רועי צ'יקי ארד התנצל. אז למה אנחנו לא מקבלות את זה?

רועי צ'יקי ארד | צילום: יולי גורודינסקי
רועי צ'יקי ארד | צילום: יולי גורודינסקי

רועי צ'יקי ארד פרסם הודעת התנצלות בעקבות תחקיר שחשף כי תקף מינית נשים, חלקן קטינות. אבל האם זה מספיק? קריאה מודרכת

88 שיתופים | 132 צפיות

אתמול בערב הפיד רעד מהפצצה שהוטלה אליו: רועי צ'יקי ארד, עיתונאי ומשורר הנושא עימו הילת מגניבות נחשקת בחוגים מסוימים ובעברו רשומים אחד האירועים החתרנים והחמודים בתולדות ישראל (נפנוף דגלי סוריה על במת האירוויזיון תוך כדי שירה מקושקשת של שיר בשם "שמייח") פרסם בפייסבוק את התגובה שנתן לתחקיר ב"המקום הכי חם בגיהנום" של שרון שפורר, שם נטען כי תקף מינית 6 נשים, חלקן היו אז קטינות.

הפוסט של ארד פורסם עוד לפני שפורסם התחקיר ואם לא נתקלתם בו עוד, קחו רגע לקרוא אותו: "אני רוצה לעדכן את חברותיי וחבריי כי מחר עומד להתפרסם עלי תחקיר של שרון שפורר ב'המקום הכי חם בגיהנום' עם אמירות קשות מאוד על מין עם קטינות בראשית האלפיים, כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי, ויחסים במצב שכרות לאחר מכן. בעקבות התחקיר, הודעתי למעסיקיי על הפסקה מיידית, לזמן בלתי מוגבל, של עבודתי בהארץ. כמו כן מצאתי מחליפה בניהול עמותת מעין שתפעיל את כתב העת בלעדיי.

רועי צ'יקי ארד | צילום: איליה מלניקוב
רועי צ'יקי ארד | צילום: איליה מלניקוב

גם אם אני לא זוכר את הדברים המתוארים, לבי נשבר ויוצא אל הנשים שנשאו לפעמים שני עשורים שלמים תחושות עכורות כל כך בנוגע אלי. טוב שהמוגלה פרצה החוצה. אף שלא היה בי זדון, העיוורון הוא דבר לא פחות נורא. אני מתבייש בעצמי. גם אם הודות למאבק נחוש, היחס לנשים השתנה מהתקופה המתוארת במרבית האמירות בכתבה, למין הגברי ולי נותרה עוד עבודה רבה על עצמנו עד שנשים יוכלו לחיות בביטחון, בכבוד ובשוויון, וכדאי לציין יוזמות חיוניות לשמירה על מרחב בטוח לנשים בחיי הלילה כמו עמותת 'לילה טוב', שהלוואי והיו פועלים אז.

מלא עצב, אני מבקש סליחה מכל אישה שהרגישה אי פעם שפגעתי בה. כמי שביקש להפוך את העולם לרע פחות ואף לטוב יותר, שחשב את עצמו כמקדם נשים ואפילו עומד בצד הנשים – אני חש ככישלון. כל מאבקיי הרושפים וכתבותיי החברתיות נראים לי כרגע כמו בדיחה גרועה מול הצער הגדול הזה.

ציבורית, אבל גם אישית, לא אוכל להמשיך בעסקיי כרגיל כשעננה כהה כזו מרחפת על ראשי, נוגסת בנשמתי. איך אוכל עכשיו לפרסם שירים, להופיע בבגדים מצחיקים או לכתוב כתבות? למרבה הצער, אי אפשר לצעוד בזמן לאחור. כדי לא להישאר רק במילים יפות, אני לוקח עצירה מוחלטת לזמן בלתי מוגבל של כל פעילות, ויוצא לנידוי-עצמי וחשבון-נפש.

אני מבקש מחבריי לכבד את הנשים בכתבה, כמו כן איני צריך לייקים ודברי תמיכה פומביים. לפעמים הרכנת ראש, הקשבה ושתיקה הן הדבר הנכון".

אני רוצה לעדכן את חברותיי וחבריי כי מחר עומד להתפרסם עלי תחקיר של שרון שפורר ב"מקום הכי חם בגיהנום" עם אמירות קשות מאוד…

פורסם על ידי ‏‎Roy Chicky Arad‎‏ ב- יום רביעי, 9 בספטמבר 2020

הפוסט עורר בפיד מהומת אלוהים. רבים מחבריו של ארד השיבו בתגובות אהבה וחיבה, טענו שהם מכירים אותו כאדם עדין, המילה "ג'נטלמן" צצה לצד תשבוחות על לקיחת האחריות. ההשתפכויות גרמו לאחרים להזכיר שלא מדובר בחגיגת יום הולדת אלא בהודאה של אדם בתקיפה מינית. זה לא המקום להתלקק במילות אהבה. 

