שני כהן: "בסוף את מוצאת את עצמך אוספת מלפפון מהרצפה"

אני פוגשת את שני כהן בשעה טעונה ומחשמלת בבוקר אחרי שהתפרסמו המלצות המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה ביבי נתניהו. זהו יום רביעי, התוכנית הקרובה של "ארץ נהדרת" רק התחילה להיכתב – טיימינג סביר מבחינתה לעומת מה שהיה יכול להיות. "לפני יומיים עורך התוכנית מולי שגב קיבל באמצע הצילומים הודעה שהם עומדים לפרסם את ההמלצות ממש עכשיו ושאנחנו עולים בשידור חי", היא משחזרת, "היה כבר ערב, סיימתי לצלם ואני עם השד ביד, מה שנקרא, כבר מחכה למונית להגיע הביתה ולהיניק את עפרי התינוקת. בשלב כזה אני ישר מדברת עם המפיקה, מנסה לתכנן איך אני חוזרת הביתה להיניק וחוזרת לצלם. בסוף לא עלינו בלייב, אבל כל הזמן יש התקלות כאלה, ואני צריכה לחשב מסלול מחדש, כמו בווייז".

שני כהן | צילום: אלון שפרנסקי, ניהול קריאייטיב: שיר פלד, סטיילינג: סיוון חימי, איפור: הלן אמויאל, שיער: לירז אגם

אלה הם חייה של שני כהן, כוכבת סאטירה, אימא לשלוש ומי שהרגלי ההנקה שלה תלויים במידה מסוימת בראש הממשלה, אבל לא תשמעו אותה מתלוננת. בגיל 37 היא מחזיקה באחת העבודות הנחשקות והיציבות ביותר בעולם הבידור, ומאחוריה לא פחות מתשע עונות של של חיקויים קורעים (מיכל הקטנה, אהובה אלפרון) ודמויות מוקצנות (קשת ליבליך, טוהר הטבעונית). בעונתה ה־15 של "ארץ נהדרת", תוכנית הסאטירה המצליחה ביותר בישראל, לצד ליאת הר לב, עלמה זק ותום יער, היא יכולה להעיד שרוחות של פמיניזם מתחילות לנשב גם שם. לא סתם היא כיכבה בכמה מהמערכונים החדים והביקורתיים ביותר על הטרדות מיניות מהעת האחרונה ("מותר להגיד?" ו־Rape Room). "כשאומרים לי 'אבל למה אתן רק ארבע בנות?' אני עונה, 'תסתכלו על החדשות ותראו מה אחוז הגברים שיש שם ומה אחוז הנשים. כמה יושבים באולפן שישי? זאת המציאות'".

מרגיז אותך שנותנים לגברים לגלם נשים, במקום שאתן תגלמו אותן?
"את שוכחת שאני עשיתי את בן אל תבורי! וזה היה תקדים שאישה מחקה גבר. לא עשו את זה לפנינו".

נכון, שאפו. ובכל זאת.
"תסמכי על מולי שזה תמיד מוצדק. כשיש חיקוי גאוני כמו זרחוביץ' שעושה את סופר נני, זה מדהים בעיניי – הוא פשוט עושה אותה בול. כמו שעלמה זק מביאה את ההברקה שלה עם שרה נתניהו, וגם את זה באותה מידה יכולתי לעשות, אבל היא פשוט מעולה. זה לא בהכרח עניין מגדרי".

היא מהרהרת עוד קצת, ואז בכל זאת מתייחסת לתמורות הזמן. "האווירה השתנתה. כשגאיה, האמצעית שלי, הייתה תינוקת, צילמנו את המערכונים של ראש העיר אדי קופל והנקתי אותה תוך כדי. אני חושבת שמולי וירון שילון הבמאי לא בהכרח היו זורמים עם זה בעבר, אבל גם הם למדו, וזה שהם אבות היום בטח מוסיף לרגישות. היום גם יש כותבות שיושבות עם הצוות לפני כל עונה, והם כל הזמן מחפשים עוד, אבל תאמיני לי, אין אישה שהייתה רוצה לשבת כל יום בחדר הכותבים של 'ארץ נהדרת'".

