לשתול פירות או ירקות בין שורות הגפנים.
ביקב עצמו יש להקפיד על תרומות ומעשרות – בטקס סמלי נשפך 1% מהיין, לזכר המעשר שהופרש בימי בית המקדש לכוהנים וללוויים.
תוספי יין – מותר להשתמש רק בחומרים כשרים.

הטיפול ביין, בתירוש ובמכשור חייב להיעשות ביקב בידי יהודים שומרי מצוות בלבד. נגיעה ביד של יהודי שאינו שומר מצוות הופכת את פס הייצור כולו לבלתי כשר.

ואם לא די בזה, הרי שקיימים בתורה חוקים לגבי הגשת היין. שתיית יין ישירות מהבקבוק למשל, הופכת את היין ללא כשר, וכן חל איסור לשתות יין מגוי, אלא אם כן היין בושל מלכתחילה.

תהליך הפקת היין הכשר אינו פוגע בתכונות היין, אלא אם כן בושל, דבר שמפחית את טעמיו וניחוחותיו של היין.

יינות לפסח

לקראת חג הפסח מחפשים רבים בישראל דווקא את היינות הכשרים. למעשה כל היינות של היקבים הגדולים בארץ, למעט יקבי הבוטיק הם יינות כשרים. יינות מיקבים כמו כרמל מזרחי, ברקן, יקבי רמת הגולן, בנימינה, סגל, אפרת, תשבי ודלתון מייצרים יין כשר, בעל הכשר של הרבנות המוסמכת באזור הייצור.

יינות נוספים כשרים מגיעים מצרפת, מאיטליה ומצ'ילה, אך הזרים יכולים להפוך שטחי כרם רבים לכשרים, ולכן רוב היינות הכשרים שלהם הם יינות זניים או יינות שעשויים ממספר קטן של זנים. ליינות הישראליים לעומת זאת, יש יתרון בולט על פני אחיהם מחוץ לארץ, שכן הם עשויים מזנים מעורבים ולכן הם היינות הכשרים הטובים בעולם. לכן, למי שמחפש יין כשר, כדאי להעדיף את תוצרת הארץ. היינות הכשרים הישראליים מיוצרים מכל זן עינב: קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה וכל שאר הזנים הפופולריים, והתוצאה היא שילוב מושלם בין טכנולוגיה מודרנית לבין דיני הכשרות המחייבים.

ולמי שלא מחפש דווקא יין כשר, יש בארץ יינות מיקבי הבוטיק הישראליים, שחלקם מצוינים, ויינות מיובאים בכמויות רבות. כיוון שציוו עלינו לשתות לפחות ארבע כוסות בחג הפסח, הרי שאנו לוקחים על עצמנו לחגוג את חג הפסח כהלכתו ולעשות את אשר מצווה עלינו. לחיים וחג שמח.