קָלה או כֵּלה?

נטאלי הופתעה לגלות שיש עדיין גברים שחוששים מאישה עצמאית
למרות שהחזאי הבטיח לי יום שמש חמים ונעים, עננה כבדה רבצה מעל ראשי. לא שחלילה קרה לי אסון (טפו טפו), פשוט הייתי שקועה במחשבות נוגות, מה שגרם לכל חברותיי להסתכל עליי במבטים מוזר משהו ובסופו של דבר לא להתאפק ולשאול בבת אחת: "מי מת?". התעוררתי משרעפיי והשבתי: ''קרום הבתולין שלי''.
כולן פרצו בצחוק מטורף, חוץ מאסנת שכבר מכירה אותי ויודעת לזהות את מצבי הרוח השונים. היא מיד החלה לחקור אותי – מה קרה? מישהו אמר לך משהו? "עידו", עניתי, "הוא חושב שאני שרלילה".
בר וטוני היו המומות. ובר, בלי לחשוב פעמיים או אולי אפילו פעם אחת, פלטה: "את זה אפשר להגיד על אסנת, אבל עלייך?" אסנת צחקה צחוק מריר (ודי מפחיד יש לציין) וציינה ביובש, "אני לא שרלילה אלא זורמת, לך בטח שלא חסרה שרליליות". רגע לפני שפרצה מלחמת עולם מקומית, כחכחתי בגרוני והזכרתי להן להתרכז בי.
ספירת מלאי
הכל החל לפני שבועיים. הכרתי בחור מקסים, אחד שכל אמא פולניה תשמח שתביאי הביתה, במיוחד לאור העובדה שהוא בן למשפחת עשירים ועובד כעו"ד מצליח. בפגישה השישית שלנו, תוך כדי התחרמנות לוהטת והבטחה שמחר בבוקר הוא עושה בדיקת איידס בגלל שזה חשוב לי (ומה שחשוב לי, חשוב גם לו, ברור), הוא זרק את השאלה: עם כמה שכבת עד היום?
מיד הגבתי כמו הבתולה מריה ועניתי "לא הרבה, וחוץ מזה כל מי ששכבתי איתו היה חבר שלי או הפך לכזה מיד אחר כך". עידו צחק ואמר "נו, יאללה. כמה? שש? שבע?" מיד התחלתי להריץ בראש את כל אלו שחלקתי איתם את מיטתי. החבר הראשון, אה הוא לא נחשב, זה לא היה ממש סקס, מממ… שבע, שמונה, תשע… באמצע הספירה אמר לי עידו, "את עדיין סופרת? אל תגידי לי ששכבת עם כל כך הרבה בחורים".
מיד נכנסתי למגננה ושאלתי אותו עם כמה הוא שכב. התשובה היהירה שלו הקפיצה לי את הפיוז: "אני בן, זה משהו אחר". מיד חבשתי את כומתת הפמיניסטית שלי ואמרתי: "סליחה, מה ההבדל?" עידו בתגובה לא זז מעמדתו ואמר שאישה ששוכבת עם הרבה בחורים היא שרלילה וגבר הוא שאקל. באותו הרגע עבר לי כל החשק להתחרמן והדבר היחיד שעניין אותי זה להעיף את עידו מהדירה ולשבת לעשות רשימה מסודרת – מי מה ומתי.
הבנות מעודדות
"נו", שאלה אסנת, "כמה?" בר ישר ענתה: "נטאלי היא מסוג הבחורות שכולם חושבים שהיא זורמת כי היא נחמדה אבל בתכל'ס מדובר כאן בבתולת הברזל". טוני הסתכלה עליי וירתה: "נו, אז כמה?" פרשתי את כפות ידיי והראיתי לה את המספר. "זהו?" צחקה אסנת, "במקרה שלי את יכולה להוסיף עוד אפס ליד". כולם צחקו מהעניין, חוץ ממני שלקחתי אותו ממש קשה. אין לי בעיה עם הטרנד של שנות האלפיים של The more the merrier. רק מה? יש לזה מחיר.
בחזרה אל המאה ה – 19
נכון שבשנות האלפיים העצמאות הנשית היא ביטוי שכבר שגור בלקסיקון שלנו כחברה. בזכות המהפכה הפמיניסטית זכינו ללא מעט שינויים, חלקם לטובתנו וחלקם לרעתנו. רק מה, בדרך אל העצמאות שכחנו שיש לזה מחיר. אישה יכולה לעבוד בכל עבודה שהיא רוצה (טוב, אני מציאותית – כמעט), לנהל, להצביע, להביע דעה, להתחיל עם בחורים בפאב, לשכב עם מי שבא לה, לנהל את חייה בעצמאות מוחלטת ואפילו לא לקחת שקל מבן הזוג. רק מה? ברגע שמגיעים לשיחה על סקס, גלגלי השעון מסתובבים בקצב מהיר ומחזירים אותנו למאה הקודמת. כמעט כל גבר שתשאלי יענה לך שאין לו בעיה עם בחורות זורמות וזה אפילו כיף ואחלה, רק מה, בבית הוא רוצה בחורה צנועה שלא עשתה הרבה קילומטראז'. כששמעתי את ידידי נתי אומר את זה כמעט וצרחתי. "מה זאת אומרת?!" חברו ניר הצטרף לשיחה ואמר שהוא בכלל לא היה רוצה שאשתו לעתיד תעבוד. הוא מעדיף שהיא תגדל את הילדים ותישאר בבית, ככה תמיד יהיה לו אוכל על השולחן בערב, הילדים מסודרים והוא אדאג להם כלכלית. למזלי טוני היתה איתי והצטרפה למאבקי. "סליחה?" היא שאלה? כשאנחנו יצאנו זימרת זמירות אחרות לגמרי". ניר הסתכל עליה ואמר שבתחילת קשר אסור להגיד את זה, אבל צריך לטפטף את זה אחר כך כדי שהבחורה תחשוב שזה רעיון שלה. ניר הוסיף ואמר "תחשבו איזה מפחיד זה לגבר, ולא משנה כמה ביטחון עצמי יש לו, לצאת עם בחורה שמכירה את כל העולם, שלא צריכה שישלמו עליה כי היא מסודרת כלכלית, שיודעת בדיוק מה היא רוצה, שחייה חיים עצמאיים. הוא כל הזמן יחשוש שהיא תבגוד בו, במיוחד אם היא כמוך, נטאלי (ואז הוא הסתכל עליי במבט מוכיח), שגם כשיש לך חבר אין לך בעיה לצאת בלעדיו ולבלות".
קבוצת תמיכה
למחרת ישבנו כל הרביעייה בבית הקפה החביב עלינו. מסביב לכוסות קפה וארוחת בוקר משותפת סיפרנו לבר ואסנת על מה שקרה אתמול. אסנת חשבה שאנחנו דפוקות ולא הבינה מה אכפת לנו שיש בחורים שחושבים ככה. "אתן באמת רוצות להיות עם בחור שחושש מהעצמאות שלכן? מה יהיה כשתתחתנו? הוא גם יגיד לכן מה לאכול, כמה לבזבז ועם איזה חברות להיפגש?" שתקנו, אבל ידענו שגברים מזן כזה אינם נדירים, ושיעבור עוד זמן רב, אם בכלל, עד שהגישה הזו תיעלם מן העולם.