"במערכת קראו לי הבכיינית של הערוץ. זה שאב אותי למטה"

מגישת הטלוויזיה שני בן יעיש שמוראק הגשימה לפני שלוש שנים חלום: אחרי לא מעט תפקידי עריכת תוכן ופינות ב"רשת" וב"קשת", בצל תחושה מתמשכת של תחרות קשה ומורכבת, היא קיבלה את תפקיד חלומותיה בערוץ 14 – תוכנית טלוויזיה יומית משלה כמגישת תחום הנדל"ן והצרכנות של הערוץ. היו לה את כל הנתונים להצליח: ורבליות יוצאת מן הכלל, מראה מצודד וכמובן ידע עצום בתחום – כולל תואר שני בנדל"ן אותו סיימה בהצטיינות יתרה במכללת נתניה, עם התמחות בכל תחומי הנדל"ן הפרטי והמסחרי. בקיצור, לא הייתה מאושרת ממנה.

>> רותם סלע: "ראיתי בעיניים את הזוועה הכי גדולה שאפשר לדמיין"

כשפרצה המלחמה היא החלה לשדר חדשות נון סטופ, כולל משדרים מתגלגלים בלייב ומשדרי מלחמה בשעות הלילה המאוחרות, שעות על גבי שעות של אולפן ודיווחים חיים. בנוסף, בימי שישי היא הגישה תוכנית קבועה שבה הביאה סיפורים אישיים מהמלחמה. בהתחלה היא הייתה מרוצה וחשה מסופקת, גם בערוץ היו מרוצים ממנה והיה ברור שהיא שם כדי להישאר – ואז יום אחד לפני מספר שבועות היא החליטה לעזוב. ככה, מהרגע להרגע, היא ארזה את חפציה מבלי להביט לאחור.

"אף פעם לא הייתי הטייפקאסט של עיתונאית רגילה". שני בן יעיש שמוראק | צילום, איפור ושיער: ירמה טל

ככה במפתיע שברת את הכלים?
"המלחמה טרפה מבחינתי את הקלפים. הגעתי לערוץ 14 כדי לתת ערך מקצועי בתחומי, אבל לכי תדברי על מחירי הנדל"ן כשכל רגע קופצת על המסך התראה על אזעקות בצפון, פיגוע רודף פיגוע והחיים שלנו הם כאוס אחד גדול. בשנה האחרונה עשיתי בעיקר משדרי מלחמה, את יודעת איך את נכנסת אליהם אבל אין לך מושג כמה זמן הם יארכו ואיך יסתיימו. בנוסף, לקחתי על עצמי בתקופה האחרונה את כתבות השכול במהדורה המרכזית. ליוויתי משפחות של נרצחים ושל חללי צה"ל, בנות זוג שאהובם נהרג, נשים צעירות שילדו תינוקות לתוך השכול ועוד. הרגשתי שאני במעורבות רגשית מורכבת. עם חלק מהמשפחות אני בקשר עד היום".

"במערכת קראו לי הבכיינית של הערוץ. אני לא יכולה לספור את כל הראיונות שבהם התפרקתי בשידור. את יושבת מול אימא שראתה את הבן שלה נפצע ונגרר מדמם לעזה. היא מדממת בעצמה ואת צריכה להישאר אסופה כל הריאיון. זה שובר"