שני כהן ומריאנו אידלמן כסטטיק ובן אל ב"ארץ נהדרת" | צילום: מיכל אפרתי

אנחנו נפגשות בקפה השכונתי שלה בשכונת רמת החי"ל בתל אביב. בהודעת הטקסט שהקדימה את פגישתנו כהן עדכנה שהיה לה לילה קשה – ילדה אחת חולה, שנייה מתעוררת ושלישית רוצה לינוק. אני מצפה שתופיע מולי אימא טרוטת עיניים, אבל היא דווקא קלילה, ערנית, מאופרת ומתוקתקת. "בימים כאלה אני עושה הפוך על הפוך", היא אומרת, "אם לא ישנתי, אני דווקא אתאפר יפה ואדפוק את ההופעה של הלייף. לא ליפול בקלישאה".

הנוסחה של כהן להצלחה מוכיחה את עצמה כבר עשור – פרוע בעבודה, רגוע בבית. באולפנים היא חקיינית מחוננת והמזכירה המטורללת של שוקה בפרסומות לביטוח "9 מיליון", בבית היא מגדלת שלוש בנות עם בעלה הכלכלן גלעד ורובל ויודעת לצחוק גם על הרגעים המשפילים ביותר שמספקת ההורות. "העניין הוא תמיד להחזיק את כל הכדורים באוויר, גם טיפול כינים וגם הרטבה, גם להתארגן על תחפושות וגם להתחיל 'טעימות' לתינוקת הקטנה והכול ביחד, ובתוך כל זה 'ארץ נהדרת' שזאת מפלצת מופלאה ששואבת. שלוש בנות זה דווקא לא רע לשחקנית, יש לנו נטייה להתרכז בעצמנו, וזה מדהים שיש מישהו חשוב יותר ממך, במיוחד כשזה כפול שלוש. לא שאני לא נותנת לעצמי מקום, אבל יש מישהו לפניי. בסוף את אוספת מלפפון מהרצפה".

לבכות מול הרוקח

המצטרפת האחרונה למשפחת ורובל־כהן היא עפרי, רק בת חצי שנה ואחותן הקטנה של יהלי (5.5) וגאיה (2.5). המסע של שני, שהתגברה על מחלת האנדומטריוזיס, כלל לא מעט שנים של כאבי תופת, טיפולי פוריות מפרכים שלא צלחו, ניתוח לפרוסקופיה שהסיר נגעים מהרחם, ולבסוף, שלושה הריונות שדווקא שיפרו את מצבה פלאים. חודש מרץ, החודש של יום האישה, הוא גם חודש המוּדעות לאנדומטריוזיס. "זה תמיד יהיה שם. יש לי צלקת פנימית ורגישות באזור, אבל היום אני כבר מקבלת מחזור נורמלי, בלי הכאבים האיומים בכל פעם שאפיינו אצלי את המחלה. זאת מחלה שגורמת לתסכול מאוד גדול כי לא תמצאי שתי נשים שסובלות ממנה בדיוק באותה צורה. אבל חשוב שמי שסובלת מכאבי מחזור קשים תדע שיש פתרון".

