צחי הלוי: "לוסי ואני עדיין מקבלים תגובות נאצה, זה מחליא"

איש המזגנים שהוזמן לדירתם של צחי הלוי ולוסי אהריש בשבוע שעבר כדי לתקן מזגן שהתקלקל, היה נרגש מאוד כשגילה מי הם בעלי הדירה. "תמסרי לצחי ד"ש חמה. עבדתי איתו בתיקון מזגנים לפני כ-15 שנה", הוא אמר ללוסי. אבל לא צריך ללכת 15 שנה לאחור, עד לפני שבע שנים צחי הלוי (44 וחצי) אחד השחקנים היותר בולטים ועסוקים במקומותינו כיום, עוד תיקן מזגנים, ולא רק. "עד גיל 37 המוזיקה אומנם הובילה אותי, אבל הייתי בהישרדות תמידית ועסקתי בעבודות מזדמנות: מחלוקת עיתונים, דרך עבודות גננות, בניה ופרקטים", הוא מגלה. 

לפני כשבע שנים הוא התגלה בסרט "בית לחם" ששינה את חייו, והשאר היסטוריה. "אני קצת הצתה מאוחרת. אני מאמין בדברים שקורים לאט. שכחתי לא מזמן מרק על האש הכי קטנה ויצא המרק הכי טוב שעשיתי. לאט לאט זה בטוח". הוא לא למד מעולם משחק, "אני לומד תוך כדי תנועה", הוא מספר. "קפצתי למים עמוקים והתחלתי לשחות". 

הרזומה המקצועי שלו מפוצץ מרוב הצלחות: הוא פרש אומנם מ"פאודה" אחרי שתי עונות, אבל אין לו רגע דל. רק בתקופה האחרונה ראינו אותו ב"המלאך", "הד", "המוסד", דרמת הפשע "מחילה", "אול אין", בימים אלה עלתה הסדרה של עמרי גבעון בכיכובו, "ביום שהאדמה רעדה" והוא מככב גם ב"פלאש דאנס" בתיאטרון. עכשיו הוא גם בעיצומם של הצילומים לסדרה "ישמח חתני", שבאה בעקבות הסרט, ובדרך כיכב גם בהפקות בינלאומיות: בסדרה צרפתית ובסרט מלחמה אמריקאי שיצא בפורמט ביתי. וחוץ מכל אלה, הוא פרזנטור כבר חמש עונות של רשת גולף, ומטעים שהוא מרגיש עם הבגדים שלהם הכי בבית: "התחברתי לגמרי לסגנון הלבוש שיש בו גם מהספורטיבי, וגם מהאלגנטי והכול מאוד נוח. השנה יש בבגדים כל מיני זריקות צבע וגיליתי שבמינון נכון אני יכול להתלבש גם צבעוני". 

העניין סביב לוסי וסביבך נרגע?
"יש הרבה תגובות אוהדות ואנחנו בעיקר מחובקים, אבל עדיין יש גם תגובות נאצה וזה עדיין מחליא אותנו שאנשים משקיעים בלאחל דברים לא נעימים לאנשים שהם לא מכירים ולשפוך שנאה, ועל כלום. אני תוהה איך בן אדם שיש לו ילדים מאחל לנו שלא יהיו לנו ילדים או שילדינו יהיו חולים. זה מקומם ואנשים צריכים להבין שמדיה חברתית אינה פוטרת מאחריות, זה בדיוק כמו להגיד בפרצוף ושיזכרו שיש ערך וחשיבות למילה". 

>> לוסי אהריש: "אני לא במשבר זהות ולאנשים קשה לקבל את זה"
>> הגיע הזמן שלוסי אהריש תפסיק להיות ערביית המחמד שלכם

ההסתרה גבתה מכם מחיר נפשי?
"כן. זה לא שלא ידעו מסביב, יצאנו ובילינו, אבל אני קנאי לפרטיות שלי ולא נהנה להיחשף יותר מדי. אני מבין שסוג העיסוקים שלנו גורם לעניין סביבנו, ועדיין אני שומר לעצמי מקומות שהם רק שלי. מרגע שזה יצא החוצה, זה בהחלט הקל עלינו את התנועתיות". 

