שיקוי קסמים

בסדר, לקחתי ריטלין. עכשיו אני יכול לעקוב במהירות גבוהה יותר אחרי ריבועים המהבהבים על המסך. וואו. רק לשם כך כדאי לקחת את הכימיקל הזה, שכל אדם ברחוב מתנדב לספר לך סיפורי אימים אודותיו. גם הניסיונות לדוג מידע מהאינטרנט מעלים תופעה מעניינת. כל אזכור של התרופה בכתבה זו או אחרת גורר תחתיו ערימות גדושות של תגובות מבעיתות. המובחרות שבהן בסגנון: "את בן אחי, הכדור הפך לזומבי. האישונים שלו גדלו למימדי אלבום כפול של שלמה ארצי". "ריטלין, זה כמו קוקאין", קראתי באחד הפורומים, "הוא עושה היי אבל אחרי יומיים אתה לא יכול להיגמל יותר".

מכל 100 תגובות בממוצע, 90 מהן ישמיצו את השימוש בריטלין. ובדרך כלל ימליצו המגיבים גם על כל מיני חומרים טבעיים ש"הצילו את האחיין" שלהם, או טיפולים אלטרנטיביים. אלא שהללו אפילו אינם מדגדגים את חוסר השקט, לא שלי וודאי שלא את זה של בני.

גם אנחנו, כמו כולם, עשינו את הסיבוב הרגיל: הומיאופתיה (שלדעתי האישית אין בה דבר מעבר לפלצבו), דיקור סיני, שינוי התזונה ועוד. בקיצור, כל טיפול שמי שאין לו ילד היפראקטיבי עלול לחשוב שהוא עוזר. הבל ורעות רוח. גורנישט, או במילה אחת ממצה: בולשיט.

מדוע משמיצים כל כך את הכדור הנ"ל? אין זאת כי אם יש משהו בדברי המלעיזים. הבטתי בעור ידיי. נראה היה לי כתמול שלשום. לא עלה בידי כלל להבחין בצבע ירוק זרחני או בצרעת שדבקה בי בשל השימוש בכדור. ניגשתי אל הראי. אישוניי הביטו בי בשעמום כהרגלם. מעבר לשריטה שהשאיר ברחני החתול על לחיי לא נרשמו חריגות בתצפית.

הסתכלתי מצד ימין ואחר כך מצד שמאל. לא עיני ינשוף, לא תנשמת, לא תקליט של שלמה ארצי ואפילו לא קובי פרץ. 'אולי אני לא רואה טוב כי האישונים שלי כל כך גדולים', חשבתי. גם לא הרגשתי איזה היי. שום כלום. החלטתי לבדוק את הכדור במבחן התוצאה. שלפתי ממעמקי המחשב את המאמר הכי "כבד", שלו אני זקוק לשם כתיבת הדוקטורט. מאמר מתוך כתב עת גרמני המנתח את ההטיות הלשוניות של מושג מסוים באכדית מהתקופה הניאו-אשורית. מרתק, נכון? מדובר בטקסט מהסוג המשמש רופאים מרדימים למוטט את הפציינטים אל תוך שינה עמוקה, זאת מבלי להשתמש בכל חומר הרדמה תקני.

הפלא ופלא. לוחות החמר המעוטרים בכתבי יתדות נראים פתאום מאוד מעניינים. כלל לא זכרתי שלפקידיו של המלך אסרחדון היה כזה סטייל. בתרגום לגרמנית זה בכלל נשמע כמו נעמי שמר. אני יושב וחופר בתוך הטקסטים העתיקים האלו וזה כל מה שמעניין אותי בעולם כרגע. מסתבר שהפלא מתחולל ולא רק בתנאי מעבדה.

"תגיד, זה לא ממכר?", שאלתי בטלפון את הנוירולוג.

"הלוואי שזה היה קצת ממכר", הוא עונה בייאוש. "ההורים מתלוננים שהילדים שוכחים לקחת. ראית פעם נרקומן ששכח את המנה שלו?".

