מנרות יום הולדת לנר נשמה: ילדיה של דיאנה דדבייב ז"ל חיים את רצח אמם מדי יום

התמונה ההיא, מאותו יום שישי ארור, 6 בפברואר 2021, של האחיינים הקטנים שלה כבולים בחבל לכיסאות גן כי אבא אמר להם שהוא רוצה לשחק איתם במשחק, בעודם מתחננים "דייייי, אבא, דייייי", לא יוצאת למריאנה דיין מהראש.

>> הריאיון שהעניקה לנו דיאנה דדבייב ז"ל, שנרצחה על ידי בעלה

מריאנה, אחותה של דיאנה דדבייב ז"ל, בכלל לא הייתה שם ברגעים המצמיתים האלה, אבל היא מודעת לכל פרט ופרט מאותן שניות גורליות במהלכן נרצחה אחותה לעיני ילדיה, והיא ממשיכה לחיות את הזוועה כל יום מחדש.

"אני יודעת בוודאות שהמוות של אחותי מנע מקרי רצח נוספים. נשים כותבות לי כל הזמן שאחרי הרצח שלה הן העזו לעזוב את הבית באישון לילה, ויש גם נשות שוטרים ביניהן"

"שלושה ילדים קטנים בגילאי 7, 5 ו-3 שאביהם קשר אותם, ישבו כפותים. הרביעי בן שנה, ישב על כיסא גבוה של פעוטות. אימם, דיאנה הייתה במפלס העליון של הבית כששמעה את הצעקות שלהם, מיהרה לרדת ושאלה את אביהם, בעלה: 'אמיר, מה אתה עושה'. היא התקרבה לילדים וביקשה שיניח להם והתחיל ביניהם מאבק. הוא הכין סכין וחבל מבעוד מועד, ובעוד היא מנסה בכוחותיה האחרונים להגיע לילדים, הוא החל לדקור אותה", משחזרת מריאנה את פרטי הרצח המזעזע, "הוא ידע שהדבר הכי חשוב בחייה של דיאנה הם ילדיה, היא הייתה אימא מדהימה ומסורה מאין כמותה. היא ביקשה מהבת הגדולה שהצליחה להשתחרר מהחבל, שתזעיק עזרה משכנים. הילדה ניסתה לרדת במדרגות אבל הוא העיף אותה. שנייה אחרי, הוא ירה בדיאנה שהתחננה על חייה, בחלק גופה התחתון. ואז, מול פני הילדים ההמומים, הוא ירה בראשה מטווח אפס לוודא הריגה. מדובר ברמת אכזריות שלא פגשתי כמוה".

דיאנה דדבייב ז"ל ובנה | צילום: באדיבות המשפחה

בקרוב יינתן גזר הדין במשפטו של השוטר לשעבר אמיר רז, הנאשם ברצח אשתו. "בכל דיון אני מסתכלת לו בעיניים, והוא לא. כרגע יש פגרה בבית המשפט ומחכים לדו"ח הפסיכיאטרי שלו. אמיר הוא הבחור הכאילו מהמם עם העיניים הכחולות, שוטר שמהותו לשמור ולהגן על אנשים, אבל הוא בעצם רוצח בדם קר והוכחה שרצח כזה הוא לא עניין של מיקום גיאוגרפי או של מוצא. זה יכול לקרות בכל בית – ואת זה צריך לצעוק. גם שני מאסרי עולם לא יחזירו את דיאנה למשפחה שלה, אבל האיש הזה צריך להינמק בכלא עד סוף חייו".

היום, ב-23 באוגוסט, דיאנה דדבייב ז"ל הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-34. "מנרות יום הולדת לנר נשמה", הוא שמו של קמפיין רשת שיצרה אחותה, מריאנה בת ה-29, יחד עם כרמל מילנר-סער, בעלת משרד יח"צ המתמחה בעבודה עם משפיענים, אשר יזמה, הפיקה וליהקה את הקמפיין. מילנר-סער מעניקה את שירותיה למשפחה פרו בונו, והיא אף עוזרת לקדם את "בדרכה", עמותה שהקימה מריאנה לזכר אחותה יחד עם לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, שבתה גנית נרצחה על ידי בן זוגה בגיל 22. להבדיל מעמותות אחרות המתמקדות באלימות במשפחה, העמותה שלה מתמקדת בילדים שנותרו אחרי הטרגדיה, כדי לספק להם מעטפת נרחבת בשלל תחומים. "צריך להחיות את הילדים האלה מחדש ולעזור להם לבנות חיים נורמליים ובריאים ככל שניתן", היא אומרת.

