שניים צינים

גם מי שלא מבלה את מרבית זמנו בין הסירים, יודע מי הם ישראל אהרוני ורפי כהן. שתי אושיות הקולינריה סוגרות יחד כ-50 שנות קריירה. אהרוני במטבח סיני וצרפתי, בעיתונות ובטלוויזיה, וכהן בבישול עילי, בעיקר ב"רפאל".

מה שלא כולם יודעים, הוא שאהרוני וכהן הם חברים טובים. הפגשנו ביניהם כדי לברר היכן נקודות ההשקה בין האיש עם האופקים הרחבים והצמה, לכוכב הרשמי של המסעדנות הישראלית העכשווית.

איך נפגשתם לראשונה?
כהן: "כשהייתי בן 23, לפני יותר מעשר שנים, רציתי לפתוח מסעדה בתל אביב. פניתי לאהרוני וביקשתי להתייעץ איתו, והוא הזמין אותי אליו הביתה, תחקר אותי ואמר 'זה לא הזמן שלך לפתוח מסעדה'. אחרי שנה חזרתי אליו עם אותה השאלה והוא אמר 'אתה לא מכיר את תל אביב. פה אתה צריך להיות מקורי, ייחודי ואחר'. כשתיארתי לו את הקונספט הוא נתן את ברכתו. בהיבט המקצועי למדתי המון מהלקחים של אהרוני, ואלמלא הוא, בטח הייתי עולה על מוקשים שהוא כבר הכיר".

אהרוני: "היתרון הברור שהיה לי על רפי הוא בוותק – לא רק במסעדנות, אלא גם בהכרת הקהל".

יוצא לכם לבשל יחד?
כהן: "בישלנו הרבה ארוחות משותפות לגיוס תרומות בארץ ובחו"ל. נסענו יחד לאוזבקיסטן ולמרוקו, כתבנו ספר קינוחים ומאפים מתוקים… מה עוד עשינו?"

אהרוני: "זה מספיק. מה עוד אתה רוצה?"



שני שפים במטבח אחד הם מתכון בדוק למאבקי אגו.
כהן: "הדבר האחרון שמעניין את אהרוני במטבח זו שליטה, אז כבר פתרנו את הבעיה. בנוסף, אנחנו מבשלים יחד רק בהזדמנויות מיוחדות, למשל בתחילת עונת פירות הים. הייתה תקופה שאהרוני תיקלט אצלי במסעדה".

מהן התכונות שאתם מעריכים האחד אצל השני?
אהרוני: "רפי הוא התלמיד הטוב ביותר שפגשתי בחיי. כשאנחנו נוסעים יחד לחו"ל אני רואה איך הוא לומד, קולט ורושם דברים. התכונה המשמעותית ביותר שלו, מבחינה מקצועית, היא היכולת לראות את כל התמונה. רפי מתייחס למכלול שנקרא מסעדנות, וזו יכולת נדירה".

מה מייחד את אהרוני?
כהן: "הגבות והצמה… סתאאם. הרבה אנשים בטוחים שאהרוני הוא אהרוני בזכות הוותק שלו, אבל הם לא יודעים איזה ידע עצום יש לו. זה לא דבר מובן מאליו, כי לא לכל מי שבגילו יש ידע כזה".

אהרוני: "אחת הטעויות הנפוצות היא, שאנשים חושבים שאם הם הגיעו לגיל מבוגר אין להם יותר מה ללמוד. המקצוע שלנו אף פעם לא קופא על שמריו ומתפקידנו להיות מעודכנים כל הזמן, ואני כל הזמן לומד ומתפתח".

כהן: "אני קורא לו סב"ן – סקרן בלתי נלאה, על משקל חב"ן – חתרן בלתי נלאה, כמו שרבין קרא לפרס".

במה עוד מתבטא הקשר ביניכם?
אהרוני: "בין כל האנשים שאני מכיר, חייב להיות אדם שאוכל לדבר איתו על אוכל. יש לי המון חברים".

כהן (מחייך): "וכולם משעממים נורא".

החברות עובדת למרות הבדל הגילים?
כהן: "תמיד היו לי חברים קשישים יותר…".

(אהרוני נועץ בו מבט חודר)

אהרוני, מה אתה מצליח ללמוד מרפי?
כהן (מחייך): "כלום".

אהרוני (מתפרץ): "הרבה. אני לא מאמין ביחסים אסימטריים. אנחנו חברים כבר שנים רבות. אנחנו יודעים לתת מקום אחד לשני, והיכן מותר להעיר והיכן אסור".

