"יש לי פה ג'ורה": הראפרית הישראלית בת ה-21 שלא רואה ממטר

שיר גבאי (21), ראפרית, אמנית ויוצרת. בימים אלה הוציאה את אלבום הבכורה שלה "מדוזה" ותשיק אותו בהופעה חגיגית ב-25.2 בלבונטין 7 בתל אביב. רווקה, גרה בקרית ים.

>> "בניו יורק נשברתי. רק התגעגעתי לסלט קיסר של רותי ברודו"

 מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"אני הכי ילדה של תיאטרון. אני הולכת להצגות, חלמתי להיות שחקנית, הייתי שנים בחוג תיאטרון ובתור ילדה תמיד הייתי זאת שעושה למשפחה מערכונים ודמויות. שיחקתי את בן גוריון, לסבית בשואה ואפילו ניגשתי לכמה אודישנים לפרסומות. ההופעות שלי הן בעצם תירוץ להמשיך את הקרקס הזה".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"התחב"צ בישראל. בתור פריפריאלית מהצפון, כל נסיעה למרכז היא פרויקט. ההחלפות בין הרכבות, האוטובוסים שמאחרים בלי התראה, הצפיפות והחוסר באינטרנט יכול לשגע אותי. ושלא נדבר על הקלמנטינות".

מה הקללה האהובה עליך?
"וואי האמת שיש לי פה ג’ורה. שרמוט זה מילה שמתגלגלת על הלשון שלי הרבה, יש בה משהו מאוד פמניסטי וגם מאוד שפת רחוב יומיומית ולא מתייפייפת".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה לא מעט. לרוב כשאני מוצפת מהתרגשות, לחץ, תסכול, עצבים או עצב. אני מתאפקת עד שמגיע הטריגר הקטן שמוציא ממני הכל. וואיי, ממה אני לא בוכה, בפעם האחרונה זה היה ביום יציאת אלבום הבכורה שלי 'מדוזה'. מצאתי את עצמי בוכה בלי הפסקה מרוב הצפה רגשית וחוסר הבנה איך לעכל את הסיטואציה".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"הכי מביך שקרה לי כנראה זה שעליתי להופיע בלי קול. הגעתי מרחוק באוטובוסים לאיזה פסטיבל בעפולה, היה מעגל ראפ לפני ההופעה והיה לי חשוב להשתתף בו. עליתי על הבמה צרודה לגמרי, נשמעתי כמו עורב. אבל עורב שעושה פריסטייל".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"חוסר וודאות יכול להטריף אותי. בפן הכלכלי, הבריאותי והעתיד בכלל. במלחמה נפל טיל דקה מהבית שלי בקריית ים, האדמה רעדה, כל הזכוכיות נשברו, זה היה חוסר אונים מטורף. לא ידעתי מה יהיה מחר. יש לי מערכת יחסים מורכבת עם שליטה. חשוב לי להיות בכמה שיותר שליטה על החיים שלי, וכשזה הולך לאיבוד כמו עם מחלות, מלחמות וכאלה זה מערער אותי לגמרי".

מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"'לפחות אני מצחיקה' או משהו כמו 'זה אחלה חומר לאלבום הבא', לפחות שנוציא מהלימון לימונדה. בכללי הומור זה משהו שמציל אותי. וקצת יותר ברצינות, אני מזכירה לעצמי שמחר יום חדש והצלחתי לעבור 100 אחוז מהימים הכי קשים שלי, זה נותן קצת פרופורציות. מעודד אותי לחשוב על הרעיון שאני בת ה-10 הייתה גאה בי".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"את מכירה שחקנית שתוכל לתת בראש בתור ראפרית? ניסיתי לשבור על זה את הראש, עלו לי כמה שחקניות אבל אף אחת לא מדויקת לי. נראה שאין ברירה ויצטרכו ללהק אותי".

מי בעינייך הגבר/האישה הכי לוהט/ת על הפלנטה? מי היה גורם/ת לך לעבור צד?
"עמוס תמם, אני בטוחה שכל בנות ישראל יסכימו איתי, אני בחורה פשוטה סך הכל".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה שיהיה לי פחות אכפת מכל דבר שאני עושה, לא להיות כל כך קשה עם עצמי ולהיפתח לעוד דברים. הייתי רוצה לחיות בשלום עם כל הדברים שאני לא אוהבת ומתוכם לגדול לשינוי. פחות שיפוטיות עצמית ואולי לשנות קצת את הלוק".

על מה יש לך רגשות אשם?
"אני אובר-ת'ינקרית ברמות. הרבה פעמים על דברים שאמרתי או כתבתי שאולי פגעו או התפרשו לא נכון. וגם, שאני לא מבלה מספיק עם החברות, המשפחה והכי חשוב עם סבתא אתי, מי שיודעת יודעת".

מה חסר לך בחיים?
"שהקהל שלי ילך איתי דרך בלי לרדוף אחריהם כל דקה בטיקטוק, משהו שאני עוד מתרגלת אליו. שהאנשים האלה ימלאו את האולמות הכי גדולים ואני אוכל להתרכז בלייצר להם מוזיקה פצצה. אני רוצה לעמוד על שלי כי וואלה מגיע לי. אני רוצה להיות נאמנה לעצמי ולמצוא אהבה, מה שלא ממש פשוט היום".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"האינדינגב ב-2023 הייתה הזדמנות שפספסתי, הייתי אמורה להופיע יחד עם הלייבל שלי 'פלא רקורדז' לצד ההשראות שלי כמו פלד, אבל ה-7.10 קרה בדיוק שבוע לפני ההופעה. מאוד התבאסתי ואכלתי כאפה מהמציאות, כאזרחית במדינה ובמיוחד כאמנית שהייתה אמורה להופיע על הגבול בפסטיבל ענק, אבל אני מאמינה שהכל מדויק לדרך שלי ואני לא מפחדת מדרך ארוכה".

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"זה משתנה, כי אני בעיצומה של הגדילה שלי כאמנית. נכון להיום, על הרגע בו החלטתי שאני מוציאה את האלבום הראשון שלי ומרימה הופעה מלאה משלי יחד עם כל הצוות בלבונטין 7, המועדון שהייתי נוסעת אליו בתור ילדה בת 13 לצפות בהופעות. אני גאה בעובדה שתקרות הזכוכית מתנפצות כל פעם מחדש, אני עושה את זה בשביל שיר הקטנה".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"אני רוצה להרים לג'וסי-פייס, אמנית מוכשרת ברמות עם כתיבה וקול מיוחדים ואמיצים. לנועם לנדס שהיא חברה שלי, שעושה את צעדיה הראשונים כמאמנת כושר עם המון אמונה ואהבה למה שהיא עושה. גם לראפרית שירו שמביאה חספוס מיוחד שלא היה בהיפ הופ הישראלי, היה לי כבוד לארח אותה בשיר 'יחסית לבת'. לבחורות המדהימות והלביאות שאני פוגשת וזוכה לקבל מהן פידבק שהמוזיקה שלי עזרה להן ולכל מי שהגיעה עד לכאן! אישה לאישה מלכה".