עלמה גוב: "אני פוחדת שההצלחה תגדל או שתגמר"

היא רק בת 22 וכבר הספיקה להוציא 3 אלבומים ב-3 שנים, לאחד כוחות עם מוניקה סקס ויסמין מועלם ולכתוב פסקול מושלם ל"האחיות המוצלחות שלי". עלמה גוב, נסיכת האינדי החדשה, מספרת בריאיון "לאת" על ההצלחה, על החיים בפנימייה בעוטף לפני ה-7.10 והגעגועים השורפים לחברים שכבר לא יחזרו
למרות שמאחוריה כבר שלושה אלבומים מצליחים, היא כבר בת בית בבארבי ושירי האינדי-פופ שלה חורכים כל פלייליסט אפשרי, ועדיין, המוזיקאית עלמה גוב (22) צריכה להסביר שאין בינה לבין גידי גוב קשר משפחתי, על אף שם המשפחה הזהה. מצד שני, היא לא תסרב לשיתוף הפעולה הכי מתבקש בעולם (הייוש נונו).
>> למה כולם אוהבים עכשיו את עדי זריפי? בדיוק מהסיבה הזאת
אבל האמת היא, שעם או בלי גידי, גוב מתהלכת כמעט בנונשלנטיות מוחלטת בין במות הפסטיבלים ובין שיתופי פעולה נחשקים לא פחות עם יסמין מועלם, רן דנקר ומוניקה סקס. היא מככבת באירועי מחווה לקורין אלאל ז"ל ועברי לידר ואפילו כתבה את הפסקול המושלם לעונה האחרונה של "האחיות המוצלחות שלי" שמשודרת ב-yes.

ג'ן זי בלי טיקטוק
את משדרת כל כך הרבה נינוחות, את לא פוחדת לפעמים שאולי ההצלחה הגיעה מהר מדי?
"אני לא יודעת אם הכל קרה מוקדם מדי, או מוקדם בכללי. אבל אני כן רוצה להצליח עוד. אני חושבת וכותבת בעברית וכל עוד אפשר לחיות כאן והמדינה שלנו לא תמשיך לטבוע בתוך הבור השחור של עצמה, אני בנכונות להמשיך לכתוב בעברית. זאת השפה הכי יפה בעולם".
אני עדיין לא החלטתי מה אהיה כשאגדל ואת כבר חיה את החלום.
"אני יודעת שזה נדמה כאילו הכל קרה לי בבת אחת, אבל אני עובדת שנים על הדבר הזה ומתייחסת לעצמי כאמנית רצינית מגיל 16. גם כשזה היה הזוי ותלוש ותמים ולא כתבתי שיר טוב אחד, החלטתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות ועבדתי הרבה שנים בחריצות בשביל זה".
חיים של אמנים מלאים בסירובים, היה פעם איזה ״לא״ בדרך ששבר אותך?
"יש כמה שירים באלבום האחרון שלי שממש נכתבו על זה. על החוויה של לא משנה כמה את מוציאה ועושה ומתאמצת ועדיין יחשבו שאני לא מספיק. אני ממש זוכרת איזה פסטיבל שמאוד רציתי להיכנס אליו והם לא הסכימו. הם אמרו שהם רוצים לראות מה עוד יקרה איתי – אז כתבתי על זה את השיר הראשון באלבום האחרון שלי. אבל את יודעת, זה פשוט חלק מהדיל. על כל 10 'לא' שתקבלי – יהיה 'כן' אחד ממש משמעותי וחשוב שיפרוץ את הדרך. אבל בכללי, אני פשוט מבינה שהעניין זה להתמיד ולבנות בסיס עמוק של אמונה פנימית. וגם זה לא תמיד מחזיק".
"אני זוכרת איזה פסטיבל שמאוד רציתי להיכנס אליו והם לא הסכימו. הם אמרו שהם רוצים לראות מה עוד יקרה איתי. על כל 10 'לא' שתקבלי, יהיה 'כן' אחד חשוב שיפרוץ את הדרך"
את פוחדת שהכל יגמר לפני גיל 30?
"אני פוחדת שזה יגדל, שזה יגמר או שזה ישאר כמו שזה. אז אני משתדלת לא לפחד פשוט".
זה כאילו רק לפני רגע התארחת בהופעות של אחרים עם יוקליליי.
"אני מבינה איך זה נראה. אבל בגלל שאני לא תל אביבית, הופעתי המון מחוץ לעיר. אני והלהקה שלי הגענו לכל פינה בארץ שאפשר לדמיין. אמרתי 'כן' לכל דבר שיכולתי לעשות ושרתי לכל מי שרצה לשמוע. הגעתי לאירועים הזויים ועשיתי את הדרך הקלאסית של לכתת רגליים. אני אולד פאשן בזה".
אוקיי, אז אני לא אשאל אותך על טיקטוק.
"הורדתי אינסטגרם רק אחרי התיכון כדי לקדם את המוזיקה שלי. אף פעם לא הייתי ילדת אינטרנט ועד היום כותבת את השירים שלי במחברת. אני לא אדם דתי, אבל אני כן חושבת שקרה לי איזשהו נס והוא קרה בזכות אנשים שמקשיבים לשירים ובאים להופעות. אני מוזיקאית במשרה מלאה. זה כל מה שרציתי".