נשאבת.
"בתקופות מסוימות הרגשתי שזה שואב אותי למטה. זו הייתה אחת התקופות המורכבות בחיי והרגשתי שאני נופלת לדיכאון. משהו נשבר בי. עשרות משפחות חטופים שהגיעו אליי לתוכנית לזעוק את זעקתם, וחוסר האונים הזה שהם זה אנחנו. הילדים שלהם, הם הילדים שלנו. לפני כמה חודשים ביקשו ממני לעשות כתבה על ילד בן 13, חולה סופני שחולם שכל המדינה תשמע את השיר שכתב בהשראת המלחמה על המלחמה הפרטית שלו במחלה. זאת הייתה הצוואה שלו. יש לי ילד בגיל שלו. פיני, אח של בעלי, נפטר מהמחלה בגיל הזה בדיוק, ועכשיו אני אמורה ללכת ולראיין ילד יפה תואר ומוכשר שחי על זמן שאול. בכיתי המון בשביל להוציא את זה ממני, כדי שאצליח להיות חזקה בריאיון. לילה לפני הריאיון, אימא שלו סימסה לי שמצבו החמיר ואולי כדאי לדחות את הכתבה בתקווה שהוא יתחזק. ואז הגיעה ההודעה. הוא לא שרד את הלילה. הוא נפטר יום לפני שהספקתי להגשים את החלום שלו. עוד משהו נשבר בי. שבר על שבר על שבר, ואני בכלל הגעתי לערוץ על תקן מומחית לנדל"ן וצרכנות. יום אחד הרגשתי שאני לא יכולה יותר, הכל סגר עליי. הבנתי שאני צריכה להבריא את הנפש שלי, ועזבתי".

היה משהו שהיה בבחינת הקש ששבר?
"אחת הכתבות האחרונות שעשיתי הייתה עם אבי הרוש מקיבוץ רמת דוד. הבן שלו, סמל ריף הרוש ז"ל, נפל באחד הקרבות הקשים בחאן יונס. אבי כותב לריף כל יום מכתב ברשתות החברתיות. יום אחד הזמנתי את אבי לאולפן ואף עין לא נותרה יבשה. אבי סיפר על המאבק שלו ושל אשתו סיגל להפוך לסבא וסבתא. נוצר ביננו קשר מיוחד והחלטתי שאנחנו עושים כתבה למהדורה המרכזית על הסיפור המורכב של משפחת הרוש. ריף דיבר בחייו על רצונו להיות אבא, והמשפחה נלחמה מול משרד הביטחון כדי לקבל את הזרע שלו שנקצר ביום שבו ריף נפל בקרב. בהעדר חקיקה בנושא, משרד הביטחון מסרב לתת לבני המשפחה את הזרע. אבי הרוש נתן למדינה את היקר לו מכל, את הבן שלו. הוא שילם מחיר כבד וכעת הוא נלחם במערכת כדי לקבל את המובן מאליו. ריף אפילו לא היה נשוי, אז אין כאן מאבק למי ילך הזרע, לבת הזוג או למשפחה. יש כאן חלם. מדינה שקוצרת זרע מחייל שנפל בהגנה על המולדת ושומרת אותו במחשכים, מונעת מבני המשפחה להגשים חלום של לוחם שהקריב את חייו למעננו".

"הרגשתי שאני במעורבות רגשית מורכבת". שני בן יעיש שמוראק | צילום, איפור ושיער: ירמה טל

עיתונאי צריך לשמור על איזשהו מרחק ולהימנע ממעורבות חזקה מדי, למרות שהמלחמה הזאת שאבה את כולנו.
"אף פעם לא הייתי טייפקאסט של עיתונאית רגילה. במערכת קראו לי הבכיינית של הערוץ", היא אומרת בחיוך. "אני לא יכולה לספור את כל הראיונות שבהם התפרקתי בשידור. את יושבת מול אימא שראתה את הבן שלה נפצע ונגרר מדמם לעזה. אין לה מושג מה עלה בגורלו, אם הוא חי או מת. החיים שלה נעצרו בשבעה באוקטובר, היא מדממת בעצמה ואת צריכה להישאר אסופה כל הריאיון. זה שובר. אחרי שידור אני תמיד מתחבקת עם המרואיינים, ועם רובם אני בקשר עד היום. בלי קשר, אני מגיעה ממקום אחר. אני לא חיה את התעשייה. אני באה מהפריפריה וכל השנים נשארתי בחדרה. אני לא מאלה שמתערבבות ולא מגיעה לאירועים חברתיים שאני מוזמנת אליהם לעיתים קרובות, אבל כן, אני מודה שהסיפורים שאבו אותי".