יש אליכם פניות מאנשים שגם הם בזוגיות עם מישהו מדת אחרת?
"כן. לא מעט. פונים זוגות מעורבים ומתייעצים. אני חושב שאנחנו נתנו להרבה זוגות אומץ והם קיבלו השראה וכוח להתמודד עם האתגר הזה. בסוף הרי אנחנו בעצמנו מגדירים לעצמנו את היכולות שלנו". 

"גם אני וגם לוסי בוחרים להיות אופטימיים. הכי קל להיות פסימי ולפטור את עצמך מאחריות, אבל אנחנו חייבים לחיות עם תקווה"

היכן ההתמודדות הכי קשה אצל כולם?
"עם המשפחות. אנחנו חיים בתקופה מאתגרת מבחינה חברתית לקבלת האחר. לקבל את החיבוק של המשפחות זה הכי חשוב ואנחנו קיבלנו".

לוסי ואתה תכננתם להעלות מופע משותף. איפה זה עומד?
"כרגע זה בהקפאה. הייתה תוכנית למופע כזה על החיים ועל הזוגיות אבל כרגע זה לא רלוונטי". 

איך החיים שלה נראים בלי טלוויזיה?
"היא נותנת הרצאות, יש לה תוכנית שבועית בגל"צ עם ג'קי לוי ויש עוד כל מיני פרויקטים שהיא עובדת עליהם" 

איך חגגתם את שנת הנישואין הראשונה?
"אני חגגתי אותו בתאילנד עם הבן שלי דין בן ה-15 (מנישואיו לרקדנית והכוריאוגרפית אונה הולברוק. הם נפרדו כשהוא היה בן ארבעה חודשים, דב"א) ולוסי קיבלה ממני פרחים". 

איך אתה מסכם את השנה הראשונה?
"האהבה בינינו פורחת ורק מתחזקת מיום ליום. ההורים שלי יחד מגיל 14 והשנה הם יהיו בני 70, זה בהחלט נותן לנו השראה". 

איך היחסים בין לוסי לדין?
"יש ביניהם אהבה גדולה, חיבור מצוין והרבה כבוד, אין לי מילים. ואנחנו לא נוותר על אח או אחות נוספים לדין, כשזה יבוא". 

לאור כל ההצלחות שלך, לא מדגדג לך לפצוח בקריירה בינלאומית כולל רילוקיישן?
"כבר עבדתי בחו"ל. עשיתי למשל בארצות הברית את סרט המלחמה JARHEAD ולא בתפקיד גופה או מחבל, אלא כחייל מארינס אמריקאי. אבל לגור במקום אחר מצריך הערכות. יש לי פה ילד ואני לא מזניח את זה. היום היכולת של שחקן לצאת ולשחק בחו"ל היא יותר קלה מבעבר, יש לי סוכנויות בארצות הברית, צרפת ואנגליה, אני מצלם כאן אודישנים ושולח. אבל עדיין אני חותר לעשות משהו בינלאומי. בשנים האחרונות יש הרבה פלטפורמות בינלאומיות, כמו נטפליקס, אפל, אמאזון. סדרה כמו 'הנערים' יוצרת הרבה עניין בחו"ל. אני גם רוצה לנצל את השליטה שלי בשפות ולגלם דמויות בצרפתית או בספרדית, וזה יגיע". 

מה קורה עם המוזיקה בחייך?
"אני עומד להוציא סינגל חדש שכתבתי לזוג חברים שהתחתנו. אני גם שר במסגרת הרצאות שאני נותן, בעיקר בחו"ל בקהילות יהודיות, בערבי גאלות, וגם בארץ בכל מיני מסגרות, כולל עם בני נוער". 

אתה פעיל ברשתות חברתיות, פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר?
"פעיל באינסטגרם אבל לא מספיק. אני מקבל תגובות רבות מאנשים ממדינות ערב, כולל מרוקו, ירדן, אלג'יר והאמירויות. בעיקר מגיבים לי על סרטים שלי שצפו בהם כמו 'המוסד' ואחרים שהוקרנו בחו"ל". 