העוטף, החלום ושברו
גוב, במקור ילדת טבע שגדלה במושב ערוגות שבדרום, ארזה רק לפני חצי שנה את השקט והשדות ועברה לתל אביב להתגורר עם בן זוגה בן ה-24. היא הבת האמצעית בין שני אחים והורים שמעריצים אותה ביג טיים (מי שהייתה בהופעות יודעת). אבל זאת לא הפעם הראשונה שהיא אורזת חפצים ואומרת להם ביי, כשבגיל 14 הודיעה גוב להוריה שהיא החליטה לנוע אל קיבוץ מגן שבעוטף עזה, לטובת לימודי מוזיקה בכפר הנוער "ביכורים".
אני ליטרלי ראיתי את אמא שלך צורחת את השירים בכל הופעה, זאת גם התגשמות החלום שלה?
"המשפחה שלי מלווה אותי בכל הדרך והכי מאמינה בי בעולם. אמא שלי השמיעה לנו המון מוזיקה בבית. רוק ניינטיז, הביטלס, מלא להקות בריטיות מהסיקסטיז והסבנטיז, היא הכירה לי את אסף אבידן ואת דה אנג'לסי שמהם למדתי איך לכתוב והיא לקחה אותי למיליון הופעות. גם סבא שלי מאוד אוהב מוזיקה, אבא שלי מת על לאונרד כהן. בכיתה ט׳ כבר הייתי באינדינגב וזה היה כמו לגלות מחדש את העולם".
ומתי החלטת שאת עוברת ללמוד בפנימייה?
"ברגע שנתקלתי במקום הזה, הודעתי להורים שלי 'סורי, אני יוצאת מהבית והולכת ללמוד שם, ביי'. היינו קבוצה של 40 חבר׳ה מכיתה ט'-י"ב וכל מה שעשינו היה להמציא דברים, להתאמן על מוזיקה ולנגן ביחד. שם התאהבתי בפעם הראשונה, שם פגשתי את החברים שעד היום מאוד קרובים אליי, חלק מהם איתי בלהקה. מצאתי שם משפחה ואני אעשה הכל בשבילם".
"תמר קדם שניהלה את הפנימייה, נרצחה עם בעלה ושלושת הילדים הקטנים שלהם. היא הייתה כמו המחנכת שלנו וזה כאב שאין לתאר. אפילו השותפה לחדר שלי מחכה שאבא שלה, עופר קלדרון יחזור מהשבי. זה שובר את הלב"
אי אפשר לדבר על העוטף מבלי להרגיש את הבטן מתהפכת.
"מבחינתי זו הייתה פנינה בעולם. העוטף הוא מקום פסטורלי ומדהים והשקט שם מושלם. גרתי שם ארבע שנים וזה היה כמו חלום יפה ורגוע. הנבטתי שם את כל החלומות שלי והכל קרה בזכות האנשים שהיו שם".
יש לך חברים שנשארו באזור אחרי הלימודים?
"כן, והשבעה באוקטובר היה אירוע נוראי ומאוד קשה בשביל הקהילה שלנו. יאיר רום, הטבח של הפנימייה ושגיא דקל חן שהיה שותף להקמה של הפנימייה עדיין חטופים בעזה. תמר קדם שניהלה אותה, נרצחה עם בעלה ושלושת הילדים הקטנים שלהם. היא הייתה כמו המחנכת שלנו וזה כאב שאין לתאר. אפילו השותפה לחדר שלי מחכה שאבא שלה, עופר קלדרון יחזור מהשבי. זה שובר את הלב. הם אנשים שאני מאוד אוהבת ומתגעגעת אליהם".
היום את מופיעה עם יסמין מועלם שהתפוצצה בזמן הקורונה, במקרה שלך נדמה שהמלחמה הפכה אותך לזמרת נחמה.
"אני חושבת שזה יהיה יהיר מצדי להגיד שיש משהו אחד שגרם לדבר אחר לקרות, אבל אני כן משוכנעת בזה שהמלחמה גרמה לאנשים לרצות להקשיב למוזיקה ולסיפורים ולמילים שהלב נמצא בתוכם. זה היה מטורף כשגיליתי שחיילים מורידים את השירים שלי לאמ.פי 3 ומקשיבים לשירים שלי בעזה".