"אני לא היחידה בערוץ 14 שיצאה נגד הממשלה. יצאתי נגד סמוטריץ', שקצת התבלבל בתפקיד שקיבל, וכן, גם ראש הממשלה שלנו צריך לעשות בדק בית. אנחנו במלחמה, והממשלה הזאת צריכה לעבוד בשבילנו"

לא חששת שלא יהיה לך לאן לחזור אם וכאשר תרצי?
"החלטתי לעזוב אחרי עבודה קשה של שנים. נלחמתי להגיע לקונצנזוס ולפריים טיים, ואני מודעת לכך שעצרתי הכל בשיא שלי. עשיתי בחירה – להתמקד בי, לעצור שנייה ולחשב מסלול מחדש. אני לא הולכת לשום מקום וברור לי שבקרוב אחזור שוב למסכים, טובה יותר. זה מבורך בעיניי להגיע למצב שבו את מרגישה מספיק בטוחה לקחת את הזמן, ולדעת שביום שאחרי את תעשי את זה טוב יותר במקום הנכון הבא. אני מאמינה שלאנשים טובים יש תמיד מקום. כשהגעתי לראשונה לערוץ 13 הייתי בוסרית וחסרת ניסיון. מאז צברתי ידע וניסיון גם בשידורים חיים ובמשדרים מתגלגלים. את יודעת מה זה להחזיק משדרים חיים של שלוש שעות מבלי שאת יודעת מי יהיה המרואיין הבא? את לא יכולה לתאר לעצמך כמה פעמים נכנסתי לאולפן עם ליינאפ נדל"ני שהסתיים במשדר קשה בעקבות פיגוע רצחני או טיל נ"ט שנפל בבית בצפון".

"ערוץ 14 מגיע עם משקולת"

בן יעיש שמוראק (44), נשואה ליואב שמוראק, מנכ"ל של קבוצה גדולה העוסקת בתחומי האלקטרוניקה, הנדל"ן והייבוא. "כפרה עליו, הוא אהבת חיי", היא אומרת. הם הורים לארבעה: איתמר (16), התאומים הזהים גיא ויובל (15) וליבי (8), כוכבת האינסטגרם של אמה. היא התחילה את דרכה בתקשורת ביצירת תוכן ובעריכה, והייתה עורכת בערוץ 10, עוד לפני שהתמזג והפך לערוץ 13. אחרי לא מעט תפקידים מאחורי הקלעים, היא הרגישה כי היא בשלה להיות בפרונט וראתה כי טוב.

"אף פעם לא שאלו אותי למי אני מצביעה". שני בן יעיש שמוראק בשידור | צילום מסך, ערוץ 14

בואי נדבר על הפיל שבחדר – איך זה לעבוד בערוץ 14, הערוץ הכי מוקצה בישראל?
"ערוץ 14 מגיע עם משקולת. זה נושא מורכב, ומה שקורה בערוץ – קורה לנו המגישים במיקרו. היו לערוץ לא מעט מחלוקות עם שטראוס ועם בנקים שלא רצו לפרסם, וכמגישה נתקלתי לא פעם בהרמת גבה. אני מתחזקת עמוד אינסטגרם שהוא עסק לכל דבר ועניין, והיו קמפיינים באינסטגרם שלי שנפסלו, כולל קמפיין גדול של חברת בניה שאהבה מאוד את העמוד שלי – אבל ברגע ששמעה שאני בערוץ 14 קיבלה רגליים קרות. אף אחד מהמפרסמים אגב מעולם לא בדק מה הן עמדותיי הפוליטיות או האם יש לי או אין לי ביקורת כלפי הממשלה. ויש לי".