צחי הלוי לגולף | צילום: דודי חסון

מה יחשב בעיניך שיא מקצועי?
"ההסתכלות שלי היא לא בטיפוס למעלה. אני מסתכל על הקריירה שלי במסלול של הליכה ומה שמשתנה זה הפלייבק. אני כל הזמן מחפש איך לאתגר את עצמי ומחפש את הפלייבק החדש. ב'מחילה' שיצא לפני חודש זכיתי לעבוד עם אלון אבוטבול, וזה היה בשבילי בית ספר מהלך ללמוד על הניואנסים הקטנים של הפנים. זו הייתה גם חוויה נפלאה לעבוד עם חנן סביון וגיא עמיר, שהצליחו לשלב קומי עם רגש. נהניתי לעשות משהו קומי. תשאלו את לוסי, בבית אני שטותניק לא קטן". 

יש לך מחשבות על עבודה מהצד השני של המצלמה?
"כן. ישנם שני פרויקטים בדרך, סרט שאפיק וסדרה שאני מפתח, ואני מקווה שהם יעלו בשנה הבאה". 

מה אתה מרגיש כלפי המצב במדינה בתקופה האחרונה?
"אני חושב שהגענו לנקודה שצריך שינוי הנהגתי כדי לאחד את השורות. ואולי גם צריך להזכיר לעצמנו שההנהגה היא זאת שצריכה לשרת אותנו. אני מאוד מקווה שלא יהיו עוד בחירות כי מיצינו את העניין הזה, ועכשיו צריך שהמדינה שאינה מתפקדת – תתחיל לתפקד. אנחנו צריכים לזכור מאין באנו, ואיך התייחסו אלינו. לקבל את האחר זה לא בהכרח הבדלי דתות. זה אומר להכיל את כולם, כולל בעלי מוגבלויות. ולמרות הכול גם אני וגם לוסי בוחרים להיות אופטימיים. הכי קל להיות פסימי ולפטור את עצמך מאחריות, אבל אנחנו חייבים לחיות עם תקווה. זה שאנחנו מבקרים את המדינה, זה לא אומר שאנחנו אוהבים אותה פחות. הבן שלי עשה עבודה בתנ"ך ובסיומה כתב ש'האהבה בסוף תאחד את השורות'". 

ממשלת אחדות?
"אני מאוד בעד. אחדות היא מילה שקצת שכחנו אותה. הפוליטיקאים מתעסקים בפוליטיקה ולא מובילים למקומות טובים. אנחנו לא במצב טוב חברתית, וכשמדברים על ההיסטוריה שלנו צריך להזכיר שבית המקדש נחרב פעמיים על שנאת חינם". 

יש לך זמן פנוי? מה אתה עושה בו?
"יש לי לעיתים יום פנוי ואני מנסה לייצר בו משהו. אני מברך על זה שהגעתי להיות דמות ציבורית ואני יכול לחבר אנשים לנתינה. אני חבר בעמותת 'בזלת' של יוצאי יחידת שמשון, יחידת המסתערבים שפעלה בעזה, ואנחנו פעילים עם בני נוער, וגם בעמותת 'דובדבן' עם חיילים בודדים ופוסט טראומטיים. אני משתדל גם להיות בכושר ואני נהנה לקרוא ולטייל ומחדיר ללוסי את עניין הטיולים. לאחרונה למשל היינו בפטרה, עם הבן שלי עשיתי את שביל ישראל ואני מטייל עם החברים שלי מהצבא. יש לנו מדינה ששווה לטייל בה". 

יש לך חלום מקצועי גדול?
"בהיבט של המשחק אני רוצה להמשיך למתוח את הגבולות. לגלות מיהו צחי הלוי ולהוציא עוד ועוד צבעים מהפאלטה שלי, שעדיין לא הוצאתי. מחוץ להיותי שחקן, אם היתה לי שנה להתאמן ולהתמסר לספורט, אולי הייתי הולך ל'נינג'ה ישראל' הבא".