בלי סודות: שירנקה עושה כבוד למילה פות

כשהיינו ילדות אי שם בניינטיז העליזות, המילה הזו בקושי נאמרה בקול. בבית המציאו שמות, כמו "טוטה", "פיפי", "פוצי". הכל התקבל בחיוך, רק המילה "פות" הודרה מהז'רגון. והמילה "וסת" נדחקה לפינה בבושת פנים, נאמרה בלחש, הושתקה.

גם שירנקה כדר מילר גדלה בבית שבו שתיקה עטפה את כל מה שקשור לגוף; וסת, פות וכל מה שביניהן. בבית שהקימה לצד בן זוגה, השף עומר מילר, כבר כאימא לשלושה, היא בחרה להפוך את המשוואה: לשבור את השתיקה, ולדבר עם ילדיה בגלוי על איך הגוף באמת עובד.

>> מור ממן מתגרשת בשנית אחרי 3 חודשים. זה מה שהיא סיפרה לנו

בפוסט לצד סרטון אישי היא כותבת: "אני מספרת לילדים שלי, גם לבנות וגם לריי, בדיוק איך הגוף שלנו בנוי (כמובן תואם גיל)". כך היא מתארת להם את המחזור החודשי, כמעט כמו סיפור לפני השינה: "בגוף האישה יש איבר מיוחד שנקרא רחם, ובכל חודש הוא מכין מיטה רכה, עם כרית נעימה ושמיכה מפנקת, שמיועדת לתינוק שאולי יגיע. אם תינוק מגיע, המיטה נשמרת. ואם הוא לא מגיע וזה לא הזמן עדיין לתינוק אז המיטה שלו יוצאת מפתח מיוחד בפות של האישה. המיטה הזאת בעצם בנויה מדם. והדם הזה הוא בריא. הוא לא כמו דם מפצע. ההפך הוא דם שמסמן לנו שאנחנו בריאות!".

אז במקום להמציא עוד שמות מתיילדים ומגוננים, כמו "פוצי", "פיפי", "בילבל" – שירנקה פשוט קוראת לאיברים בשמם. זו לא רק בחירה במילה הנכונה, אלא אקט חינוכי חשוב: כזה שמלמד ילדות וילדים שהגוף שלהם הוא לא סוד או בושה, אלא משהו שראוי לדבר עליו בגלוי, ובעיקר עם הרבה בכבוד.