"החלטתי לעזוב אחרי עבודה קשה של שנים. נלחמתי להגיע לקונצנזוס ולפריים טיים, ואני מודעת לכך שעצרתי הכל בשיא שלי. עשיתי בחירה – להתמקד בי, לעצור שנייה ולחשב מסלול מחדש"

בערוץ התעניינו אם את ביביסטית?
"אף פעם לא שאלו אותי למי אני מצביעה ובפאנל שלי ישבו גם אנשי שמאל. קיבלתי מנדט, סמכו עליי בעיניים עצומות ואני אשמור להם חסד".

יכולת לצאת נגד מדיניות הממשלה?
"עם יד על הלב, תמיד. ואני לא היחידה בערוץ שיצאה נגד הממשלה. יצאתי למשל נגד שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שקצת התבלבל בתפקיד שקיבל. במקום לרדוף אחרי כסא בקבינט המלחמה, מן הראוי היה שיטפל בתחלואות הכלכליות, בתקציב המדינה, במענקים למילואימניקים ובמפונים האומללים שחלקם איבדו את העסק. וכן, ראש הממשלה שלנו צריך לעשות בדק בית ולהבין פנינו לאן. שיקולים פוליטיים הם הדבר האחרון שצריך להיות על סדר היום. אנחנו במלחמה, והממשלה הזאת צריכה לעבוד בשבילנו. אגב, תראי את מגי טביבי, מגישת המהדורה שעושה עבודה נהדרת. גם היא ביקרה את הממשלה שהפקירה את תושבי הצפון. אנשים כתבו בטוקבקים שעכשיו יפטרו אותה, וזה ממש הצחיק אותי. אנשים לא מבינים שיש למגישים גיבוי לומר את מה שהם חושבים, גם אם זה לבקר את הממשלה".

"בסוף צריך להקשיב לנפש". שני בן יעיש שמוראק ובתה | צילום: באדיבות המצולמת

בכל זאת אי אפשר להיתמם, הערוץ נוקט קו. למשל, רק לאחרונה דיברו בכל מקום על ההקלטות הנוראיות מהמפגש של בנימין ושרה נתניהו ומשפחות החטופים. בערוץ 14 הן לא שודרו, והייתה שם רק התייחסות קצרה לעניין. בכלל, הצעקה המהדהדת להחזרת החטופים כאן ועכשיו לא נשמעת שם למרחקים. זה לא הפריע לך?
"לגבי החזרת החטופים אני לא מסכימה. אין משדר אצלי שלא כלל לפחות קריאה אחת של משפחת חטופים. זה היה מבחינתי ריאיון חובה בכל תוכנית, ולא רק אצלי. אני חושבת שבעניין הזה כולנו מסכימים – החטופים חייבים לחזור. יש מגישים שסבורים שהדרך צריכה להיות מלחמה עצימה שתחזיר אותם. בינתיים זה לא הוכיח את עצמו. אני חושבת שראש הממשלה לא צריך לחשוב על הכיסא ועל ההישרדות שלו. אין לנו תקומה אם לא נעשה הכל כדי להחזיר אותם. אני נחרדת מהמחשבה שחלקם לא יחזרו ויהיה לנו עוד רון ארדים".

את מרגישה שהטבעת חותם בטלוויזיה?
"אני חושבת שפשוט הבאתי את עצמי – בלי פאסון, בלי פילטרים. הבאתי את הטלוויזיה לגובה העיניים עם האמירה הלא מתנשאת שלי, הרגישות שלי, השאלות הלא מתייפייפות והידיעה שאני לא מתיימרת לדעת הכל. חשוב לדעת לזהות מתי יש למרואיין קושי ולהרים אותו, לשים את המרואיין במרכז ולהבין מתי צריך לסגת ולהניח לשאלות הקשות – גם אם ברור לי שיכולה לצאת כותרת. זה מה שכל כך ניסיתי לעשות ואני מקווה שהצלחתי. אין יום שאני לא מקבלת הודעה באינסטגרם מצופים שמספרים שקשה להם לקבל את השבת בלי התוכנית שלי – עם פרשת השבוע, סיפורי גבורה, צחוק, בכי, חידון שישי שהפך לקאלט ופאנל המומחים שליווה אותי באופן קבוע וגם דאג להביא אוכל כדי שנסיים בארוחת שישי משותפת אחרי התוכנית. לזה אגב אני הכי מתגעגעת. ועברו רק כמה שבועות".