שני כהן לובשת שמלה של עידן לרוס ותכשיטים של פדני | צילום: אלון שפרנסקי, ניהול קריאייטיב: שיר פלד, סטיילינג: סיוון חימי, איפור: הלן אמויאל, שיער: לירז אגם

לנה דנהאם סיפרה לאחרונה על ניתוח כריתת רחם שהחליטה לעבור כתוצאה מהמחלה. מה חשבת על זה?
"גם היא וגם סוזן סרנדון חשפו שהן חולות ועוררו מודעות גבוהה ומבורכת לתופעה הלא נדירה הזאת. אני מניחה שהמקרה של לנה דנהאם היה מאוד חמור אם היא הגיעה למצב של כריתת רחם בגילה הצעיר. במקרה שלי, לשמחתי, זה מעולם לא עלה על הפרק. אבל אני יכולה להזדהות מאוד. זאת עוצמת כאב מטלטלת ומטריפת גוף ונפש שגורמת לך לרצות לעשות הכול כדי שזה ייפסק. אני יודעת שעשיתי מעשה טוב בזה שהחלטתי לדבר על המחלה ואני ממשיכה לדבר על זה. אני רוצה שידעו, שיכירו את השם הארוך והמפותל הזה ויבינו שמי שסובלת מזה – סובלת מאוד. ואם היא לא מגיעה לבית הספר או לבסיס או לעבודה זה לא כי היא מתפנקת, זה כי היא מרגישה שיש לה לבנת חבלה בתוך הגוף. אנחנו בתקופה שמחפשים לזה עוד ועוד פתרונות, אז לא להתייאש".

הדיאלוג של כהן עם גופה ממשיך כל הזמן, והיא יודעת מתי הוא מסמן לה שהיא צריכה להפסיק, אבל לא תמיד היא מקשיבה. החזרה לעבודה אחרי הלידה האחרונה, היא מודה היום, הייתה מעט מהירה מדי. "שבועיים אחרי שעפרי נולדה כבר התייצבתי לצלם צילומי פרומו. לא רציתי, אבל בדיוק היה המעבר של קשת ל־12, וכולם היו בפאניקה. בדיעבד הכול נראה שטות, אבל הייתה פאניקה גדולה. אני מגיעה לצילומים, והמלביש מסתכל עלי ואומר לי, 'לולי את חייבת מחטב'".

ברצינות?
"בא לי לבכות כשאני מספרת את זה. נדחסתי למחטב, נראיתי שם כמו קובה חמוסטה, הזעתי בתוך זה – הכול כאב לי. הרגשתי שאני מתפוצצת. אני מרגישה שחטאתי לעצמי, אבל לא היה לי נעים להגיד לא. זאת הייתה חוויה ממש טראומטית בשבילי".

זה לא מעצבן אותך שנשים עדיין נאלצות להתמודד עם הג'ינגול הזה, בעוד לגברים הכול הרבה יותר קל?
"מה זה יעזור לי להתעצבן? קשה לי עם מילים כמו 'מאבק' ו'מלחמה'. אני מעדיפה לגשת לזה אחרת. כשאחותי הייתה חולה, היא אמרה, 'אל תדברו איתי במונחים של מלחמה בסרטן' – להבדיל. היא לא רצתה שיגידו לה שהיא אמיצה וגיבורה. אני חושבת שההורים שלנו גידלו אותנולא להיות נשים חזקות אלא מאושרות. ושם האושר שלי, באופטימיות שלי, ביכולת שלי ליהנות. זאת העוצמה שלי, לא החוזק של לצאת ולהביא כסף הביתה. יש משהו בפמיניזם לוחמני שהוא פחות אני. קשה לי לצאת ולצעוק".

היא אולי לא לוחמנית, אבל כהן לא תכחיש שהמהפכה הנשית של השנים האחרונות, על כל גלגולי ה־METOO שלה, נוגעת גם בה. "יש רוחות של שינוי, וזה נותן ביטחון לאנשים להתנגד לחוסר צדק", היא אומרת, "היום אם גברים מדברים איתך לא לעניין, את כבר יכולה להגיד, 'הלו, מה נסגר?' את לא חייבת לצחוק על עצמך ביחד איתם".