לאורך הקריירה שלו, נוגע אהרוני באספקטים שונים של עולם הבישול. הוא מתעמק במטבחים שונים, מנחה תוכנית בישול בטלוויזיה, כותב טור ב"ידיעות אחרונות", מחבר ספרי בישול ולאחרונה גם מדג'ה במועדונים. ניסינו להבין איך יש לו זמן לכל אלה.

אהרוני: "אני אוהב לעשות דברים שונים במקביל, לא רק בתחום האוכל. בעיניי זה מגוון ומעשיר. לפי התפישה שלי, מעניין לעסוק בהיבטים שונים של אוכל. חוץ מזה, מותר לנו לאהוב עוד דברים, הרי גם אנחנו בני אדם".

תמליץ לרפי כהן להתרחב למסעדות ולתחומים אחרים או להתרכז ברפאל?
אהרוני: "רפי הוא איש אשכולות ואפילו הפרויקט האחרון שלו, שיתוף הפעולה עם סלטי צבר, מדגיש את גדולתו. זו תפנית בקריירה שלו, שהפתיעה אותי מצד אחד, אבל מצד שני אמרתי 'וואלה'. הוא עשה עבודה מצוינת, ולראיה – מדי פעם אני בעצמי קונה את הסלטים".

כהן: "שמעתי אנשים שלא מבינים את החיבור, אבל מבחינתי הוא מקביל לאדריכל שמתכנן אך ורק וילות לעשירים. במדינת ישראל יש קהל עצום שאני רוצה להגיע אליו. אם הצלחתי לגרום למפעל מוביל בארץ לשפר את תהליך הייצור, מבחינתי הצלחתי. זוהי רק ההתחלה ואם אני יכול להטביע חותם, מה טוב".



האם אתה רואה את עצמך מתפרש על פני כמה תחומים כמו אהרוני?
כהן: "אהרוני יותר רבגוני ממני. אני לא יודע לנגן".

אהרוני: "יש פה שגיאה בסיסית. כותבים בעיתון 'אהרוני עושה מוזיקה', וזה לא נכון, כי תמיד התעסקתי במוזיקה. פשוט עכשיו אני עושה זאת בצורה פומבית. לרפי יש המון תחומי עניין, אך הם לא פומביים ולא כולם צריכים לדעת מה הוא עושה מחוץ לשעות העבודה. למשל, הוא חובב אמנות".

כהן: "אני חובב סקייטים וגלישה בים… סתאאם".

אהרוני: "הוא מתעניין במוזיקה".

כהן: "אנחנו לא אוהבים את אותם סוגי מוזיקה. הוא אוהב יותר את הבום-בום".

אהרוני: "לא נכון!"

מה אתה עושה כדי להמשיך למשוך קהל?
כהן: "אני עושה את העבודה שלי".

אהרוני: "וזו התשובה הכי מדויקת ונכונה".

לאן לדעתכם מועדות פני המטבח הישראלי?
אהרוני: "המגמה הבולטת ביותר היא צמצום הפערים בין מטבחי מסעדות למטבח הביתי, דבר שעובד לטובת שני הצדדים. כיום מגישים במסעדות אוכל נגיש שאפשר להבין, פשוט אוכל טעים, ובבית משקיעים בבישול הרבה יותר מאשר פעם".

כהן: "קהל שחוזר מחו"ל מצלם מנות ושולח לי. יש מעורבות והתעניינות רבה יותר, ויום במטבח של שף הפך למתנה מקובלת".

מה אתם מאחלים לנו ולעיתונות האוכל בכלל?
אהרוני: "בארץ יש המון עיתונות אוכל, בחלקה מקצועית יותר ובחלקה פחות. הייתי רוצה יותר עיתונות אוכל מקצועית ופחות כזו שהיא קלילה וחווייתית, גם כשהיא פונה לקהל הרחב".

כהן: "הייתי רוצה שמבקרי מסעדות יתמקצעו. כשאני קורא ביקורת שכתוב בה 'אין כזה דבר כמו טי בון טלה', ההטעיה מכעיסה אותי. מבקרי מסעדות חייבים לדעת את התיאוריה ולשלוט בחומר".

אנחנו מצדנו מבטיחים להשתדל.

חגיגת ירקות



סלמון בנוסח אסיאתי

הכתבה התפרסמה במגזין דרך האוכל, נובמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם