רגע לפני שהיא מתפוצצת: הזמרת הישראלית שאתן חייבות להכיר בריאיון בכורה

היא רדפה שנתיים אחרי דודו טסה עד שהסכים להלחין עבורה. גם עמיר בניון העניק לה את לחניו ורן שם טוב (איזבו) כבר לגמרי הפך לקולגה. אפילו בת חן סבג מצאה רגע לכתוב לה שיר. למרות שבכלל הכל התחיל מחברות מפתיעה עם יצחק קלפטר עליו השלום ושיעורי פיתוח קול עם ריקי גל, היום הסינגר סונגרייטרית אתי רומנו, כבר יודעת שההתמדה משתלמת. בימים אלו היא מסיימת לעבוד על אלבום שני, יוצרת מוזיקה מודרנית עם טאץ׳ ערבי מדירה בת ימית שהיא חולקת עם אימא שלה, משלבת אותה עם עבודה בחינוך, 18 אלף עוקבים ועוקבות והבטחה שהיא סוף כל סוף מקיימת.

>> "לא חוויתי הלם כזה בחיים, זה דפק לי את המוח"

את ההופעה הגדולה שלה, רומנו הייתה אמורה לחנוך על הבמה הנחשקת של פסטיבל המוזיקה אינדינגב, שנערך מדי חודש אוקטובר במרחב של קיבוץ גבולות שבעוטף עזה. גם לפני כמעט שנה כבר הכל היה מוכן, אבל שבוע לפני שהקהל הגיע, האדמה של הקיבוץ רעדה ונחרכה ביחד עם החלומות והתקוות של כולנו.

"אני תמיד נלחמת על המקום שלי בעולם המוזיקה", אתי רומנו | צילום: שלו אריאל, סטיילינג וקריאייטיב: בן זייגר, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אור צעירי, ציפורניים: סופיז ניילז, בגדים: קאסימה, וורדה, וולוואר

יצא לך לחשוב מה היה קורה אם הפסטיבל היה מתקיים שבוע לפני התאריך המתוכנן?
"קיבלתי הרבה טלפונים, אנשים ידעו שאני אמורה להופיע באזור וזה נורא קרוב לאיפה שהייתה המסיבה של הנובה. אני בכלל שומרת שבת, אבל אימא שלי לא והיא ראתה מה קורה בחדשות, אז לא הייתה לי ברירה, שברתי את השבת וריתקתי את עצמי למסך. עבר לי פה ושם בראש מה היה קורה לי, אבל זה בעיקר גרם לי להבין שכל הדבר הזה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו, בגלל זה כולנו חייבות וחייבים להילחם ולהוציא את כולם וכולן מהשבי – הם לא יכולים לחזור, אנחנו צריכות להחזיר אותם".

את עדיין מחכה להופעה הגדולה שלך?
"כן, אינדינגב היה החלום ואני מקווה שהפסטיבל יחזור. גם בדיוק לפני הפסטיבל הוצאתי את 'עכשיו אני למעלה', השיר הראשון מהאלבום השני שלי והוא מדבר על חוויות ילדות מורכבות שעברתי".

לא תראו אותה בריאליטי. אתי רומנו | צילום: שלו אריאל, סטיילינג וקריאייטיב: בן זייגר, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אור צעירי, ציפורניים: סופיז ניילז, בגדים: קאסימה, וורדה, וולוואר

ביאליק פינת אום כולתום

כמה שירים של רומנו כמו "דלג עליי" ו"חלומות חלומות" כבר נכנסו לפלייליסט של גלגל"צ וזכו לתגובות מרגשות מהקהל. רומנו הספיקה להפוך לשם דבר בסצנת המוזיקה האלטרנטיבית הישראלית. שדרן הרדיו האהוב קוואמי, או אייל פרידמן למיטיבות הלכת, משמיע אותה כמעט בכל תוכנית שלו בגלגל"צ וברדיו "הקצה" והכתיר אותה אותה כאחת מהזמרות הכי מלהיבות ומרעננות שיש לנו. בת 32, ילידת בת ים, באה מבית ממוצא טורקי, מצרי ועיראקי, בו נחשפה והושפעה מהמוזיקה הערבית, שמהווה את השורשים ליצירה שלה. 