זה מה שהיית עושה בעבר? צוחקת עם החבר'ה?
"כשסיגל אבין העלתה את סדרת הסרטונים שלה 'זה מטריד', הם טלטלו אותי. הסתובבתי יומיים בסטרס. קלטתי שאולי לא הוטרדתי מינית באופן מובהק אבל הייתי בתפר הזה המון פעמים, בסיטואציות האלה שבגלל שאת חזקה, את לא מתייחסת אליהן כאל מטרידות. יש לי ציצי מפואר, תמיד היה לי, ואני יודעת שזה מושך מבטים, אז תמיד הייתי מזיזה את הראש כדי לתת לגבר להסתכל רגע בלי שזה יביך אותו שאני שמה לב. אבל בסדר, אני אוהבת את הציצי שלי, ואני לא מרגישה שזאת הטרדה. כשזה נהיה מילולי, זאת כבר בעיה. פעם התחלתי לבכות מול רוקח בסופר פארם שכל הזמן היה מטריד אותי מילולית, והוא עוד חיבק אותי כדי לנחם אותי. זה לא להאמין שבכיתי כי הוא הציק לי, ואז הוא אמר לי 'מאמי' וחיבק אותי".

בתעשייה זה לא קרה לך?
"לא, אצלי זה בדרך כלל קרה במקומות אחרים. אבל אני יודעת שגם בתעשייה יש שינוי. לא מזמן שאלתי את הגברים ב'ארץ נהדרת' אם השיח על הטרדות מיניות משפיע עליהם, והם אמרו חד־משמעית שכן. אני חושבת שהם אפילו שמחו שאני שואלת אותם, הם רצו שנדבר על זה. היום הם חושבים אלף פעם לפני שהם אומרים משהו, גם כשמדובר בגברים שלא תופסים מעצמם מטרידנים – הם מתחילים לשאול את עצמם מה במקום ומה לא במקום".

אחרים אומרים שגל METOO הלך רחוק מדי. שהרסנו את הרומנטיקה.
"אלה הכי מצחיקים אותי, אלה שבוכים ועושים מעצמם קורבנות. יאללה, בוא נבכה עליהם באמת. אם אתה גבר שמזועזע ממה שקורה, לא נורא – תהיה מזועזע בשקט. אפשר גם להקשיב, לקחת לעצמך משהו שלא חשבת עליו בעבר. הרי התפיסות של כולנו משתנות, גם של הנשים".

שני כהן לובשת בגד גוף של מייקל קורס ותכשיטים של פדני | צילום: אלון שפרנסקי, ניהול קריאייטיב: שיר פלד, סטיילינג: סיון חימי, איפור: הלן אמויאל, שיער: לירז אגם

תרבות המילויים

היא גדלה בהוד השרון, ילדת מעמד ביניים טובה ואחראית. במשך השנים היא דיברה בפתיחות על אחותה גל שנפטרה מסרטן לפני 16 שנה, כשהייתה בת 19, ובשנים האחרונות חשפה את ההתמודדות שלה עם מחלת האנדומטריוזיס. בצבא לא זיהו את הפוטנציאל שלה. היא לא התקבלה לתיאטרון צה"ל או ללהקה צבאית. במקום זאת למדה משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ומאז לא הפסיקה לעבוד – בתיאטרון היא גילמה את אלייזה דוליטל ב"גברתי הנאווה" ושיחקה גם ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", בטלוויזיה שיחקה לצד אורנה בנאי ב"אמא'לה", אחר כך נחשפה כקומיקאית ב"שבוע סוף" של רשת ואז קיבלה הצעה שלא יכלה לסרב לה, לעבור ל"ארץ נהדרת" בזכיינית המתחרה, קשת, ובשנה האחרונה השתתפה בדרמה הטלוויזיונית "נופלות על הרגליים", שם שיחקה לצד מילי אביטל.

יש לך מחשבות על מופע קומי שכולו את?
"עוד לא הגיע הזמן לזה. אבל אני כל הזמן רושמת רעיונות בפתקים של הטלפון, אבחנות קומיות. אני נזהרת מלהשתמש במילה 'סטנד־אפ', אבל יש לי רעיונות לחיקויים, לדמויות. לפעמים אני צריכה לעצור את מה שאני עושה עם הבנות כדי לרשום כי אחרת אני שוכחת. הבעיה היא שעם כל המשימות של החיים, הראש מתמלא במלט, ולפעמים יש תקיעות יצירתית. אבל אני יודעת שהיא תיפתח, כמו שאני יודעת שהשמש זורחת. היום אני יודעת שאני פה כדי להישאר. אני מסתכלת על הנשים המבוגרות של התיאטרון ולגמרי רואה את עצמי שם. הייתי פעם סוערת והכול געש, היו סטרס ופחד מכישלון, אבל עוברות שנים, את עושה עבודה ויש תוצאות. זאת פונקציה של גיל ושל בשלות ואימהות והבנה והשתרשות במקצוע".

את דמות אהובה כבר כמעט עשור.
"כשרבו עלי קשת ורשת, לא יכולתי ליהנות מזה. אני יודעת שבגדול אני דמות אהובה, אני מרגישה את זה ברחוב. אבל כשבד הוא לבן את רואה כל כתם קטן. בעבר היה לי נורא חשוב מה אומרים עלי או חושבים עלי. אם מישהו אחד לא אהב, נורא עניין אותי למה. זה הטריד את מנוחתי. הייתה את הסאגה הזאת שסוכני הביטוח תבעו את 9 מיליון. בסוף 9 מיליון ניצחו בעליון, אבל אני בטוחה שהיו אז כמה אנשים שלא יכלו לראות את הפרצוף שלי בטלוויזיה".

רזית נורא מהר אחרי הלידה!
"אחרי הלידה היו לי עשרה קילו להוריד. אני אוהבת את הגוף שלי וגם עם העשרה קילו יותר אהבתי את עצמי. ידעתי שיש פה אובר וויט והתבאסתי שלא יכולתי ללבוש בגדים מסויימים, ועדיין אהבתי את עצמי. מצד שני הרגשתי גם שזה מגביל אותי כשאני מחקה את מלאניה טראמפ או דמויות נעריות יותר. אחרי הלידה התאמנתי בקבוצה וכולן היו מגה כוסיות, אני עם עוד עשרה קילו עלי, הרגשתי שאני לא מסוגלת, זה רק גרם לי לאכול יותר. אז עברתי לאימונים אישיים ועשיתי את הדיאטה של ה"זון" אצל הגר שפר. ירדתי שישה קילו בזון ונתקעתי. המאמן האישי שלי חביב, שהוא מופרע אכילה, שינה לי טיפה את הדיאטה, ככה שאוריד גם פחמימות בערב. אני יודעת שאני צריכה להיות שבעה כדי לרזות, ויש לי עוד קילו וחצי לרדת״.

יש לך אישיוז עם ההתבגרות?
"זה לא הכי מגניב להתבגר. אני פוגשת את זה עכשיו. יום אחד את מגלה שיש יותר צעירות ממך. תמיד הייתי הכי צעירה ב'ארץ נהדרת', ואני כבר לא. פתאום אני מקשיבה לשיחות על בוטוקס כשאני יושבת בתור לדורית גבות, רואה איזה קמט שמתהווה. יש לי עור טוב, אבל את מתחילה לשמוע, להתבונן בתרבות המילויים".