זה בהחלט שינוי מרענן לעומת הסטנדרט העצוב שהתרגלנו אליו: הכחשה מוחלטת, האשמת הקורבן ושליחת עורכי הדין ואת החברים שלך ברשת לתקוף ולרדת לחיי הקורבן, עד כדי פגיעה שניה ושלישית במי שכבר רמסת

גם קבוצת הווטסאפ של "את" געשה בויכוחים איך בדיוק צריך להתייחס להודאה שאינה הודאה הזו. אז איך באמת?

נתחיל מזה שמבחינה תקשורתית מדובר בגאונות. ארד הוא אדם של מילים, ומילותיו, גם בפוסט הזה, שובות את הקורא/ת. לא מן הנמנע שכל משרד דוברות מלמד עכשיו את פרחי הדוברות הצעירים שכך בדיוק כדאי לנהוג: לקחת את השליטה על הסיטואציה: במקרה הזה ארד עשה זאת על ידי פרסום התגובה לפני התחקיר וכך הצליח "למסגר" את הדיון באופן שהוא רוצה, לאגף את התחקיר מימין ולצאת חסיד אומות עולם: לוקח אחריות, מתנצל, מתפטר. באמת כל הכבוד! האם המרכז לנפגעות תקיפה מינית כבר שלח לו פרחים? אה לא? אנחנו יודעות שלגמרי בצדק. כי מיסגורים תקשורתיים הם לא החיים עצמם. ובראיה פמיניסטית לתגובה של ארד יש כל מיני רבדים.

נתחיל מהטוב: לקחת אחריות, להתפטר מעבודה שיש בה מרכיבים ציבוריים, לכבד את הנפגעות, לקרוא לסביבתך לכבד אותן ולצאת לחשבון נפש נוקב עם עצמך – כל אלה הם בהחלט מרכיבים ברוכים למדי שיש לגזור ולאמץ בכל פעם שאדם נחשף כמי שפגע מינית באחרים. זה בהחלט שינוי מרענן לעומת הסטנדרט העצוב שהתרגלנו אליו: הכחשה מוחלטת, האשמת הקורבן ושליחת עורכי הדין ואת החברים שלך ברשת לתקוף ולרדת לחיי הקורבן, עד כדי פגיעה שניה ושלישית במי שכבר רמסת. 

אפשר היה להסתפק בהתנצלות קצרה ועניינית בשעה זו, ולשמור את ההגיגים לאחרי שנקרא את הכתבה (ואני אישית בהחלט מעוניינת לקרוא…

פורסם על ידי ‏‎Hadas Bashan‎‏ ב- יום רביעי, 9 בספטמבר 2020

ובכן תוקפים מינים וסתם מטרידנים, אנא רשמו ולמדו מארד שכך עושים, חלאות אדם שכמותכם. גם הסתכלות מפוכחת אחורה אל פועלכם, אזכור של גורמים שנלחמים באלימות מינית וקריאה לכל המין הגברי להתעורר וללמוד מהי אחריות מינית – כל אלה מבורכים בהחלט. רשמתם לפניכם אשפות מהלכות? למדתם? יופי, עכשיו נמשיך. כי בתגובה מסתתרים גם רקבונות קטנים ומסריחים במיוחד שמריחים כמו כתב ידם של עורכי דין ויועצי תקשורת. למשל העובדה שבפוסט ארד כותב:  "איני צריך לייקים ודברי תמיכה פומביים. לפעמים הרכנת ראש, הקשבה ושתיקה הן הדבר הנכון". באמת כל הכבוד לו למרטיר שאינו זקוק לתשבוחות לפני שהוא יוצא למנזר עירום ועריה ומצליף על גבו בשוטים ועקרבים, אך ארד מכיר היטב את הקהילה שמקיפה אותו וידע שתגובה חתרנית ויוצאת דופן כזו תוביל למבול של לייקים ותגובות תמיכה. יתכן ולא צפה עד כמה יחגגו את האהבה אליו ואולי הוא לא צפה את הבקלאש שזה יעורר בדמות גועל וכעס. בכל מקרה נדמה שאין פה באמת ניסיון להגיע לחשבון נפש אמיתי אלא יותר שאיפה למסחטת לייקים שתעזור למסגר את הסיפור באופן שנוח לארד. כך כמובן גם העובדה שפירסם את התגובה לפני פירסום התחקיר.