על מה את כותבת?
"עברתי שנתיים של דיכאון. גם לפני כמה שנים עברתי תקיפה מינית ואחרי חודש איבדתי את כל השיער שלי. מאז הוא לא צומח ואני מסתובבת עם פאות ותוספות שיער. אבל הצלחתי לצאת מזה, למרות שאני יודעת שאיבדתי איזשהו סמל של נשיות. אני עדיין מרגישה מאוד נשית וחזקה ומרשה לעצמי להתלבש איך שבא לי ולעשות מה שבא לי".

"עברתי שנתיים של דיכאון. גם לפני כמה שנים עברתי תקיפה מינית ואחרי חודש איבדתי את כל השיער שלי. מאז הוא לא צומח ואני מסתובבת עם פאות ותוספות שיער"

ואיך זה משתלב עם שמירה על השבת?
"תראי, אני לא באה מבית מסורתי בכלל. ביאליק ויהודה עמיחי היו החברים הכי טובים שלי בילדות. הם הבינו אותי כשאף אחד לא הצליח. הייתי ילדה מעופפת, שלא מצליחה בלימודים וביאליק לא ידע מה זאת אהבה. גדלתי על המשוררים האלה ותיבלתי את זה עם המוזיקה הערבית ששמעתי בבית. כשגיליתי את המוזיקה, הבנתי שאני רוצה להגיד על זה תודה לאלוהים. אז התחלתי לשמור שבת".

את לא מרגישה את המתח בין ביאליק והרבנות?
"יש גם מתח בין אחים, בין שכנים ובין חברים. אני באמת מאחלת סבלנות וסובלנות בין כולנו, דחילאק. אבל כרגע אני מדברת איתך מהממ"ד, שהוא גם חדר המוזיקה שלי. יש לי פה תמונה של יגאל כהן, הרב שלי והוא מגנה אנשים שמעירים לנשים על הלבוש שלהן, לצורך העניין. אני מרגישה מוגנת מכל הכיוונים".

כתבה שיר עם יצחק קלפטר ז"ל כשהיה על ערש דווי, אתי רומנו | צילום: שלו אריאל, סטיילינג וקריאייטיב: בן זייגר, איפור: תהילה גוטליב, שיער: אור צעירי, ציפורניים: סופיז ניילז, בגדים: קאסימה, וורדה, וולוואר

חתולה עם טריטוריה

כאמור, רומנו מכילה בתוכה את כל הסתירות, חיה את המלחמה ואת השלום בדו-קיום בבית אימה שבבת ים ("לא תמצאי אותי במקומות אחרים. אני במעגל של חולון, בת ים ויפו כמו חתולה עם טריטוריה"), היא מעולם לא טסה לחו"ל, מתפרנסת כסייעת ומשלבת של נערה על הרצף בבית הספר הפתוח ביפו ("היא כמו אחותי הקטנה, זו העבודה הכי טובה שהייתה לי בחיים"), כבר עשור שהיא טבעונית, פעילה בעמותת אנימלס ועדיין גרה עם אימא – והיא הכי סבבה עם זה.

מצוקת הנדל״ן בגוש דן תפסה אותך בזמן הלא נכון?
"אני תמיד אומרת, אם את חוסכת שכר דירה, נשאר כסף לעשות רוקנרול. בסופו של דבר לקח לי זמן להוציא את השירים שלי. זה לא רק לחפש מלחינים. זה לעבור דברים בחיים, לכתוב ולשיר כריפוי". 

יצא לך לעבוד עם לא מעט אמנים ומלחינים מוכרים כמו עמיר בניון, דודו טסה, רן שם טוב ואפילו אהובה עוזרי ז״ל. איך זה קרה?
"אני יודעת לכתוב, אני יודעת לשיר, אני איומה בלחנים. אחרי כולם רדפתי הרבה זמן מבחינתי, כי מגיל 13 אני עושה מוזיקה. זה לא עניין של שמות, לקח לי הרבה זמן למצוא את האנשים הנכונים. אחרי דודו רדפתי שנתיים".