די נו.
"כאמנית אני נשארת מול זה המומה. גיליתי שהמוזיקה שלי מלווה אנשים בסיטואציות הכי מורכבות בעולם. אני מקבלת כל הזמן הודעות מחיילים. ועדיין, אני חושבת שאנשים רצו משהו רך בתוך החיים שלהם ואולי המוזיקה שלי מילאה תפקיד שם".
מתי החיבור עם יסמין קרה?
"אני אוהבת את המוזיקה שלה ברמות והתארחתי אצלה פעם אחת בהופעה, זה היה מאוד מרגש ומקסים. היא הזמינה אותי, היא אוהבת את השירים שלי ואת ׳טרף׳ היא אוהבת במיוחד. האמת שאני מתה לעבוד איתה עוד".
עכשיו אני חייבת לשאול על רן דנקר ואיך לא התעלפת במקום?
"פשוט כתבתי לרן שאני מעריצה. והוא אמן מטריף ואדם מדהים והיה פשוט תענוג לעבוד איתו. כולנו יצאנו מאוהבים – אני וכל הלהקה, והקהל פיזית גנח כשהוא עלה. זה היה לא יאמן".
"אני מקבלת כל הזמן הודעות מחיילים, ועדיין, אני חושבת שאנשים רצו משהו רך בתוך החיים שלהם ואולי המוזיקה שלי מילאה תפקיד שם"
איזה שת״פ היה הכי מרגש?
"לעשות שיר עם מוניקה סקס. שהם באמת הלהקה שגדלתי עליה בבית. אני והאחים שלי היינו במיליון הופעות שלהם. אני מכירה את כל המילים ויהלי סובול הוא אחד הכותבים הכי טובים בארץ. הם להקת חלומות והשראה אדירה והיה הכי כיף לפגוש אותם בתור האנשים שמאחורי היצירה ולהמציא דברים ביחד".
לא הרגשת את פערי הגיל?
"הרגשתי שהם מתייחסים אליי בגובה העיניים ומדברים אליי כאחת מהם. זה גם היופי במוזיקה, היא יודעת לעשות את הדברים האלה. לחבר בין אנשים לא משנה מה הגיל או מאיפה הם באים. כשיש חיבור מוזיקלי זה פשוט מתממש. הם באמת אנשים מדהימים שאוהבים מוזיקה".
יצא לך לפגוש עוד גיבורי ילדות?
"כחלק מזה שאני מגשימה עכשיו חלומות, אני פוגשת כל מיני גיבורי ילדות שלי וחלקם גם היו מאכזבים".
יש לא מעט תחרות על הטייטל "קול של דור", את חושבת שהוא מתאים לך?
״ברור שאני לא רואה את עצמי קול של דור. אבל אני אצטט את לנה דנהאם: 'אני אולי קול של איזשהו דור. אבל אני לא הקול של הדור'. יש לצדי אנשים עם הרבה יותר חשיפה או השפעה. אבל אני כאן לעשות את הדבר שלי".

ועדיין, יש לך כל כך הרבה תובנות על אהבה ושברון לב. מאיפה זה בא?
"אם הייתי יודעת מאיפה מביאים את זה, הייתי מגיעה לשם לעתים קרובות יותר (צוחקת). השראה היא דבר משונה וחמקמק. אני משתדלת להשקיע זמן אמיתי בכתיבה, והרבה ממנו זה פשוט לשבת ולהשתעמם ולחשוב מחשבות".
"אובססיה" הוא אחד השירים הכי מצליחים שלך, על מי כתבת אותו?
״זה אחד השירים שאני הכי גאה בו. הוא נכתב על רגע מאוד אובססיבי שהיה לי כלפי מישהו. הייתי חייבת לכתוב את זה כדי להשתחרר. הכי אהבת נעורים".
עכשיו יש לך אהבה בוגרת, עם מגורים משותפים והכל.
"אני רק יודעת שיש הרבה ציורים בבית, כי זה מה שהוא עושה. הוא לא מוזיקאי. חברים משותפים הכירו בינינו. הוא מפרדס חנה. האמת, שתמיד חושבים שאני מפרדס חנה או מטבעון. אנחנו על אותו תדר של היפיות".
עלמה גוב תופיע ב-21.12 בארבי, נמל יפו, ב-26.12 תחנת רוח, טבעון וב-3.1 פסטיבל הפסנתר, אילת