ומה עמדתך בנוגע אליה?
"אני לא שם. אין לי התנגדות נחרצת, אבל בתור שחקנית את צריכה לבחור מה שלא ישבש לך את ההבעות, בטח בתור קומיקאית. יש נשים שמתחילות להיכנס לאטרף של עוד ועוד זריקות, הן מאבדות קשר לאיך שהן נראות, וזה נראה מוגזם ומנופח. אני כבר רואה את זה אצל בנות גילי, אבל אם למישהי טוב ונעים והיא מסתובבת עם יותר ביטחון, מה אכפת לי? זה יותר חשוב בעיניי. החיים קצרים. הם עפים. אני מרגישה את זה. אני רוצה לעשות הכול כדי שיהיה לי הכי נעים וכיף. בינתיים אני מסתפקת בטיפולי פנים אצל פולה, זה לגמרי עושה את העבודה".

שני כהן בטוטאל לוק של זאגיד אנד וולטר | צילום: אלון שפרנסקי

תמיד אישה

האחראי הראשי לנעים ולכיף של כהן, גלעד, כבר נמצא שם די הרבה זמן. הם הכירו בגיל 22, נישאו בגיל 27, ואחרי שלוש בנות ונישואים יציבים שני מוכנה להודות שהם כנראה עושים משהו מאוד נכון. "גלעד ואני באנו מבתים דומים, שלא ממהרים לעשות דרמות", היא מספרת, "הדרמות שלי הן על הבמה, וגלעד הוא בכל מקרה טיפוס לא דרמטי. אנחנו יודעים שאנחנו בתקופה מטורפת, שלפעמים הזוגיות נדחקת הצידה,  אבל אנחנו גם יודעים שזה זמני ולא נותנים לזה לטלטל אותנו. זה היתרון בלהיות עם מישהו מגיל צעיר, אנחנו מכירים אחד את השנייה נורא טוב".

עוד יתרון – בקושי הספקת לחוות דושבגים.
"דווקא היו לי. בכיתה י"א היה לי חבר 'קצר מועד', התנשקנו אצלי בחדר ואמרתי לו – לא מורידים בגדים, ופתאום אני קולטת שהוא פשוט הוריד בכיף שלו. זה נראה לי שיא החוצפה. קמתי והעפתי אותו משם. כשאני נזכרת בזה, אני מבינה כמה אימא שלי עשתה איתי עבודה טובה. היה לי ברור שיש משהו בסיסי בכבוד הדדי בין אנשים שהוא חצה. אימא שלי חינכה אותנו שאנחנו חייבות ליהנות בסקס, תמיד להגיד מה נעים לנו ומה לא נעים לנו".

ברצינות? היא עשתה לך שיחה כזאת? 
"כן, כשהייתי בת 16 והיה לי חבר, היא דיברה איתי ארוכות. היא אמרה לי, 'שני, תשכבי אחרי שמיצית את האופציות האחרות ותגמרי בכל הדרכים לפני הפעם הראשונה', וכך היה. שכבתי עם חבר שלי בפעם הראשונה בגיל 18 וחצי, בשלב הזה הכרתי את הגוף שלי כל כך טוב שיכולתי ליהנות מזה מאוד, ואני נהנית עד היום. אין דבר כזה אצלי להיכנס למיטה ולא ליהנות". 

הללויה. גם את תהיי מסוגלת לדבר על זה עם הבנות שלך?
"בטח שכן. אני אגיד להן שלא נכנסים למיטה כדי לשמח מישהו אחר, השמחה צריכה להיות כפולה וטבעית ומהנה, ואם היו לי בנים, הייתי אומרת להם את אותו הדבר. להורים יש פה המון כוח. אני תמיד אומרת שהילד הוא כל מה שלא דיברו עליו בבית. הוא סך כל הסודות. בבית שלנו יש תחושה שמדברים על הכול. אני מאוד חופשייה עם הגוף שלי. אחרי הלידה האחרונה יהלי אמרה לי, 'אימא, את שמנה', ואמרתי לה, 'יהלי – זה גוף של אישה'".  

צילום: אלון שפרנסקי
ניהול קריאייטיב: שיר פלד
סטיילינג: סיוון חימי
איפור: הלן אמויאל
שיער: לירז אגם
ע. סטיילינג: גל ויינשטיין