הילד הצביע במפגש

טוב. הגיע הזמן לנסות את השפעת הפלא החדש על הילד. זה מצידו בלע את הכדור ללא כל בעיות בשטיפה הגונה של מיץ פטל (הסברתי לו שמדובר בשיקוי קסמים). ליוויתי אותו אל הגן ושבתי לענייניי. בשעה אחת וחצי בדיוק התייצבתי בשער הגן וציפיתי בדריכות לבאות. הגננת המסורה התקדמה אלי בצעדים מהירים, על פניה קורנת נהרה של אושר עילאי ונראה כי היא מרחפת מעדנות על גבי ענן לבן.

"תשמע", היא פותחת בהתרגשות, "ילד כזה עוד לא ראיתי".

עדיין לא האמנתי. חיכיתי כתמיד לדו"ח בקרת הנזקים הרגיל ולהפתעה שכזו לא ציפיתי.

"תמיד ידעתי שהוא ילד מיוחד", המשיכה בהתלהבות, "אבל היום זה סופסוף יצא. הוא אפילו הצביע במפגש!". כעת היא כמעט מטלטלת אותי בהתרגשות.

"מה זאת אומרת הצביע במפגש?", אני שואל.

"הוא ממש הצביע", מסבירה הגננת את הנס הגלוי שהתרחש אך לא מזמן. "לא התפרץ, לא ברח, השתתף יפה וחיכה בסבלנות לתורו. זה לא יאומן".

מכאן ואילך חל שיפור עצום באיכות החיים של אור ושל הסובבים אותו, כולל את ברק וברחני, חתולינו האהובים. אמנם בדומה לסינדרלה הקסם פג בדיוק בשעה 12:00 (בצהריים), אך האפקט מושג לאורך כל היום. החוויה החיובית שמשיג אור בגן נותנת את אותותיה בהרגשתו גם בשעות אחר הצהריים. הוא שקט יותר, ביטחונו העצמי עלה ויש ביכולתו לבצע פעילויות שקודם לכן היו מחוץ לטווח השגתו.

בנוסף, הפלא ופלא, גם חברים חדשים נוקשים על דלת ביתנו. מהר מאוד זיהו הללו את השינוי שחל באור. "הוא נהיה גדול פתאום", אמר לי אחד מהם. כבר אינם חוששים כי ייקח את הכדור ויכדררו בריצה אל אי שם מעבר לאופק, או ינוע ללא הרף בזמן הקיפאון הרצוי במשחק ה"דג מלוח".

רגיעה בכל הגזרות

לאחר שהניסיון חזר על עצמו במשך כמה ימים והושג שיפור מתמשך, אני יכול לומר בוודאות כי בשלב זה הציל הריטלין את שגרת היום האבודה שלנו. מתחושת מתח וכוננות מתמדת לפעולה בלתי צפויה, הושגה רגיעה בכל הגזרות. את בעיית התפוגה המהירה פתרנו באמצעות הדור השלישי של כדורי ההיי-טק בשם "ריטלין LA" שתוקף פעולתן מגיע לשמונה שעות.

איני רוצה להישמע כחוזר בתשובה שמצא עולם חדש וכעת הוא נלהב להביא את כל מי שמוכן לשמוע אל "גן העדן" החדש שגילה. ברצוני רק לומר כי יש לקחת את סיפורי האימה אודות "הכדור הנורא", בעירבון מוגבל. בעיקר כאשר ילדותו של ילד עומדת על כף המאזניים. מצד שני, רק על עצמי ידעתי לספר. ידוע לי ממקורות זרים כי קיימות תופעות לוואי לתרופה. יש לזכור כי שימוש בכימיקלים אינו דבר של מה בכך, שמדובר במקרה הפרטי שלי וכי המציג אינו רופא.

> בפרק הקודם: אסף מנסה את הריטלין על בשרו