"אמיר הוא הבחור הכאילו מהמם עם העיניים הכחולות, שוטר שמהותו לשמור ולהגן על אנשים, אבל הוא בעצם רוצח בדם קר והוכחה שזה לא עניין של מיקום או מוצא. זה יכול לקרות בכל בית – ואת זה צריך לצעוק"

בקמפיין שעולה היום, מודגש סיפור הרצח האכזרי של דיאנה ומשתתפים בו 30 מפורסמים, שכל אחד מהם מספר במשפט על דבר אחד שדיאנה כבר לא תזכה לעשות. למשל, היא כבר לא תחגוג את ראש השנה עם ילדיה ומשפחתה, והיא לא תיקח את ילדיה להופעה של חנן בן ארי שכה אהבה או למופעי סטנד אפ שהיו חביבים עליה. בין המשתתפים בקמפיין: דידי הררי, ריטה, אילנית לוי, מארינה מקסימיליאן, שלומי קוריאט, גלית גוטמן, נועה קולר, דין מירושניקוב, השף חיים כהן, נלי תגר ועוד.

"אנחנו, בני משפחתה של דיאנה, רוצים להמשיך לצעוק את הצעקה שלה, שלא נשמעה בחייה", אומרת אחותה. מריאנה, בוגרת מדעי החברה ומנהל מדיניות ציבורית, עזבה את כל עיסוקיה מאז רצח אחותה. כיום היא מקיימת סדנאות ומרצה ברחבי הארץ על סיפור הרצח, ועל איך לראות את הנורות האדומות. לאחר הרצח, היא אף נפרדה ביוזמתה מבן זוגה שאיתו הייתה שנה וחצי. "בעקבות מה שקרה עם דיאנה הבנתי שאני בזוגיות עם אלימות רגשית", היא משתפת, "לפני מה שקרה, לא הצלחתי להבין את זה עם עצמי. היום אני רואה סימני אזהרה שלא רציתי לראות קודם".

מריאנה, אחותה של דיאנה דדבייב ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

מאז רצח אימם, ארבעת ילדיה של דיאנה ז"ל חיים עם הוריה, סבתא בולה, 55, וסבא דז'ה, 59, שמונו לאפוטרופוסים היחידים אחרי שאפוטרופסות האב הרוצח בוטלה. דודה מריאנה נרתמה אף היא ועזבה את העיר הגדולה לטובת בית עם חצר במקום צנוע יותר, שם היא יכולה לארח את אחייניה בסופי השבוע. לדבריה, אין להם שום קשר עם הוריו של אביהם. "זהו כבר יום הולדת שני שדיאנה לא איתנו. אנחנו מציינים את היום, יש עוגה, מדברים על דיאנה באהבה אבל זה לא יום שמח".

היכן מצאה אותך ההודעה על הרצח?
"באותו יום דיברתי עם דיאנה כמה פעמים, שיחה רגילה על הילדים שלה ועל הלימודים שלי, אבל כששאלתי מה קורה עם אמיר היא ענתה שלא יכולה לדבר עכשיו וניתקה. משפחתי שומרת שבת, אני היחידה שלא. יש לנו שני אחים חרדים, בחורי ישיבות, ודיאנה הייתה דתיה לייט. היא שמרה שבת אבל הילדים היו בחינוך רגיל. קראתי על מקרה רצח בשש בערב, בן דוד שלנו התקשר ואמר ששמע שדיאנה פצועה. בערב כבר כל הרשת התמלאה בתמונות שלה, וככה נודע לי. זה היה היום השחור בחיי. האמון שלי בעולם נסדק לגמרי. לא תקשרתי תקופה עם חברים, רק הילדים של דיאנה היו מול עיניי".

אחותך הייתה יועצת זוגית שייעצה לרבים, אישה עם מודעות גדולה. איך יכול להיות שכל הסימנים למה שעתיד להתרחש, היו סמויים מהעין?
"אנחנו חשבנו שהחיים שלה נורמטיביים לגמרי. אנחנו מאוד קרובות, דיברנו כל יום, חשבתי שאני יודעת עליה הכל, הייתי מגיעה אליה הביתה בלי הודעה. באותם ימים כולנו התעסקנו במצבה הרפואי של בתו בת השנתיים של ראובן, האח הגדול שלנו, שחלתה בסרטן. הימים היו ימי קורונה, אז לא נפגשנו הרבה פיזית. חודש לפני הרצח, חגגנו יום הולדת לבת שלה אצלם. משהו כבר אז הרגיש לי מוזר, הם לא הצטלמו יחד והיה ריחוק, אבל רק בדיעבד ידעתי שהיא כבר הוציאה אותו מהבית. אחרי מותה מצאתי מכתב שכתבה, על איך שהוא עושה לה דווקא בשבת, למשל מדליק אורות ואת המיחם, וגורם לה לתסכול".