בן יעיש שמוראק לא עזבה את הטלוויזיה אל הלא נודע. כאשר פרצה הקורונה והשמיים נסגרו היא החלה לטייל בארץ ותיעדה את הטיולים שלה באינסטגרם, היא המשיכה לעשות זאת גם במקביל לעבודתה בערוץ 14. כיום יש לה 73 אלף עוקבים באינסטגרם, אותם צברה בהדרגה, כאשר היא משתפת אותם בתכנים שלה ומייעצת להם בנושאי תיירות.

"לסקר מסעדה זה אומר לבוא עם חצובה ורחפן, לארגן תאורה נכונה בשעות הנכונות, לעשות עריכות, להעלות חומרים ולענות לעוקבים עד השעות הקטנות של הלילה. אני לא מתלוננת אבל זו עבודה לכל דבר"

"אני לא לוקחת כסף מהעוקבים שלי". שני בן יעיש שמוראק | צילום: ספיר אדלר

איך את מתפרנסת?
"אני לא לוקחת כסף מהעוקבים שלי, אבל יש לי פרסום בעמוד. חלק מהתוכן הוא מערכתי וחלק הוא מסחרי. כמובן שיש גם סיקורים בתשלום והקהל שלי יודע את זה. אני עובדת מול חברות תיירות מכל העולם, יוצרת פודקאסטים מעולם הטיולים. אני גאה לספר שסגרתי קמפיין שנתי עם ארקיע בדיגיטל וזה אומר שבשנה הקרובה אטייל לא מעט בעולם. חברות התעופה הישראליות מתמודדות עם לא מעט קשיים, והרצון שלי בשנה הזו הוא למצוא יחד איתם יעדים אטרקטיביים, נגישים כלכלית ובטוחים לישראלים, שנוכל לברוח אליהם כדי לנשום לרגע. אנשים רואים אותי הרבה על מזוודות היום, אני נוסעת הרבה ואני מרגישה שהנפש שלי אומרת לי תודה".

>> חודש וחצי לפני שנפלה בעזה: הפוסט המצמרר שכתבה אמה של אגם נעים ז"ל

בקיצור, החיים הטובים.
"אני לא מתלוננת אבל זו עבודה לכל דבר. להגיע לסקר מסעדה זה אומר לבוא עם חצובה ורחפן, לארגן תאורה נכונה בשעות הנכונות, לעשות עריכות, להעלות חומרים ולענות לעוקבים עד השעות הקטנות של הלילה. מה גם שבתקופה הזאת יש גם את הקושי הלאומי. מצד אחד יש המון פניות של עוקבים שמחפשים את האסקפיזם ברשת, ומצד שני מצב הרוח לא תמיד מאפשר. יש כאן מורכבות גדולה ויש ימים שלמים שאני בוחרת שלא להעלות כלום לרשת, בידיעה שאני פוגעת בעסק שלי. בנוסף, אני מוזמנת להנחות ועידות בתחום העסקים. הנחיתי את ועידת הנדל"ן באילת וממש בשבוע שעבר הנחיתי את ועידת העסקים של לשכת העצמאים בישראל. אני מובילה את הפאנלים המקצועיים וזה כבוד גדול מאוד עבורי".

אנשי הטלוויזיה אומרים שטלוויזיה זה חיידק שלא עובר.
"זה נכון. זה ב-DNA שלי ותהיי בטוחה שממש בקרוב אני אחזור טובה יותר. מצד שני, אדם צריך לדעת מתי לעשות פוס. בסוף צריך להקשיב לנפש".