איך הצלחת לשכנע אותו בסוף?
"בשנה הראשונה שלחתי כל מיני שליחים, דרך המתופף וכאלה, כמו בת ימית אמיתית, אמרתי להם שיגידו לו שיש מוזיקאית שרוצה לעבוד איתו. בשנה השנייה כבר הייתי בקשר חברי עם יצחק עם קלפטר. יום אחד ישבתי אצלו במטבח והוא פשוט אמר לי 'מה הבעיה? הפלאפון שלי נמצא בסלון. גשי, קחי את המספר שלו ותגידי שאני שלחתי אותך'. מאז כל חודש שלחתי לו טקסט חדש בוואטסאפ".

ואיזה טקסט ניצח בסוף?
"כששלחתי לו את המילים של השיר 'גם אני שברתי לב'. אני בכלל עבדתי בעבודה משרדית של מכירות ובמקביל הייתי על הקו עם לקוח בטלפון. איך שראיתי את השם של דודו טסה על הצג שלי, אחרי שנתיים של מרדף, הייתי חייבת לצאת החוצה ולענות לו. בסוף פיטרו אותי, אבל אני שמחה על הבחירה".

ובין לבין הספקת להפוך לנכדה הלא רשמית של קלפטר?
"הופעתי בבר קטן ביפו ועשיתי חזרה בצד. פתאום המנהל של המקום ניגש אליי, אמר לי שהוא ממש אוהב את איך שאני שרה והציע לי טלפון של חבר שיכול לעבוד איתי. חשבתי שהוא סתם מנסה להתחיל איתי".

זה הכי כמו בסרטים.
"בהתחלה לא חשבתי שנתחבר מוזיקלית, אבל אני מעריצה אותו ואמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. קבעתי איתו פגישה, שרתי לו והוא אהב. אבל האמת היא שיותר התחברנו בקטע האישי, למרות שיש לנו שיר שכתבנו ביחד הוא ממש היה כמו סבא שלי. הייתי באה אליו פעם בשבוע לאכול והוא היה הכי מותק, הכי צנוע".

"קצת לפני שיצחק קלפטר נפטר, התקשרו אליי ואמרו לי שהוא התעורר ושאפשר לבקר אותו. ישר באתי, והצעתי לו גיטרה. הוא לא רצה. המשכנו לדבר על החיים, אבל אז בשיא החוצפה שאלתי אותו, 'מה מרגישים רגע לפני הסוף?'"

יצא לך לדבר איתו ברגעים האחרונים שלו?
"קצת לפני שהוא נפטר ואחרי תקופה ארוכה שידעו שזה הסוף, התקשרו אליי ואמרו לי שהוא התעורר ושאפשר לבקר אותו. ישר באתי, נכנסתי לחדר והצעתי לו להביא גיטרה. הוא לא רצה, אמר שהוא לא צריך אותה בשביל להלחין ושלפני כמה ימים הוא ניגן משהו בראש ושהוא זוכר את זה. המשכנו הלאה לדבר על החיים, אבל אז בשיא החוצפה שאלתי אותו, 'מה מרגישים רגע לפני הסוף?'".

מה הוא ענה לך?
"שהוא לא זוכר שום דבר, חוץ מחלום שהוא נוסע ברכבת שעולה אל הר סיני ואין קול ואין עונה. אני ראיתי פה סיפור חזק, לחן ושיר. אז ישבנו בבית חולים וכתבנו ביחד. בסוף אריק סיני ביצע אותו ויצא ממש לפני כמה חודשים. אולי בסוף כן הצלחנו ליצור ביחד".