אלכוהול לא משנה את האישיות שלך. אם אתה אפס שתוקף קטינות אז אתה אפס שתוקף קטינות, זה לא האלכוהול שעושה אותך כזה

ידי עורכי הדין מורגשות גם באמירה הברורה שאינו זוכר את הדברים. נדמה שבדיוק למצבים האלה המציאו את צרוף המילים: "נו באמת". שתי מילים שמסכמות את הדיון הנ"ל אבל אם מתעקשים להרחיב אפשר להגיד עוד שתי מילים: ארז אפרתי. כזכור האפס המדובר תקף באכזריות אישה בנמל תל אביב, רגע אחרי מסיבת הרווקים שלו, וטען כי לא זכר זאת ועשה זאת תחת השפעת האלכוהול. אז ראשית ראוי להזכיר שאלכוהול לא משנה את האישיות שלך, הוא רק משחרר אותה לחופשי. אם אתה אפס שתוקף קטינות אז אתה אפס שתוקף קטינות, זה לא האלכוהול שעושה אותך כזה. זה מי שאתה. נא לקחת אחריות ובעיקר, אם זה לא ברור עד עכשיו: לא לעשות את זה. ודבר שני: כולנו היינו שיכורים וכולנו היינו צעירים. אנחנו זוכרים דברים, גם אם הם קצת מטושטשים. די כבר לנסות למרוח אותנו ב"אני לא זוכר". זה לא מוריד מהאחריות. זה רק הופך אותך ליותר דוש.  

כמו כן, בקריאה ראשונה נדמה שיש פה לקיחת אחריות ובקשת סליחה אמיתית אבל קריאה קפדנית יותר מובילה אותנו למשפט הבא: "אני מבקש סליחה מכל אישה שהרגישה אי פעם שפגעתי בה", כלומר – אין פה נשים שארד פגע בהן, יש פה נשים שמרגישות שארד פגע בהן, הבעיה אינה כלל בארד אלא בהרגשה הסוביקטיבית שלהן שהותירה אותן, מבולבלות שכמותן, בתחושה שנפגעו.

ובכן, קריאה בתחקיר של שפורר מעידה שהייתה פגיעה והיו ניסיונות פגיעה. נכון, מתוארים שם גם מקרים פחות מובהקים אך לצידם יש גם תיאורים של פגיעה או ניסיון לפגוע בצורה די ברורה. ההתנצלות מבורכת, אבל הניסיון להשליך את הפגיעה על הרגשות הסוביקטיביים של הנשים מגיע מידיהם של עורכי דין ולא ממעמקי הלב. זו דרך לא לקחת אחריות אמיתית, לא להגיד – פגעתי ואני מתנצל. לקיחת אחריות אמיתית הייתה מזמנת לנו משפט פשוט: "סליחה שפגעתי". לצערנו, ובעיקר לצער הנפגעות – זה לא נאמר. 

אגב זו פרקטיקת הסגברה נפוצה מאוד בקרב גברים בכל תחומי החיים ולא רק בפגיעה מינית וזו הזדמנות נהדרת, רגע לפני השנה החדשה, להזכיר לכולנו – גברים ונשים כאחד, שכאשר אנו באים להתנצל יש לקחת אחריות על המעשים שלנו. להגיד "מצטער אם את מרגישה שנפגעת" זו דרך ביטוי שיש להשליך מעולמנו. רגע לפני יום כיפור זה זמן מצוין לכל הדושים והתוקפים לנער מעליהם את הסחי, לקחת אחריות ולהגיד בקול ברור: מצטער שפגעתי. כי הבעיה היא לא בראש שלנו ולא ברגשות שלנו, אנחנו לא "מרגישות שנפגענו", אנחנו נפגעות כי אתם פוגעים. זה די פשוט. אז די עם זה. די לפגוע. זה גם די פשוט. 

ובעיקר היינו רוצות לדעת מה ההמשך של הפוסט המנוסח לעילא הזה של ארד. אוקיי, סוג של התנצלת (נגיד) והתפטרת ויצאת אל המדבר. ומה עכשיו?

***
עריכה: זמן קצר אחרי פרסום הטקסט הזה ארד תיקן את הפוסט שלו וערך את המשפט המדובר ל: "סליחה מכל אישה שפגעתי בה". כך ראוי. כמו כן הוסיף ארד בפוסט הערוך שבעצם עונה למבקרים: "הייתי חוסם את הפוסט לתגובות אם היתה אפשרות".