מריאנה, אחותה של דיאנה דדבייב ז"ל ובנה | צילום: באדיבות המשפחה

למה היא שתקה לדעתך?
"דיאנה לא חשבה שזה יגיע למקום כזה. אני יכולה להבין אותה, יש אלימות מוסווית שקשה לעלות עליה. הרבה פעמים קשה לנו להודות בזה, ואצלה כנראה הייתה גם הסתרה ובושה, והיא רצתה לעשות את הכל בקצב שלה. כשהיא הבינה, היא החליטה שהיא לא רוצה להיות שם. כשקיבלתי בחזרה את המחשבים שלה מהמשטרה, מצאתי בין המיילים מסמך גירושין מוכן. מבחינתי זו כאפה מאוד מצלצלת, איך לא ידעתי ואיך לא הצלתי אותה".

זה התחיל כסיפור אהבה גדול?
"דיאנה והרוצח הכירו בניו יורק. היא טסה לבקר את אחינו שגר שם, אחרי שחוותה פרידה קשה והוא היה בטיול של אחרי צבא. היא חזרה לפניו. היא נפרדה ממנו אחרי שגילתה שיש עוד מישהי בסיפור אבל הוא נלחם עליה באובססיביות, התקשר נון סטופ והופיע אצלה כל יום, והיא סלחה לו".

"הילדים יודעים בדיוק מה קרה ואנחנו מקפידים שלא ישכחו שדיאנה הייתה אימא שלהם. רק עכשיו, אחרי הטראומה הגדולה, הם מתחילים להתאבל. הגדולה הולכת לישון מחובקת עם תמונה של דיאנה, והקטנים עדיין שואלים אם אימא תחזור"

את מדברת עם דיאנה מאז הרצח?
"כל הזמן. בהתחלה דיברתי מכעס, היום ממקום של חמלה. אני יודעת בוודאות שהמוות של אחותי מנע מקרי רצח נוספים. נשים כותבות לי כל הזמן שאחרי הרצח שלה הן העזו לעזוב את הבית באישון לילה, ויש גם נשות שוטרים ביניהן. אני מאמינה שהייתה כאן השגחה פרטית. בחקירה הוא הודה שייתכן והיה רוצח גם את הילדים, אבל הילדים נשארו בחיים, והם סוג של נחמה. יש לנו משהו מה-DNA של דיאנה".

קמפיין הרשת לדיאנה דדבייב ז״ל | צילום: מתוך האינסטגרם של ציפי רפאלי

קמפיין הרשת לדיאנה דדבייב ז״ל | צילום: מתוך האינסטגרם של שלומי קוריאט

איך הורייך מסתדרים עם הטיפול בילדים?
"ההורים שלי הם זוג אנשים מדהימים. אימא עזבה את עבודתה כספרית ומקדישה הכל לילדים. אבא שלי הוא המפרנס, הוא עובד באיקאה. אני כל יום שם והעבודה מתחלקת בין ההורים לביני. קיבלנו ילדים מאפס, עם פחד תהומי מכל דבר, כולל פחד שאבא יצא מהכלא וירצח אותם. ההורים שלי עלו בשנת 1993 מטג'יקיסטן כדי לבנות לילדיהם חיים טובים בישראל. לקחו להם בת ותוך כדי האבל, הם מצליחים להעניק לארבעה ילדים אהבה בעוצמות הכי גבוהות, עם טיולים, הצגות וחוגים, וכל מה שילד צריך. הם באים לילדים מאהבה גדולה ומנתינה. האמת, אני לא יודעת מה היה קורה איתנו, אם לא הילדים המקסימים האלה שנותנים את הרצון והטעם להמשיך".

מישהו מלווה אותם ברמה המקצועית?
"יש לנו מעטפת של צוות טיפולי מדהים. בעצתם, הילדים יודעים בדיוק מה קרה ואנחנו מקפידים שלא ישכחו שדיאנה הייתה אימא שלהם. לקבר שלה עדיין לא לקחנו אותם. רק עכשיו, אחרי הטראומה הגדולה, הם מתחילים להתאבל. הגדולה הולכת לישון מחובקת עם תמונה של דיאנה, והקטנים עדיין שואלים אם אימא תחזור. יש הרבה רגעים קשים, למשל כשהם רואים אבא ואימא אצל חברים והם מדברים על זה שלהם אין. אני עונה להם שזה נכון, שאימא בשמיים ואבא בכלא, אבל שיש להם אותנו. הקושי הגדול הוא בתקופות של אזעקות וטילים, אני רואה את הפחד שלהם בעיניים ואז חוסר האונים מכה בי. מה אני יכולה לעשות חוץ מלחבק".

הקמפיין שעולה היום מדבר על מה שדיאנה לא תזכה לעשות יותר. מה עולה בראשך כשאת חושבת על זה?
"היא לא תשמע את בנה הקטן אומר בפעם בראשונה את המילה 'אימא', היא לא תראה את הגמילה שלו מחיתולים, היא לא תחגוג איתם ימי הולדת וחגים, היא לא תלווה אותם ביום הגיוס לצה"ל ואת יום הולדתה נחגוג שנה אחר שנה, עם עוגה אבל בלעדיה".

>> רבאב אבו סיאם נרצחה כי המדינה שלה לא באמת רצתה להגן עליה