זה מטורף.
"זה נכון, למרות שהוצאתי שיר רישמי רק לפני ארבע שנים, אני מרגישה שאני בתחום מגיל צעיר. בחטיבה למדתי פיתוח קול ושירה אצל ריקי גל ועד השחרור למדתי אצלה. ללהקה צבאית לא התקבלתי".

סינדרלה מלאת אמביצה

נשמע כמו התחלה של סיפור סינדרלה אמביציוזית.
"בצבא סיפחו אותי להיות רכזת רפואה בר״מ 2 בתל השומר. ואני זוכרת שהחבר׳ה שהיו איתי במיונים והתקבלו היו מעלים לרשתות חברתיות תמונות מחדר החזרות. אני מפרגנת ואוכלת את הלב בו זמנית במשרד בבית חולים, כשהכי רציתי לשיר. אז לקחתי רשימה של החיילים המאושפזים וברחתי מהמשרד".

רגע, זה שוב הולך לקבל טוויסט מטורף?
"וואיי, עברתי חדר חדר, הצגתי את עצמי כחיילת וזמרת מר״מ 2. שרתי לאחד החיילים שהיה בקומה, אולי יש לי עניין גם עם זה. באמצע השיר הוא הזיז את היד, חייך חצי חיוך ופקח את העיניים. הייתי ברעידות בכל הגוף, סיימתי לשיר, אבל לא נשארתי שם כי הסיטואציה הפחידה אותי. הלכתי למפקדת שלי וסיפרתי לה הכל".

איך היא הגיבה?
"אמרתי לה שאני פה בשביל החיילים ושאם המוזיקה עוזרת להם להשתקם, אולי כדאי שנעשה את זה רשמי. אחרי כמה ימים היא חזרה אליי והציעה לי תפקיד שני בצבא, להיות זמרת רפואית. פעמיים בשבוע הלכתי ללובי של בית החולים לשיר וביום אחר נסעתי לבית חולים שיקומי בתל אביב. נראה לי שאני כאילו תמיד נלחמת על המקום שלי בעולם המוזיקה".

ואף פעם לא חשבת לקצר את הדרך בתוכנית ריאליטי?
"שום סיכוי. ולא כי אני בזה לזה. אני מעריצה אנשים שהולכים לשם. זה דורש אומץ מטורף ואני סופר רגישה. אני יודעת שאני לא אעמוד נפשית בלחץ הזה. אני יודעת איך זה נראה, אבל אין לי באמת עור של פיל".

"אני ביישנית. לא בחרתי להיות חצופה, או אמיצה, אבל אני מבינה שבשביל לעשות מוזיקה ולהצליח צריך להילחם ולא רק לדעת לשיר יפה"

את בטוחה בזה?
"עם הזמן החיים מאלצים אותך לאמץ תכונות שהם לא הדיפולט שלך. אני ילדה ביישנית. לא בחרתי להיות חצופה, או אמיצה. אבל אני מבינה שבשביל לעשות מוזיקה ולהצליח צריך להילחם ולא רק לדעת לשיר יפה. ויותר מזה, כל פעם כשהייתי צריכה להוכיח לאנשים שהם טועים לגביי, זה רק הפך אותי לאמנית טובה יותר. פעם הפסדתי בתחרות כישרונות צעירים וריקי גל אמרה לי 'תגידי תודה על המקרה הזה, הוא יהפוך אותך לרעבה'. כשסיימתי לבכות הלכתי לחנות מתנות בקניון בת ים וביקשתי שיחרטו את השם שלי על גביע. בסוף הוא יצא בצבע כסף, להזכיר לי שבכל זאת סיימתי במקום השני". 

מתי ההופעה הבאה?
"אני כרגע מתכננת את זה. קודם כל, אני נורא רוצה שהאלבום המלא ייצא באוקטובר. אני רוצה שיכירו את השירים ואז יהיו עוד הופעות בע"ה. אבל אנחנו בתקופה משוגעת ואין לדעת. בינתיים, כמו כולם, אני רק מחכה לשמוע בשורות טובות לגבי החטופות והחטופים, שתהיה עסקה ושכולם יחזרו ממש מהר".